ג'יימס קלארק רוס
סר ג'יימס קלארק רוס (באנגלית: James Clark Ross; 15 באפריל 1800 – 3 באפריל 1862) היה קצין ים ומגלה ארצות בריטי. הוא חקר את הקוטב הצפוני עם דודו סר ג'ון רוס ועם סר ויליאם פארי, והוביל בעצמו משלחת לחקר הקוטב הדרומי.
ג'יימס קלארק רוס | |
לידה |
15 באפריל 1800 לונדון |
---|---|
פטירה |
3 באפריל 1862 (בגיל 61) איילסבורי, אנגליה |
לאום | בריטי |
בן או בת זוג | אן קולמן (18 באוקטובר 1843–?) |
צאצאים | James Coulman Ross |
תקופת הפעילות | 1819–1843 (כ־24 שנים) |
מספר מסעות | 5 |
גילויים בולטים | ים רוס, ארץ ויקטוריה, הר ארבוס, הר טרור |
אזורים שחקר | הקוטב הצפוני, הקוטב הדרומי |
פרסים והוקרה | |
חוקר הקוטב הצפוני
עריכהרוס נולד בלונדון. בהשפעת דודו הצטרף בשנת 1812 לצי המלכותי, ונלווה אליו בהפלגתו הראשונה לאוקיינוס הארקטי ב-1818 בחיפוש אחר המעבר הצפון-מערבי בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בין השנים 1819 ו-1827 הוא השתתף בארבע משלחות לחקר הקוטב הצפוני בפיקודו של ויליאם פארי, ובשנים 1829-1833 הפליג שנית תחת פיקודו של דודו בהפלגתו השנייה לקוטב הצפוני. במהלך מסע זה, ב-1 ביוני 1831, איתרו השניים את מיקומו של הקוטב הצפוני המגנטי בחצי האי בותיה, בצפונה הרחוק של קנדה. במהלך אותה הפלגה מיפה רוס את איי בופור, שלימים הוחלף שמם על ידי דודו לאיי קלארנס.[1]
ב-1834 הועלה רוס לדרגת קפטן. בדצמבר 1835 הציע לאדמירליות ליטול על עצמו להוביל אספקה ל-11 אוניות לציד לווייתנים שנלכדו במפרץ באפין. הצעתו התקבלה, והוא הפליג בינואר 1836 באה"מ "קוֹב". המסע היה קשה, וכאשר הגיע ביוני אל המיקום הידוע האחרון של ציידות הלווייתנים, כולן להוציא אחת כבר הצליחו לשוב הביתה. רוס לא מצא כל סימן לאונייה האחרונה, "ויליאם טור", אשר ככל הנראה נמחצה על ידי הקרח בדצמבר 1835.[2] הוא שב אל האל בספטמבר 1836 כשכל אנשיו בריאים ושלמים.
מ-1835 עד 1839, להוציא תקופת הפלגתו ב"קוב", ערך יחד עם אדוארד סאבין סקר מגנטי של בריטניה.
חוקר הקוטב הדרומי
עריכהבשנים 1839-1843 פיקד רוס על משלחת לחקר הקוטב הדרומי שכללה את האוניות אה"מ "ארבוס" ואה"מ "טרור". סייע למשלחת פרנסיס בופור, ההידרוגרף של הצי המלכותי הבריטי וחבר בכמה אגודות מדעיות. במשלחת השתתף גם ג'וזף דלטון הוקר, שהוזמן לשמש עוזר רופא. "ארבוס" ו"טרור" היו ספינות הרעשה, שהמבנה החסון שלהן התאים לתנאי ההפלגה הקשים.
ב-1841 גילה רוס את ים רוס, הנושא את שמו, את ארץ ויקטוריה, שאותה קרא על שם מלכתו, ואת הרי הגעש ארבוס וטרור, שנקראו על שם אוניות המשלחת. הם הפליגו מרחק של 250 מייל ימיים (460 קילומטר) לאורך שפת מדף הקרח הנמוך והשטוח לו העניקו את השם מחסום ויקטוריה (Victoria Barrier), שלימים ייקרא "מדף הקרח רוס" לכבודו. שנה לאחר מכן ניסה לחדור דרומה בנ"צ 55°W בערך, חקר את הצד המזרחי של האי שנקרא לימים בשם האי רוס, וגילה תוך כדי כך את האיים סנואו היל וסימור להם העניק את שמם. רוס דיווח לאדמירליות כי מצר האדמירליות (Admiralty Sound), אשר הוא העניק לו את השם לשון-ים האדמירליות (Admiralty Inlet), נראה לו כחסום על ידי קרחונים בקצהו הדרומי.[3] ברם, אין זה ברור אם המצר היה חסום כולו בימיו של רוס; שכן לא כך היה הדבר ב-1902, כאשר המשלחת השוודית לאנטארקטיקה בהנהגת אוטו נורדנשלד גילתה כי לשון הים היא למעשה מצר. משלחתו הגיעה לקו הרוחב 78° דרום, המקום הדרומי ביותר אליו הגיע אדם עד אז. 60 שנה חלפו בטרם הגיעה משלחת אחרת לנקודה דרומית יותר.
