ג'ייקוב המבלין

ג'ייקוב ורנון המבלין (באנגלית: Jacob Vernon Hamblin‏; 6 באפריל 1819 - 31 באוגוסט 1886) היה חלוץ אמריקני, מיסיונר מורמוני ושליח מטעם המורמונים אל שבטי האינדיאנים השונים בדרום-מערב ארצות הברית ובאגן הגדול. הוא סייע להתיישבות של אמריקנים ממוצא אירופי באזורים נרחבים של יוטה וצפון אריזונה, שבהם נחשב כמתווך הוגן בין המתיישבים המורמונים והילידים. בין כינוייו: "השליח בעור הצבי" (Buckskin Apostle) או "השליח אל הלמאניטים".

ג'ייקוב המבלין
Jacob Hamblin

ג'ייקוב המבלין
לידה	6 באפריל 1819 סיילם באוהיו
פטירה	31 באוגוסט 1886 (בגיל 67) פלזנטאון בניו מקסיקו
מדינה	ארצות הברית
ידוע בשל	יישוב המערב על ידי המורמונים
השקפה דתית	מורמונית

בחרותו ומשפחתו

המבלין נולד בסיילם שבמחוז אשטאבולה במדינת אוהיו בארצות הברית למשפחת חקלאים. בנעוריו למד חקלאות. ב-1839 הוא התחתן עם לוסינדה טיילור (Lucinda Taylor) והם התגוררו בספרינג פריארי (Spring Prairie) בוויסקונסין והתפרנסו מחקלאות. להמבלין ולאשתו הראשונה נולדו ארבעה ילדים. למרות התנגדות אשתו הוא הוטבל כחבר בכנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים (מורמונים) ב-3 במרץ 1842 בגיל 22 בעקבות הטפות של המיסיונר המורמוני ליימן סטודארד (Lyman Stoddard) שהגיע לספרינג פריארי. לוסינדה הסכינה עם חברותו של המבלין בכנסייה המורמונית והיא וילדיהם הוטבלו לכנסייה. אחר-כך המשפחה עקרה למרכז המורמוני דאז בעיירה נאוו (Nauvoo) באילינוי. אבל כאשר המבלין הציע לעקור מערבה יחד עם המורמונים האחרים לעמק סולט לייק סירבה לוסינדה. בפברואר 1849 החליטו המבלין ולוסינדה להיפרד, והוא עקר מערבה בלעדיה כשהוא לוקח עמו את ארבעת ילדיהם. בספטמבר של אותה שנה פגש המבלין באלמנה רייצ'ל ג'וד (Rachel Judd) ונישא לה בקנסיל בלאפס (Council Bluffs) באיווה. להמבלין ולרייצ'ל נולדו חמישה ילדים. המבלין חי על פי הדוקטרינה המקורית של המורמונים של ריבוי נשים, ובנוסף לרייצ'ל הוא התחתן עם שרה פריסילה ליוויט (Sarah Priscilla Leavitt) ב-11 בספטמבר 1857, ועם לואיזה בונלי (Louisa Bonelli) ב-16 בנובמבר 1865. נישואיו אלו, המכונים "החתמה" (Sealing) בטרמינולוגיה של המורמונים, נערכו בסולט לייק סיטי במבנה המרכזי לטקסים אלו (Endowment House). עם ליוויט היו לו עשרה ילדים ועם בונלי שישה.

