גדיד
גדיד הייתה התנחלות ומושב עובדים דתי בגוש קטיף אשר השתייכה למועצה אזורית חוף עזה. היישוב שכן דרומית לנוה דקלים ומערבית לח'אן יונס ונקרא על שם פעולת קטיף התמרים.
 | |
| חממות גדיד על רקע בתי היישוב | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1982 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 19 באוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 324 (2004) |
| קואורדינטות | 31°20′39″N 34°16′38″E / 31.344166666667°N 34.277222222222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
הקמה
עריכהבתחילת חודש אייר תשל"ט (סוף אפריל 1979), הוחלט על הקמת ההיאחזות נח"ל גדיד, במקום שנקרא אז קטיף ד'.[1] ביום ח' באייר, עלה גרעין מתיישבים שיועדו לאכלס בעתיד את היישוב גדיד, לשהות זמנית לצורך הכשרה ביישוב כפר דרום, ששימש אז כמחנה מעבר.[2] שנה אחר כך, בי"ח בתמוז תש"ם (2 ביולי 1980), עלתה לקרקע היאחזות הנח"ל גדיד,[3] טקס העלייה לקרקע התקיים בכ"ג אלול תש"ם (4 בספטמבר 1980).[4] בסוף ניסן תשמ"ב (אמצע אפריל 1982), זמן קצר לפני הנסיגה מסיני, פינו חיילי הנח"ל את המקום, והמבנים הועברו לידי המועצה האזורית, ושימשו את ישיבת ההסדר ימית שהגיעה למקום.[5] המקום הפך ליישוב כשאוכלס ביום ה' בתשרי תשמ"ג (22 בספטמבר 1982) על ידי הגרעין של 22 משפחות, שרובן שהו עד אז בכפר דרום.[6]
היישוב
עריכההתגוררו בו כ-60 משפחות שהתפרנסו מחקלאות כאשר החממות הוקמו בסמוך לבתים. הגידולים העיקריים היו פלפל וגידולי עלים. ביישוב פעל גם מפעל שייצר תמציות מצמחי מרפא. בגדיד פעלו גני ילדים, ומעונות יום, מועדון לבני נוער, סניף בני עקיבא ומועדון תרבות. כמו כן היו בו בית כנסת מפואר ואולם אירועים.
ב-1999 הוקם בגדיד מרכז קליטה לעולים חדשים.
כרב היישוב כיהן הרב יגאל הדאיה, לימים, רבהּ של יד בנימין.
בתחילת 2005 החליטו רוב התושבים לנהל משא ומתן עם הרשויות במטרה להעביר את כל המשפחות כגוש אחד ליישוב חלופי בתוך הקו הירוק, אולם יוזמה זו לא יצאה לפועל. במאי אותה שנה הצטרף חבר הכנסת יולי אדלשטיין ליישוב על מנת להביע מחאה נגד תוכנית ההתנתקות ולחזק את התושבים.
לפני פינויו התגוררו בגדיד 75 משפחות, מתוכן 15 משפחות ששהו במרכז הקליטה.
פינוי וגורל התושבים
עריכהבמסגרת תוכנית ההתנתקות נפרץ שער המושב על ידי דחפור ב-19 באוגוסט 2005. רוב תושבי המושב עזבו שלושה ימים קודם לכן, ב-16 באוגוסט, מחשש להתעמתות עם החיילים. ביום שישי, 19 באוגוסט, עברו החיילים בין התושבים הנותרים וניסו לשכנע את התושבים להתפנות מרצונם. אלה שהתפנו מרצון עלו לאוטובוסים ואלו שהתנגדו הועלו על ידי החיילים לאוטובוסים. במקביל עשרות אנשים שבאו לחזק את התושבים הבעירו צמיגים בצירי התנועה המרכזיים במטרה להקשות על הפינוי. בית הכנסת פונה לאחר תפילה אחרונה בו. פינוי המושב הסתיים לקראת הצהריים.
לאחר הפינוי עברו משפחות הקהילה לבית ההארחה בנווה אילן. משם התפצלו לשלוש קבוצות: 26 משפחות נמצאות באתר הקרווילות בניצן, 17 משפחות נמצאות בבית הארחה בקיבוץ חפץ חיים והם התפצלו לאתרי הקרווילות ביד בנימין ועין צורים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גדיד, באתר קטיף.נט
- כאן ביתי: גדיד, באתר מעריב
גדיד (רצועת עזה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 102.
- ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 104. עזרא ינוב, עיתון מעריב 26/9/80 היבול הראשון של נצר חזני.
- ^ שורשים בחולות 103.
- ^ עיתון דבר 5/9/80 היאחזות נח"ל גדיד הוקמה בגוש קטיף.
- ^ לנו המגל הוא החרב, חלק ב', עמוד 77. שורשים בחולות, עמוד 126.
- ^ שורשים בחולות, עמוד 144.