עם שובו הוענק לרוס תואר אבירות. ב-1842 קיבל את "מדליית המייסדים" של החברה הגאוגרפית המלכותית. ב-1843 העניקה לו החברה הגאוגרפית הצרפתית את מדליית הזהב של מגלי הארצות (אנ') וכן עוטר באות מסדר לגיון הכבוד הצרפתי. ב-1847 פרסם את הדוח שהכין על המשלחת בספר שכותרתו A Voyage of Discovery and Research to Southern and Antarctic Regions. רוס נבחר לעמית החברה המלכותית ב-1848, ובאותה שנה ערך את מסעו האחרון כקפטן של אה"מ "אנטרפרייז", שיצאה בלוויית אה"מ אינווסטיגטור" (אנ') לחיפוש המשלחת האבודה של ג'ון פרנקלין.[4]
ג'יימס היה נשוי לליידי אן רוס. הוא מת באיילסבורי ב-1862,[5] חמש שנים אחרי מות אשתו. לוח זיכרון מציין את ביתם באליוט פאלאס, בלקהית', שבלונדון. השניים קבורים בבית הקברות הסמוך לבית האחוזה (The Abbey, Aston Abbotts) בבאקינגהמשייר, שם התגוררו. בגני האחוזה ישנו אגם ובו שני איים, האחד קרוי "טרור" והשני "ארבוס".
חשיבותו כחוקר ארצות
עריכהחשיבותו של ג'יימס רוס כמגלה ארצות נובעת מכך שהוא היה הראשון שהחל בבחינה שיטתית של מאפייניה הטבעיים של אנטארקטיקה. על אף העובדה שהדבר לא תרם לבריטים תועלת כלכלית ישירה, מכיוון שהתיישבות במקום לא באה בחשבון והכרייה הייתה קשה מדי, למחקריו הייתה תועלת במיפוי האזורים המרוחקים של העולם. האימפריה הבריטית של המאה ה-19, שהחשיבה עצמה כמעצמת-על, ראתה חשיבות רבה במידע מסוג זה.
הנצחת שמו
עריכה- כלב ים רוס, אחד מארבעה זנים של כלבי ים החיים בקוטב הדרומי, שתואר לראשונה במהלך המשלחת של 1839-1843.
- מצר ג'יימס רוס, בפרובינציית נונאבוט בקנדה
- מדף הקרח רוס הוא מדף הקרח הגדול ביותר באנטארקטיקה.
- אוניית המחקר המלכותית "גיימס קלארק רוס", המשמשת את מועצת מחקר הקוטב הדרומי הבריטי.
- מכתש רוס על הירח, הנקרא על שם ג'יימס רוס ופרנק אלמור רוס.
- שחף ורוד (באנגלית נקרא שחף רוס), שחף קטן, היחיד מבני מינו הגדל באזור הארקטי בקצה הצפוני ביותר של אמריקה הצפונית ובצפון מזרח סיביר.
מקורות
עריכה- Bossi, Maurizio; Gabinetto scientifico letterario G.P. Vieusseux (1984). Notizie di viaggi lontani : l'esplorazione extraeuropea nei periodici del primo Ottocento, 1815-1845. Naples: Guida. Digitized copy in: GoogleBooks.
- Woodman, David C. (1991). Unravelling the Franklin disaster : Inuit testimony. Montreal: McGill-Queen's University Press.
- Jones, A. G. E. (1950). "The Voyage of H.M.S. Cove, Captain James Clark Ross, 1835–36". Polar Record 5 (40): 543–556.
- Ross, James Ross (1847). A Voyage of Discovery and Research in the Southern and Antarctic Regions, During the Years 1839-43. 2. London: John Murray.
- Mowat, Farley (1973) (The Vanished Ships). Ordeal by ice; the search for the Northwest Passage. Toronto: McClelland and Stewart Ltd. p. 250.
- The Voyage of HMS Erebus and HMS Terror to the Southern and Antarctic Regions, Captain James Clark Ross, R.N. 1839–1843; The Journal of Sergeant William K. Cunningham, R.M. of HMS Terror. Transcribed and edited by Richard Campbell. The Journal of the Hakluyt Society, April 2009.
קישורים חיצוניים
עריכה- ג'יימס קלארק רוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Bossi (1984); Woodman (1991).
- ^ Jones (1950).
- ^ Ross (1847)
- ^ Mowat (1973).
- ^ הלונדון גאזט, מספר 22616, עמוד 1902, 11 באפריל 1862