פעילותו בכנסייה המורמונית

לאחר הירצחו של מייסד הכנסייה, ג'וזף סמית' הבן, ב-1844 היה המבלין עד למשבר הירושה בקרב המורמונים. הוא תמך בבריגהם יאנג כמנהיג הכנסייה, ויחד עם רוב המורמונים תמך בפלג של יאנג (כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים). בזיכרונותיו כתב המבלין על הרגע שבו החליט לתמוך ביאנג:

ב-8 באוגוסט 1844 השתתפתי במפגש הכללי של הקדושים. זקן העדה ריגדון היה שם, מציג את טענותיו לזכותו לנשיאות הכנסייה. קולו לא נשמע כקולו של רועה אמיתי. זקני העדה בריגהם יאנג, פארלי פראט והבר קימבול עלו לדוכן. בריגהם יאנג ציין לקהילה "אני אנהל הצבעה זו עבור זקן העדה ריגדון. הוא אינו בראש כאן. ילד זה" (כשהוא מתכוון לעצמו) "ינהל עדר זה למשך עונה". קולו ומחוותיו של האדם היו כשל הנביא ג'וזף. האנשים, למעט כמה חריגים, ראו בעליל שאדרתו של הנביא ג'וזף סמית ירדה על כתפיו של בריגהם יאנג. לחלקם נראה הדבר כאילו ג'וזף עמד שוב בפניהם. קמתי על רגלי ואמרתי לאיש היושב על ידי, "זהו קולו של רועה אמיתי – מנהיג השליחים"

— Jacob Hamblin : a narrative of his personal experience as a frontiersman, missionary to the Indians, and explorer

המבלין היה חלוץ והתיישב בטואלה (Tooele) ביוטה, סמוך לסולט לייק סיטי ב-1850. הוא התפרסם כמי שיצר יחסים טובים בין מתיישבים לבנים לאינדיאנים. לאחר עימות כאשר הייתה תקלה ברובה שלו כשניסה לירות באינדיאני, אמר המבלין שאלוהים גילה לו כי יהיה "שליח של שלום" לאינדיאנים, ואם לא יהיה צמא לדמם, הוא לא ימות מידם. ב-1854 נקרא המבלין על ידי יאנג בשליחות לפאיוט הדרומיים והוא התיישב בסנטה קלרה (Santa Clara) על הנהר וירג'ין בסמוך לעיר סנט ג'ורג' (St. George) של ימינו. ביתו הראשון של המבלין בסנטה קלרה נחרב בשיטפון. רייצ'ל, אשתו השנייה של המבלין הצילה אחד מילדיהם הצעירים מטביעה, אבל הילד מת אחר-כך מהחשיפה למים הקרים. גם רייצ'ל מעולם לא החלימה מהחשיפה למים הקרים, והמבלין בנה את ביתו החדש על גבעה בסנטה קלרה.

הבית שייך כיום לכנסייה המורמונית ופועל כמוזיאון שבו עורכים מיסיונרים מורמונים סיורים מדי יום.

מלחמת יוטה וטבח מאונטיין מדוז

ערך מורחב – טבח מאונטיין מדוז

מיקום ביתו של ג'ייקוב המבלין ומאונטיין מדוז

באוגוסט 1857 מינה בריגהם יאנג את המבלין לנשיא המיסיון המורמוני אל האינדיאנים בסנטה קלרה. במכתב אל המבלין כתב יאנג: "המשך במדיניות הפיוס כלפי האינדיאנים כפי שציוותי תמיד, ושאף באמצעות תורתם של הצדיקים לרכוש את אהבתם וביטחונם בכך. הימנע מהבטחות שאינך בטוח כי תוכל לקיים; ושאף לאחד את ליבותיהם של האחים במיסיון זה, ותן לכול מי שתחת ניהולך להתאחד בעבותות האהבה והאחדות". ביולי של אותה שנה נודע ליאנג כי צבא ארצות הברית מתקרב לאחר שהצטווה לפלוש לטריטוריית יוטה על מנת לדכא "מרד" בין המורמונים. כשהוא חוזה את המאורעות שכונו אחר-כך מלחמת יוטה, הורה יאנג להמבלין "שלא להרשות לאחים להיפרד מרוביהם ותחמושתם, אלא לשמור אותם לשעת צורך". הוא כתב להמבלין שהאינדיאנים "חייבים ללמוד לעזור לנו או שארצות הברית תהרוג את כולנו".

