ג'ון מקיואן

סר ג'ון מקיואן (באנגלית: John McEwen; ‏ 29 במרץ 1900 – 20 בנובמבר 1980) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה השמונה עשר. הוא היה החבר האחרון במפלגת הכפר שכיהן בתפקיד זה. מקיואן כונה על ידי רוברט מנזייס, "בלאק ג'אק" בשל מזגו הקודר ונטייתו לרתחנות.

ג'ון מקיואן
John McEwen

לידה	29 במרץ 1900 צ'ילטרן, ויקטוריה, אוסטרליה
התאבד	20 בנובמבר 1980 (בגיל 80) מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה
מדינה
מקום קבורה	Springvale Botanical Cemetery
מפלגה	מפלגת הכפר
בת זוג	אן מילס מק'לאוד (1967-1921) מרי איליין בריין (1980-1968)
ראש ממשלת אוסטרליה ה־18 19 בדצמבר 1967 – 10 בינואר 1968 (23 ימים) → הרולד הולט ג'ון גורטון ←
פרסים והוקרה
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה עמית כבוד אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש מסדר השמש העולה

ראשית חייו

מקיואן נולד בצ'ילטרן שבויקטוריה כבנם של ג'יימס מקיואן, רוקח ממוצא אירי ושל אשתו השנייה, אמי אלן לבית פורטר. אמו של ג'ון מקיואן מתה בהיותו בן שנה ואביו מת בהיותו בן שבע, כך שהוא גודל על ידי סבתו ואחותה של סבתו. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים ובגיל 15 הוא החל לעבוד כפקיד זוטר בשירות הציבורי. מיד בהגיעו לגיל 18 הוא התגייס לשירות צבאי, אך מלחמת העולם הראשונה הסתיימה כאשר הוא עדיין ביצע את הכשרתו הבסיסית. הוא החל לעבוד במשק חלב בעיירה טונגלה שליד שפרטון שבויקטוריה ולאחר מכן עבר לעבוד בגידול בקר וצאן בעיירה סטנהופ הסמוכה.

קריירה פוליטית

מקיואן היה פעיל בארגוני חקלאים ובמפלגת הכפר. ב-1934 הוא נבחר לפרלמנט האוסטרלי. בין השנים 1937 – 1941 הוא כיהן ברציפות כשר הפנים, כשר החוץ ובו זמנית כשר האווירייה ושר התעופה האזרחית. ב-1940, עם התפטרותו של ארצ'י קמרון מתפקידו כמנהיג מפלגת הכפר, התמודד מ'איוון בבחירות לתפקיד מול ארל פייג'. בבחירות לא הושגה הכרעה ובסופו של דבר נבחר ארתור פאדן מהמפלגה הלאומית כראש הממשלה.

עם שובה של המפלגה הלאומית לשלטון ב-1949 בהנהגתו של רוברט מנזייס לאחר שמונה שנים באופוזיציה, מונה מקיואן כשר המסחר והחקלאות וב-1956 הוא מונה להיות שר התעשייה והמסחר. הוא מיסד את הגישה שנקראה "מקיואניזם", מדיניות להגנת מחירים עבור המגזר היצרני, כך שהתעשייה לא נאלצה להתמודד מול תעריפים גבוהים של חומרי הגלם המיובאים, ובכך החקלאים יצאו נשכרים, אך תשומות הייצור התייקרו. מדיניות זו הייתה חלק ממה שכונה "ההסדר האוסטרלי" שקידם שכר גבוה, פיתוח תעשייתי, מעורבות ממשלתית בתעשייה וביזור. ב-1958 פרש פאדן מהחיים הפוליטיים ומקיואן החליפו כמנהיג מפלגת הכפר.

כאשר פרש מנזייס ב-1966, היה מקיואן השר הוותיק ביותר בממשלה והייתה לו השפעה חזקה על מדיניותה. כאשר הוכרז על מותו של יורשו של מנזייס, הרולד הולט בדצמבר 1967, זימן המושל הכללי, הלורד קייסי, את מקיואן כדי לקבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה, מתוך הבנה שהוא יוכל להמשיך בתפקידו רק עד אשר המפלגה הליברלית תבחר את מנהיגה החדש. מקיואן השאיר בתפקידם את כל השרים שמונו על ידי הולט. כשהוא בן 68, היה מקיואן האדם המבוגר ביותר שמונה לתפקיד ראש ממשלה אוסטרליה, אם כי הוא לא היה האדם המבוגר ביותר ששירת בתפקיד. מנזייס סיים את כהונתו כשהוא בן 71 שנים, חודש אחד ושישה ימים.

בשלב זה הופעלו על מקיואן לחצים להמשיך בתפקידו כראש הממשלה על בסיס קבוע, אך כדי לעשות כן, היה עליו לחצות את הקווים ולהפוך להיות מנהיג המפלגה הליברלית, אפשרות שלא באה בחשבון מבחינתו.

