ג'טה לוקה
גֶ'טה לוקה (5 בספטמבר 1921 – 22 באוגוסט 2001) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון, קומיקאית וזמרת ישראלית.
 | |
| ג'טה לוקה בסרט "קזבלן", 1973 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1921 רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 2001 (בגיל 79) נְתַנְיָה, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1940–2001 (כ־61 שנים) |
| שפה מועדפת |
עברית, רומנית, יידיש |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חייה
עריכהלוקה, ילידת רומניה, למדה משחק בין השנים 1940–1945 בסדנת תיאטרון יידיש בגטו ברומניה. עלתה לישראל כניצולת שואה עם משפחתה (אחותה, הוריה וסבתה) בשנת 1948, כחודש לאחר הקמת המדינה.
היא הופיעה לראשונה כזמרת בפני חיילים בתחילת מלחמת העצמאות. כמו כן התפרסמה לראשונה כזמרת בתוכנית "אביב בתל אביב", שהעלה התיאטרון הסאטירי "לי לה לו" בביצוע השירים: "אני חדש בארץ", "מי זה דופק בדלת", "היא לא יודעת עברית" ו״פזמור״ (מוכּר בשורות "הופ הופ הופ הופ / זה נורא שמח"). שירים אלה זכו להצלחה רבה והפכו למזוהים עמה. לאחר מכן השתתפה בהפקות בידור שונות, שיחקה בהצגות ביידיש וברומנית והוציאה מספר תקליטים.
בשנת 1988 עברה אירוע מוחי, אחריו התקשתה להמשיך ולהופיע. אושפזה ב-1995 בבית החולים הגריאטרי בנתניה, בעקבות שבץ מוחי. כיוון שבתחילת שנות ה-80 הפסידה את כל רכושה וכספה במשבר מניות הבנקים, ארגנו לה חבריה ערב התרמה, כדי לממן את הוצאות שהייתה במוסד הסיעודי. עד למותה נתמכה כלכלית על ידי ארגון אמ"י.
לוקה הופיעה, לעיתים קרובות בהתנדבות, בפני חיילי צה"ל.
בשנת 1995 זכתה בפרס "מגן אשכולות" מטעם "האקדמיה הישראלית לתיאטרון".
הייתה נשואה פעמיים. מבעלה הראשון נולדה הבת רחל.
ב-22 באוגוסט 2001 נפטרה, שבועיים לפני יום הולדתה ה-80. הותירה את בתה, שלושה נכדים ונכדה. נטמנה בבית העלמין ירקון.[1]
בשנת 2010 פרסמה עדינה בן-נון יוסף רומן ביוגרפי על חייה של ג'טה לוקה.
קריירה בתיאטרון
עריכהבמקביל להופעותיה בתיאטרון לי לה לו הופיעה גם בתיאטרון הסאטירי המטאטא.
לאחר סגירתם של שני התיאטרונים המשיכה ג'טה לוקה להופיע בתיאטרון הסאטירי דו-רה-מי מייסודו ב-1954 ועד סגירתו ב-1963. שם הכירה את בעלה השני, מעצב הבמה שאול אברהמי, גם הוא יליד רומניה. לאחר מכן שיחקה בסמבטיון מתחילתו ב-1957 ועד סגירתו ב-1960. באמצע שנות ה-60 הצטרפה לתיאטרון הוורוד, שבעלה נמנה עם מייסדיו. שם גם העלתה הצגת יחיד, "צחוק הגורל".
בשנת 1969 הופיעה לוקה במחזמר לילדים "היידי בת ההרים", בבימויו של ביטוש דוידוב. הסיפור והשירים מאת אהוד מנור ורפי בן משה הוקלטו והופיעו על גבי תקליט.
בשנת 1971 הצטרפה לתיאטרון הבימה.
בשנים 1975–1982 נמנתה על צוות שחקני התיאטרון העירוני באר שבע.
בשנים 1988-1985 הופיעה במסגרת התיאטרון העירוני חיפה בהצגת היחיד "אחת זקנה" מאת נאוה סמל, העוסקת בעולמם של הקשישים. בהצגה זו גם הופיעה ברחבי הארץ בבתי-אבות ובתי-ספר.
ב-1987 הופיעה במחזה "סוסי שוקולדה" של מוטי אברבוך, שהוצג על בימת תיאטרון נווה צדק.
המחזה האחרון בו שיחקה היה "חנוק אותי אהוב", בתיאטרון הסימטה ב-1989.
הופיעה בהצגות רבות, הבולטות ביניהן: "זורבה היווני", "שני קוני למל", "הרולד ומוד", "אמלי", "אופרה בגרוש", "בית ברנרדה אלבה", "רומיאו ויוליה", "שידוכין", "בית הבובות", "הסערה", "טרטיף", "אגדות מיערות וינה".
סרטים בהם הופיעה
עריכה"איי לייק מייק", "שני קוני למל", "רק בלירה", "שוד הטלפונים הגדול","קזבלן", "שרית", "יום הדין", "רחוב 60", "דודה קלרה", "בדרנית בחצות", "טרנזיט", "קומפוט נעליים", "אבא גנוב", "אבא גנוב 2" ובסדרת הטלוויזיה "כן מה?!" לצדו של גידי גוב.
לקריאה נוספת
עריכה- עדינה בן-נון יוסף, צחוק הגורל - ג`טה לוקה, הוצאת אופיר, 2010
קישורים חיצוניים
עריכה- ג'טה לוקה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ג'טה לוקה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'טה לוקה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ג'טה לוקה, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- ג'טה לוקה, באתר זמרשת
ג'טה לוקה, באתר Discogs (באנגלית)- ג'טה לוקה, דף שער בספרייה הלאומית
- ג'טה לוקה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- ג'טה לוקה, בארכיון הבימה
- ג'טה לוקה, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- טלילה בן-זכאי, ריאיון עם ג'טה לוקה, מעריב, 4 במרץ 1971
- מרב יודילוביץ', נפטרה השחקנית ג'טה לוקה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2001
- דוד מרחב, נזכור את ג'טה לוקה, באתר GoGay, ספטמבר 2001
הערות שוליים
עריכה- ^ הקבר של ג'טה לוקה בבית העלמין ירקון, באתר BillionGraves