בשלהי אוגוסט נסע המבלין לסולט לייק סיטי יחד עם ג'ורג' א. סמית, שנשלח למושבות המורמוניות הדרומיות להזהיר בפני הצבא האמריקני ההולך ומתקרב והמליץ בפני המתיישבים המורמונים שלא לסחור עם המהגרים שאינם מורמונים שעברו דרך שטחם בדרכם לקליפורניה. בקורן קריק (Corn Creek) סמוך לפילמור (Fillmore), נתקלו סמית, המבלין ותאלס הסקל בחבורת בייקר-פנצ'ר, שיירת עגלות בדרכה מארקנסו לקליפורניה. המבלין הציע להם שהם יחנו בהמשך הדרך דרומה במאונטיין מדוז (Mountain Meadows) (מילולית "שדות האחו ההרריים") ביוטה, עמק הררי שהיו בו מים ומרעה לסוסים ושלהמבלין הייתה חווה במקום. האתר שימש נקודת עצירה מסורתית לשיירות העגלות בשביל הספרדי הישן מניו מקסיקו לקליפורניה, והן נהגו לשהות בעמק כמה ימים כהכנה לפני חציית מדבר מוהאבי.

המבלין וחבורתו המשיכו הלאה לסולט לייק סיטי, שם שהה כשבוע בערך "לנהל עסקי אינדיאנים ולקחת את אשתו השלישית". "עסקי אינדיאנים" אלו כללו ליווי משלחת של פאיוט דרומיים לפגוש את מנהיגי הכנסייה המורמונית. המבלין דיווח אחר-כך שנאמר לו בסולט לייק סיטי כי בני חבורת בייקר-פנצ'ר "התנהגו רע" וכי הם "שדדו תרנגולות והיו אשמים באי סדרים אחרים, והשתמשו בשפה פוגענית כלפי מי שנזפו בהם. דווח כי הם איימו, שכאשר הצבא יגיע לקצה הצפוני של הטריטוריה, הם ייקחו ציוד מההתיישבויות החלשות שבדרום".

על פי עדות אחת היה המבלין בדרכו הביתה ונפגש באלברט, בנו האינדיאני המאומץ, שסיפר לו על הזוועה של הטבח של בני חבורת בייקר-פנצ'ר בטבח מאונטיין מדוז הידוע לשמצה. למעשה בדרכו דרומה הוא גם פגש בג'ון דויל לי שהיה בדרכו לסולט לייק סיטי. הן באוטוביוגרפיה שלו, והן בעדותו במשפט השני של לי אחרי הטבח, טען המבלין שלחרדתו שמע את לי מודה על חלקו ברציחות יחד עם מורמונים אחרים, אף שתלה את האשמה בהתקפה על בני הפאיוט. רבים מאמינים לתיאור של המבלין על הפגישה עם לי משום שהמבלין היה ידוע ביושרו. פרופסור אלמון תומפסון (Almon Harris Thompson) מהסקר הגאולוגי של ארצות הברית אמר פעם: "אני מוכן להפקיד את כספי, חיי וכבודי בידי ג'ייקוב המבלין ביודעי כי כולם יהיו בטוחים". עם זאת, אחרים סוברים כי המבלין לא דיווח על המאורעות במלואם, או שעדותו הייתה עדות שקר, והוא הפליל את לי בעודו מגן על מורמונים אחרים. ואכן, בספרו "הסרת הרעלה מהמורמוניזם" (Mormonism Unveiled) התייחס לי הממורמר להמבלין כ"ג'ייק בעל האצבעות המלוכלכות" (Dirty Fingered Jake), וסיפר על ניסיונותיו של המבלין לארוב לנוסעים שאינם מורמונים העוברים ביוטה, להרוג אותם וליטול את רכושם. לי הצהיר "המבלין היה בסולט לייק סיטי בזמן שהתרחש טבח מאונטיין מדוז, והוא מעמיד פנים שהוא חש סימפתיה אליהם וצער לגורלם. אני רק יכול לשער מה היה עושה ביחס לטבח לו היה בביתו במה שעשה כדי לסייע לשיירה הבאה שעברה בדרך". עם זאת, בתיאור הטבח מ-1897 סיפרה רבקה דנלופ אווינס (Rebecca Dunlap Evins), אחת מ-17 הילדים ששרדו את הטבח שזיהתה את המבלין "כאדם הלבן היחיד שראתה שהשתייך לחבורת הרוצחים". היא גם ראתה אנשים לבנים המחופשים לאינדיאנים שוטפים את הצבע מפניהם. רבקה דנלופ הייתה בת שש בזמן הטבח של 120 המהגרים, והיא ושניים מקרוביה "ניצלו" (על פי ביטויה) מהמבלין שנתיים אחרי הטבח והוחזרו לארקנסו.