עוד הרבה לפני כן סומן שר האוצר וסגן מנהיג המפלגה הליברלית, ויליאם מקמהון, כיורשו של הולט. יחד עם זאת, מקיואן גרם למשבר מנהיגותי בקואליציה כאשר הוא הכריז שהוא ומפלגתו לא יהיו מוכנים לשבת בממשלה בראשותו של מקמהון. מקיואן סלד מאישיותו של מקמהון וככל הנראה הדבר נבע מהשמועות על נטייתו ההומוסקסואלית, שנפוצו בכל רחבי אוסטרליה. אך יותר מכך, מקיואן התנגד למקמהון על רקע חילוקי דעות פוליטיים, בשל העובדה שמקמהון היה בעל ברית של תומכי הסחר החופשי במפלגות השמרניות והעדיף רפורמות מחירים גורפות, גישה שמקיואן, חברי מפלגתו ותומכיהם התנגדו לה בתוקף.

גורם משמעותו נוסף בסלידתו של מקיואן כלפי מקמהון, הייתה העובדה שעליה נרמז לאחר משבר המנהיגות על ידי העיתונאי אלן רייד. על פי רייד, מקיואן היה מודע לכך שמקמהון נהג באופן שיטתי להדליף מידע לעיתונאים וללוביסטים. מידע זה אומת לאחר שנים רבות בעקבות חשיפתם של מסמכי ממשלה מאותה תקופה.

התנגדותו של מקיואן אילצה את מקמהון למשוך את מועמדותו לתפקיד מנהיג המפלגה ופתחה את הדרך למערכה מוצלחת לקידומו של שר החינוך והמדע, הסנאטור ג'ון גורטון, כמועמד לתפקיד ראש הממשלה בתמיכתם של קבוצת חברים בהנהגתו של שר ההגנה, מלקולם פרייזר. ב-10 בינואר 1968 החליף גורטון את מקיואן כראש הממשלה. הייתה זו הפעם השנייה שבה מפלגת הכפר הטילה וטו על זהותו של מנהיג המפלגה הבכירה בקואליציה. ב-1923 דרש ארל פייג' שהמפלגה הלאומית, קודמתה של המפלגה הליברלית, תדיח את בילי יוז מתפקידו כמנהיג כתנאי לכניסתה של מפלגת הכפר למשא ומתן קואליציני. גורטון יצר באופן רשמי עבור מקיואן את התפקיד של סגן ראש ממשלת אוסטרליה ובכך אישר את מעמדו כאיש מספר שתיים בממשלה.

ב-1971 פרש מקיואן מהחיים הפוליטיים. יורשו, דאג אנתוני, טען שהתנגדותה של מפלגת הכפר למקמהון כבר לא בתוקף, ובסופו של דבר התאפשר לליברלים להחליף את גורטון במקמהון תוך חודשיים. עם פרישתו, סיכם מקיואן 36 שנים וחמישה חודשים של שירות ציבורי, כולל 34 שנים שבהן היה שר בממשלה או איש הספסלים הקדמיים של האופוזיציה. הוא היה חבר הפרלמנט האחרון שכיהן בתקופת השפל הגדול ואחרון חברי הפרלמנט שכיהן כשר בממשלתו של ג'וזף ליונס.

סר ג'ון מקיואן מת במלבורן ב-1980, בגיל 80. באותה עת כבר זנחה ממשלתו של מלקולם פרייזר את גישתו הכלכלית של מקיואן.

אותות כבוד

מקיואן הוכנס כחבר במסדר עמיתי הכבוד ב-1969. ב-1973, לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, הוא קיבל תואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. ב-1971 העניקה לו ממשלת יפן חברות במסדר השמש העולה.

חיים אישיים

ב-21 בספטמבר 1921 נשא מקיואן לאישה את אן מילס מק'לאוד, שהייתה מכונה בשם אנני. לזוג לא נולדו ילדים. ב-1966 הוענק לאנני מקיואן תואר דיים מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית. בפברואר 1967 היא מתה לאחר מחלה ממושכת.

כאשר מונה מקיואן לתפקיד ראש הממשלה, הוא היה אלמן, הראשון מבין ראשי ממשלת אוסטרליה שלא היה נשוי במהלך תקופת כהונתו. ראש הממשלה הבאה שלא הייתה נשואה היא ג'וליה גילארד שחיה חיי שותפות עם בן זוגה אך היא לא נשואה לו. ב-1968 נישא מקיואן בשנית למרי איליין בריין, מזכירתו האישית. בעת נישואיהם הוא היה בן 68 והיא בת 46. לאחר פרישתו הוא התרחק מהחיים הפוליטיים, שימש לעיתים כיועץ ונסע לבקר ביפן ובדרום אפריקה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון מקיואן בוויקישיתוף

• "John McEwen". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 29 June 2010.
• "Prime Ministers of Australia: John McEwen". National Museum of Australia. Retrieved 29 June 2010.
• C. J. Lloyd, 'McEwen, Sir John (1900–1980)', Australian Dictionary of Biography, Vol. 15, Melbourne University Press, 2000, pp 205–208
• ג'ון מקיואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון מקיואן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)