ג'ו נוביק
יוסף ג'ו נוביק (8 באוגוסט 1900 – 13 בפברואר 1996) היה ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. נמנה עם מקימי חיל הים הישראלי, מייסד מספנת חיל הים ומקים מחלקת ההנדסה.
 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1900 ליטא |
|---|---|
| פטירה | 13 בפברואר 1996 (בגיל 95) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)  |
| תאריך עלייה | 1933 |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | נוביק |
| השתייכות |
 ההגנה הצי המלכותי הבריטי צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1933–1954 (כ־21 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
גפיר בהגנה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה  מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
 אות ההגנה  עיטור לוחמי המדינה אות המשמר אות ההתנדבות  אות הלוחם בנאציםמדליית המלחמה 1939–1945   _ribbon.png){kind=small} מדליית ההגנה   כוכב אפריקה   כוכב 1939–1945 .jpg)  | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נמל חיפה | |
  | |
ילדות והשכלה
עריכהנוביק הוא יליד ליטא, ממשפחה של שנים-עשר אחים. אחד מהם, שהיה רופא, עלה לארץ לפני שאר המשפחה. אחת האחיות עלתה גם היא, לבדה, לפני שאר המשפחה, בשנת 1922 והייתה חלוצה. משפחתו הייתה אמידה, והיו להם מפעלים, כגון טחנות קמח ובית חרושת שבו היו נגריה, מרכז עיבוד לכל מיני חלקי מכונות. לפי עדותו של נוביק, בית החרושת עדיין קיים ונמצא בבעלות ליטאים.
נוביק התחיל ללמוד בעיר ריגה, בשפה הרוסית ולאחר מכן עבר לגימנסיה עברית. משם המשיך ללמד בבית ספר מקצועי בגרמניה, ללימודים עבור תעודת הנדסאי מכונות. תוכנית הלימודים שם הכילה ארבע שעות לימודי תאוריה וארבע שעות עבודה מעשית ביום. לאחר סיום לימודיו עבד בחוזה תעסוקתי בדרום אפריקה והשיג אזרחות דרום אפריקאית.
עלייה ושירות לפני קום המדינה
עריכהבעידודו של אברהם הרצפלד, שפגש אותו בדרום אפריקה, עלה ארצה בהתיישבות האלף, בשנת 1933, ולאחר שלושה ימים בארץ הצטרף לארגון ההגנה. הוא שירת במשטרת היישובים העבריים, כגפיר וכמתורגמן לרוסית עבור הבריטים. בהמשך הוא היה מנהל בבית החרושת "קדמה" למכונות חקלאיות ועסק בעוד מספר עבודות כבבתי אריזה. הוא עבר ל"סולל בונה" ושם עבד בבניית נמל תל אביב כמפעיל מחפר ואחר כך ניהל שם בית מלאכה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נשלח בברכת "ההגנה" לסארפנד (צריפין), לקורס רס"רים בצבא הבריטי. מאחר שלאנגלים היה חסר כוח אדם טכני, הוא היה ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי ושירת בצי הבריטי כמכונאי בדרגת Petty Officer (נגד) בבסיס חיפה, שם שירת עם מתנדבי הצי הבריטי הישראלים, שגויסו מבית הספר בסמ"ת. משם עבר לבסיס פניקס במצרים. לקראת תום המלחמה, הבריטים רצו להחתימו לקבע בצי המלכותי ולהעניק לו דרגת קצונה, אך הוא נמנע מכך.
לאחר קום המדינה
עריכהנוביק התגייס לחיל הים בהקמתו. בשנת 1948 הוא הקים את מספנות חיל הים, עם חבריו לשירות בצי הבריטי ומיסד את הענף הטכני בחיל הים, שהפך למחצ"ד. בראשית ימיו בחיל הים הוא עסק עם שאר אנשי המספנה בשיקום אניות צי הצללים לאניות הראשונות של החיל.
אף על פי שלא היה מהנדס או קצין מוסמך מן הצי הבריטי ולא בעל תואר הנדסה, הוא היה בעל יוזמה וחזון. חלומו היה להקים בית ספר טכני לנושאי עבודה ימית לנוער. הוא גייס כ-500 נערים לעבודה במספנות חיל הים, בתוכנית נוער עובד, ואלו התפתחו להיות מנהלי עבודה. לאחר שחרורו מצה"ל הוא עבד בנמל חיפה כעשר שנים ופרש בשל בעיית בריאות.
בשנת 1949 התמנה על ידי דוד בן-גוריון כחבר המשלחת שהעלתה ארצה את עצמות חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
לאחר עלייתו ארצה נשא לאשה את אסתר לבית פרץ (בת למשה פרץ, מראשוני היישוב ובוניו ומוכתר מושבות הדרום). בנם היחיד הוא הפיזיקאי והיזם עפר נוביק. נכדיו -יעל, נמרוד נעמי ואיתי. לאחר גירושיו מאסתר נשא לאשה את לילי (ליזלוטה) לבית פרוסקאואר (פרוש אור).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- דף זיכרון עמותת חיל הים
- שמואל טנקוס על הפלוגה הימית
- חנה ינאי, מספנת חיל הים לדורותיה, הוצאה לאור חיל הים, 1998.