ביתו של ג'ייקוב המבלין בסנטה קלרה

כשהמבלין המשיך דרומה לעבר סנטה קלרה, סופר לו שחבורה של בני פאיוט עומדת לתקוף שיירת עגלות נוספת, חבורת דיוק (Duke party). ייתכן שמשום שהאמין לסיפורו של לי שהאינדיאנים היו האחראים לטבח מאונטיין מדוז, הוא הזדרז לשוב דרומה על מנת למנוע טבח נוסף. הוא סיפר כי לא הוא הגיע בסופו של דבר לשיירה, כיוון שרכב מהר מאוד ולא ישן. הוא שלח את סמיואל נייט ודאדלי ליוויט לפניו. נייט ולייוויט הגיעו לשיירה וניהלו משא ומתן עם בני הפאיוט על פיו קיבלו הפאיוט את כל הבקר (500 ראש) של החבורה, בתמורה לכך שיניחו לשיירה. נייט וליוויט ליוו את השיירה והבטיחו כי תגיע בשלום לקליפורניה. המבלין הצליח מאוחר יותר להשיב את הבקר לחבורת דיוק לאחר שניהל משא ומתן עם האינדיאנים המעורבים.

כאשר הגיעו לאתר הטבח, תיארה שרה פריסילה ליוויט, אשתו השלישית של המבלין, ביומנה את הזוועות כאשר שכבה בקרון המכוסה כשהגיעו למקום. אף שהמבלין הזהיר אותה לא להסתכל, היא הציצה למספר שניות, פעולה שעליה התחרטה תמיד. הילדים ששרדו את הטבח (בחלק מהדוחות מדובר על 17, אחרים אומרים 20) הובאו לביתו של המבלין באותו לילה. שרה טיפלה בשלושה מהילדים בעצמה. בסופו של דבר השיבו סוכנים פדרליים את כול הילדים לקרוביהם בארקנסו. מייג'ור ג'יימס הנרי קרלטון מצבא ארצות הברית חקר את אלברט, שתיאר בפרוטרוט את מה שראה בטבח. מאוחר יותר נתגלתה גופתו כשהוא שוכב ופניו בתוך קקטוס. שרה כתבה ביומנה שהיא והמבלין חשו שהידע שלו על מה קרה באמת בטבח עלה לו בחייו.

בשארית שנת 1857 עסק המבלין בליווי שיירות של מהגרים שאינם מורמונים דרך יוטה בדרכם לקליפורניה, ובליווי מורמונים ששבו ליוטה מהיישובים המרוחקים על מנת להשתתף בהגנתה במקרה והצבא יתקוף.

בסיום מלחמת יוטה טען המבלין שהיה מוכן להעיד על ידיעותיו בקשר לטבח לבקשת ג'ורג' סמית. עם זאת, בשל החנינה עליה הכריז נשיא ארצות הברית למורמונים, לא רצה המושל החדש אלפרד קמינג (Alfred Cumming) לדון בנושא. בכל אופן המבלין העיד במשפטו השני של לי ב-1876.

