גביע האתגר הסקוטי
גביע האתגר הסקוטי (או בשם המלא גביע האתגר הסקוטי של ליגת הכדורגל המקצוענית הסקוטית, באנגלית: Scottish Professional Football League Challenge Cup; בשל חסות נקראת גם גביע איירן ברו - Irn Bru Cup) הוא תחרות נוק-אאוט, התחרות מנוהלת על ידי ליגת הכדורגל הסקוטית המקצועית (SPFL).
 | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1990 |
| ארגון מפעיל | SPFL |
| מספר מתמודדים | 32 |
| מדינות משתתפות |
 סקוטלנד |
| זוכה | דנדי יונייטד (זכייה 1) |
| הכי הרבה זכיות | פלקירק (4 זכיות) |
| http://petrofactrainingcup.com/ | |
  | |
בתחרות משתתפים 56 מועדונים, נכון לעונת 2017/2018. בתחילה התחרות יועדה לקבוצות מהצ'מפיונשיפ הסקוטי, מהליגה הסקוטית הראשונה ומהליגה הסקוטית השנייה. בעונת 2016/17 הצטרפו אליהן הקבוצות על גיל 20 של מועדוני ליגת העל הסקוטית, אלופת ליגת היילנד, אלופת ליגת השפלה וכן לראשונה קבוצות מחוץ לסקוטלנד - אלופת ליגת העל של צפון אירלנד ואלופת ליגת העל הוולשית. החל מעונת 2017/18 הצטרפו לטורניר שתי קבוצות מליגת העל האירית בכדורגל.
התחרות התקיימה לראשונה בעונת 1990/1991, כדי לחגוג את יום השנה ה -100 של ההיווצרות של ליגת הכדורגל הסקוטית. זה היה אמור להיות תחרות חד פעמי אך היא המשיכה בשל הפופולריות שלה. הזוכה הראשונה של הטורניר הייתה דנדי שנצחה את אייר יונייטד. הזוכה הנוכחית היא דנדי יונייטד שניצחה 1-2 בגמר את סנט מירן. הניצחון בגמר עם ההפרש הכי גבוה בהיסטוריה של הטורניר היה בגמר 2016, שבו הביסה גלאזגו ריינג'רס את פטרהיד 0-4, ביחד עם הניצחון בגמר 2015 שגם הוא נגמר ב-0-4.
פורמט
עריכההתחרות היא טורניר נוק-אאוט שמשחקים בה 32 מועדונים. אין משחק גומלין, כך שכל המשחקים שהסתיימו בתיקו לאחר 90 דקות הם יוכרעו על ידי תוספת זמן או בעיטות עונשין. הסיבוב הראשון של המשחקים מתחיל בתחילת עונת הכדורגל הסקוטי, בשבוע שלפני תחילת עונת ה-SPFL. בעונת 2012/2013, הסיבוב הראשון והשני היו מחולקים לשלושה אזורים גאוגרפיים - צפון / מזרח ודרום / מערב - עם 16 מועדונים בכל אזור, משבצים את המועדונים באקראי והמועדון הראשון משחק בבית. המנצחת עולה לסיבוב הבא והמפסידה מודחת מהטורניר. לאחר הסיבוב השני שמונת המועדונים שנותרו, ארבעה מכל אזור, יכולים לשחק מועדון מאזור אחר נגד מועדון מאזור אחר.
היסטוריה
עריכההתחרות נוצרה בעונת 1990/1991 כדי לחגוג את יום השנה ה-100 לליגת הכדורגל הסקוטית שנוסדה בשנת 1890. התחרות נועדה להיות לעונה אחת בלבד, אך המשיכו אותה בשל הפופולריות שלה. זו באה לידי ביטוי במספרי צופים גבוהים במשחקים בסיבובים המאוחרים של הטורניר כולל קיבולת קהל מלא של 11,506 בגמר הראשון שהיה באצטדיון פיר פארק. התחרות נערכה בחסות החברה המסחרית DIY B & Q ושם B & Q מאה שנה בגביע בשנה הראשונה והמשיך כB & Q הגביע לארבע עונות לאחר מכן. התחרות נוהלה במשך שלוש עונות ללא חסות עקב שהליגה כיסתה את עלויות הטורניר והפרס, אבל זה היה בלתי נסבל וגרם שביטלו אותה לעונה אחת ב-1998/1999, לפני שהטורניר הוקם מחדש בשנת 1999 עם ספונסר חדש. למרות שזה לא פופולרי כמו תחרויות אחרות כמו הגביע הסקוטי, אבל הוא מספק למועדונים קטנים יותר עם הזדמנות גדולה יותר של זכייה בגביע בשל העדר מועדונים מהשורה הראשונה מהטורניר. כאשר סטנהאוזמיואיר זכה בגמר בשנת 1996 שנחשב להישג הגדול ביותר של המועדון בהיסטוריה מאז שהוא נוסד. כמות הצופים במשחקים בסיבובים המוקדמים של הטורניר הם לא שונים בהרבה מכמות הצופים במשחק בית ממוצע בתחרות ליגה, אבל שהתחרות מגיעה לשלבים האחרונים הם בדרך כלל יותר. שיא הצופים במשחקים (חוץ מהגמר) זה 1,575 במשחק חצי הגמר של אנאן אתלטיק נגד פלקירק בשנת 2011.