שליחויות אל האינדיאנים

הכפר אוראיבי של בני ההופי

צוקי השני סמוך לליז פרי

ב-1858, כאשר היה בסולט לייק סיטי מונה המבלין כתת-סוכן לענייני האינדיאנים באותה שנה נשלח אל בני ההופי של צפון אריזונה. הוא רכב לדרום-מזרח דרך פייפ ספרינג, חצה את הר בקסקין (Buckskin Mountain - רמת קאיבאב) וחצה את נהר הקולורדו במעבר האבות (Crossing of the Fathers), כיום מתחת למי אגם פאוול במפרץ פדרה (Padre Bay). נקודה זו שוכנת צפונית לנקודת החצייה הידועה יותר בליז פרי שהוא גילה. כשהגיע לכפר אוראיבי סופר לו כי קיימת נבואה כי הוא וחבריו עתידים לבוא ולהביא להופי ידע שהיה להם בעבר. עם זאת, נאמר להם שההופי לא יחצו את נהר הקולורדו על מנת לחיות בקרב המורמונים עד ששלושת הנביאים שהובילו אותם להרי השולחן (מספרדית מסה) ישובו על מנת לתת להם הוראות נוספות. ההופי גם היקשו מדוע הם צריכים לחצות את הקולורדו לפגוש את המורמונים כאשר הללו בכל מקרה עתידים להקים התיישבות מדרום להם. באותו הזמן לא היו תוכניות ליישובים מורמונים דרומית להופי, אף שהמבלין סייע להקים יישובים מורמונים באזור קולורדו הקטן שנים אחר-כך.

המבלין שב לביתו, אבל חזר כמה פעמים על מנת לשמור על קשרים טובים עם ההופי והנאוואחו. ב-1862 ליוו שלוש אותו שלושה מבני ההופי לסולט לייק סיטי במטרה לפגוש את בריגהם יאנג. ב-1870 הוא הביא מנהיג זוטר של ההופי הצ'יף טובה (Tuba או Toova) ואשתו מעבר לנהר הקולורדו לבקר את ההתיישבויות המורמוניות בדרום יוטה. טובה הצטרף בסופו של דבר לכנסייה המורמונית, והזמין את המורמונים להתיישב בסמוך לכפרו מואנקופי (Moencopi), שם הם יסדו את טובה סיטי (Tuba City), הקרויה לכבודו של חברם בן ההופי.

המבלין היה דיפלומט יקר ערך בין המורמונים והאינדיאנים, ושרד מספר רב של מפגשים מסוכנים ביניהם. ב-1870 הוא פעל כיועץ לג'ון וסלי פאוול לפני מסעו השני דרך הגרנד קניון. המבלין פעל כמתווך עם שבטי האינדיאנים על מנת להבטיח מעבר בטוח למשלחת פאוול. פאוול סיפר כי המבלין "דיבר היטב בשפת האינדיאנים ויש לו השפעה רבה על האינדיאנים באזור שמסביב. הוא אדם שקט ומאופק ודיבורו איטי ושקט המשרה יראת כבוד גדולה". צ'יף אינדיאני אמר לפאוול "אנחנו מאמינים בג'ייקוב, ומתייחסים אליך כמו אל אבא .... אנחנו נספר [לאינדיאנים אחרים] ש[פאוול] הוא חבר של ג'ייקוב".

המבלין יחס את הצלחתו בקרב האינדיאנים לאמונתו שהוא "קיבל מהאל הבטחה שהוא לא ימות אף פעם מידי האינדיאנים, אם לא אהיה צמא לדמם". ואכן, במקרים רבים התמודד המבלין עם אינדיאנים עוינים בלא שהיה לו ליווי ובלי שנשא נשק להגנתו. במהלך תקופה קשה במיוחד ב-1874 נורו למוות שלושה בני נאוואחו בידי חבר בכנופיית שודדים במרכז יוטה. המבלין הבטיח קודם לכן לנאוואחו כי יוכלו לסחור בבטחה עם המורמונים באזור זה, והנאוואחו האשימו את המורמונים ברצח. המבלין התבקש על ידי בריגהם יאנג לדבר עם הנאוואחו הזועמים ולמנוע מלחמה, אבל הבישוף המקומי של המבלין עשה שני ניסיונות נואשים כדי למנוע מהמבלין להיכנס ל"מלכודת מוות ודאית". המבלין סירב לשוב לביתו, כשהוא מצהיר כי "מוניתי למשימה על ידי הסמכות העליונה ביותר של אלוהים על אדמות [בריגהם יאנג]. חיי הם רק רגע קטן בהשוואה לחיי הקדושים ולאינטרסים של מלכות האל". עד ראייה למאורעות שהתחוללו אחר-כך דיווח כי "מעולם לא חי אדם כה אמיץ לב". המבלין סיפר כי קבע כמה כללים למשא ומתן עם האינדיאנים כדוגמת: "מעולם לא אמרתי להם דבר שאיננו אמת", "אני חושב שזה חסר תועלת לדבר אליהם על דברים שאינם יכולים להבין", "בשום מקרה לא להראות פחד", "לא להשתמש ביותר מלים מהנדרש על מנת להביע את רעיונותיי, ולא להרים את הקול מעבר לנדרש על מנת להישמע ברור".

המבלין התייחס לילידים כאל בני אדם המשתווים לו בתבונתם. הוא אמר: "כמה אנשים קוראים לאינדיאנים "מאמינים באמונות טפלות". אני מודה בעובדה, אבל לא חושב שבכך הם יותר מרבים הקוראים לעצמם בני תרבות. מעט מאוד אנשים לא ירשו אמונות טפלות מאבותיהם. האינדיאנים היותר אינטליגנטים מאמינים באב גדול אחד לכולם; גם בהשפעות רעות, ובהתגלות ובנבואה; וברבים מהפולחנים והרעיונות הדתיים שלהם, אני חושב שהם עקביים לפחות כמו הכתות הנוצריות של ימינו".

להמבלין היה בית בקנאב, והוא הקים חווה בעמק האוז רוק (House Rock Valley) ברצועת אריזונה בבסיס צוקי השני. אגם ג'ייקוב על רמת קאיבאב צפונית לגרנד קניון קרויה על שמו, כמו גם קשת ג'ייקוב המבלין בגיא קויוט (Coyote Gulch), ונחל המבלין (Hamblin Wash) לאורך כביש 89 בצפון אריזונה.

לקריאה נוספת

• Compton, Todd (2013), A Frontier Life: Jacob Hamblin, Explorer and Indian Missionary, Salt Lake City, Utah: University of Utah Press, ISBN 9781607812340
• Wixom, Hartt (1998), Jacob Hamblin: His Own Story, St. George, Utah: Dixie State College, OCLC 40390805
• Wixom, Hartt (2008), Jacob Hamblin: A Modern Look at the Frontier Life and Legend of Jacob Hamblin, Springville, Utah: CFI, ISBN 9781555172732, OCLC 35954246

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ייקוב המבלין בוויקישיתוף

• Hamblin, Jacob (1909) [1881], Little, James A (ed.), Jacob Hamblin: A Narrative of His Personal Experience, Faith Promoting Series (2nd ed.), Salt Lake City: Deseret News
• Haymond, Jay M. (1994), "Hamblin, Jacob", in Powell, Allen Kent (ed.), Utah History Encyclopedia, Salt Lake City: University of Utah Press, ISBN 0874804256, OCLC 30473917, אורכב מ-המקור ב-2013-02-10, נבדק ב-2016-12-10
• The Testimony of Jacob Hamblin at the Second Trial of John D. Lee
• Register of the Jacob Hamblin Journal, 1868-1886, a collection of Hamblin papers held at Brigham Young University's L. Tom Perry Special Collections