מספר המתחרים השתנה ביחס למספר המועדונים עם חברות בליגות הכדורגל הסקוטיות. הטורניר הראשון בהשתתפות 28 המועדונים בליגה הראשונה והשנייה אשר הוקטנו ל-26 עד שנת 1994, כאשר הליגה הורחבה ואורגנה מחדש לשלוש חטיבות הגדלת מספר המועדונים ל-30. בתחרות 2010/2011 שני המועדונים שדורגו במקומות הגבוהים ביותר בליגת הכדורגל היילנד עם רישיון מועדון מההתאחדות הכדורגל הסקוטית הוזמנו להתחרות בתחרות, על מנת להביא את מספר המתחרים ל-32. לפני השינוי בשנת 2010, כמה מועדונים הודחו מהטורניר בהגרלה בסיבוב הראשון כדי לאזן את מספר המועדונים. גביע האתגר המשיך בחסות ה-SPFL אחרי שליגת הכדורגל הסקוטית התמזגה עם הפרמייר ליג הסקוטי בשנת 2013. אחד השינויים בשלב זה היה ששני המקומות המוזמנים פוצלו, מקום אחד למקום הראשון בליגת היילנד (עם רישיון מועדון מההתאחדות) ומקום אחד הולך לזוכה בסיבוב בין מועדונים מליגת מזרח סקוטלנד וליגת דרום סקוטלנד. זה היה פשוט יותר בעונה 2014/2015, עם שני מקומות נוספים: אלופת ליגת היילנד ואלופת ליגת השפלה.
אצטדיונים
עריכהבסיבובים שלפני הגמר, הקבוצה המוגרלת ראשונה בכל זוג היא הקבוצה "המארחת" (שבמגרשה הביתי יתקיים המשחק). את המקום ניתן להעביר לזה של קבוצת החוץ או לשנות למקום נייטרלי מטעמי ביטחון כזה שמסוגל לארח מועדון עם הרבה אוהדים או להיות זמין מהמקום.
אצטדיוני הגמר
עריכהמשחק הגמר של הטורניר משוחק באצטדיון נייטרלי, בדרך כלל שהוא קרוב גאוגרפית או במרחק שווה למקום שבו המועדונים מבוססים. שמונה מקומות שונים אירחו את הגמר, אצטדיון פיר פארק היה הראשון שאירח את הגמר בשנת 1991, ומאז ארח שלושה משחקי גמר נוספים, האחרון בשנת 1998. מקומות אחרים שארחו את הגמר יותר מפעם אחת הם: אצטדיון מקדיארמיד פארק, אצטדיון ברודוו'ד, אצטדיון אקסלסיאור ואצטדיון אלמונדבל.
זוכים וסגנים
עריכה21 מועדונים הגיעו לגמר, מהם 14 שזכו בתחרות. הזוכים הראשונים היו דנדי בשנת 1991. המועדון מצליח ביותר הוא פלקירק עם ארבע זכיות מארבע הופעות בגמר. רוס קאונטי, המילטון אקדמיקל וקווין אוף דה סאות' שהגיעו גם הם ארבע פעמים לגמר אבל עם פחות הצלחה. שלושה מועדונים הגיעו לגמר בעונות רצופות, אייר יונייטד עשתה זאת בשנתיים הראשונות של הטורניר אך הפסידה בשניהם. המועדונים היחידים שהגנו על התואר שלהם הם: המילטון אקדמיקל ואיירדרי יונייטד, זה אפשרי עבור הזוכה בטורניר להיות מסוגל להגן על התואר שלו. אם מועדון עלה מהצ'מפיונשיפ הסקוטי (הליגה השנייה) באותה עונה לפרמיירשיפ הסקוטי (הליגה הראשונה), המועדון הופך זכאי להתחרות בטורניר. זה קרה לפלקירק פעמיים, אינברנס וסנט מירן.
רוב הזוכים והסגנים היו מהליגה השנייה, בעוד שרק ארבעה מועדונים זכו בתחרות מתחת לליגה השנייה. סטנהאוזמיואיר הפכה לקבוצה הראשונה שעשתה זאת בשנת 1996, ואחריה סטראנרייר שנה מאוחר יותר בשנת 1997 ואלואה אתלטיק בשנת 2000. המועדון האחרון שזכה בתחרות שהיה מתחת הליגה השנייה היה קווין אוף דה סאות', בשנת 2013. כל הזוכים והסגנים שהיו מתחת לליגה השנייה היו מהליגה השלישית.
הגמרים
עריכה| (R) | משחק חוזר |
| * | משחק שהלך לתוספת זמן |
| † | משחק שהוכרע בפנדלים לאחר הארכה |
| מועדון | זכיות | סגנויות | שנות זכייה |
|---|---|---|---|
| פלקירק | 4 | 0 | 1994, 1998, 2005, 2012 |
| איירדרי יונייטד | 3 | 1 | 1995, 2001, 2002 |
| קווין אוף דה סאות' | 2 | 2 | 2003, 2013 |
| רוס קאונטי | 2 | 2 | 2007, 2011 |
| המילטון אקדמיקל | 2 | 2 | 1992, 1993 |
| דנדי | 2 | 1 | 1991, 2010 |
| אינברנס | 1 | 2 | 2004 |
| אלואה אתלטיק | 1 | 2 | 2000 |
| סט. ג'ונסטון | 1 | 1 | 2008 |
| סנט מירן | 1 | 1 | 2006 |
| ליווינגסטון | 1 | 1 | 2015 |
| גלאזגו ריינג'רס | 1 | 1 | 2016 |
| דנדי יונייטד | 1 | 1 | 2017 |
| רייט רוברס | 1 | 0 | 2014 |
| סטראנרייר | 1 | 0 | 1997 |
| סטנהאוזמיואיר | 1 | 0 | 1996 |
| אייר יונייטד | 0 | 2 | 1991, 1992 |
| פטרהיד | 0 | 1 | 2016 |
| פרטיק ת'יסל | 0 | 1 | 2013 |
| דנפרמלין אתלטיק | 0 | 1 | 2008 |
| קלייד | 0 | 1 | 2007 |
| ברצ'ין סיטי | 0 | 1 | 2003 |
| גרינוק מורטון | 0 | 1 | 1993 |
| מועדון | זכייה | זכייה אחרונה | סגנות | סגנות אחרונה | סה"כ הופעות בגמר |
|---|---|---|---|---|---|
| פלקירק | 4 | 2012 | 0 | — | 4 |
| איירדרי יונייטד | 3 | 2002 | 1 | 2004 | 4 |
| קווין אוף דה סאות' | 2 | 2013 | 2 | 2011 | 4 |
| רוס קאונטי | 2 | 2011 | 2 | 2009 | 4 |
| המילטון אקדמיקל | 2 | 1993 | 2 | 2012 | 4 |
| דנדי | 2 | 2010 | 1 | 1995 | 3 |
| אינברנס | 1 | 2004 | 2 | 2010 | 3 |
| אלואה אתלטיק | 1 | 2000 | 2 | 2015 | 3 |
| סט. ג'ונסטון | 1 | 2008 | 1 | 1997 | 2 |
| סנט מירן | 1 | 2006 | 1 | 1994 | 2 |
| ליווינגסטון | 1 | 2015 | 1 | 2001 | 2 |
| גלאזגו ריינג'רס | 1 | 2016 | 1 | 2014 | 2 |
| דנדי יונייטד | 1 | 2017 | 1 | 1996 | 2 |
| רייט רוברס | 1 | 2014 | 0 | — | 1 |
| סטראנרייר | 1 | 1997 | 0 | — | 1 |
| סטנהאוזמיואיר | 1 | 1996 | 0 | — | 1 |
| אייר יונייטד | 0 | — | 2 | 1992 | 2 |
| פטרהיד | 0 | — | 1 | 2016 | 1 |
| פרטיק ת'יסל | 0 | — | 1 | 2013 | 1 |
| דנפרמלין אתלטיק | 0 | — | 1 | 2008 | 1 |
| קלייד | 0 | — | 1 | 2007 | 1 |
| ברצ'ין סיטי | 0 | — | 1 | 2003 | 1 |
| גרינוק מורטון | 0 | — | 1 | 1993 | 1 |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של גביע האתגר הסקוטי
