גד אשר
גד (פריץ) אשר (17 באוקטובר 1908 – 19 במרץ 1965[1]) היה אדריכל ישראלי, ממייסדי מחלקת העבודות הציבוריות הישראלית (כיום "נתיבי ישראל").
ביוגרפיה
עריכהנולד כפריץ אשר בברלין, גרמניה שם גדל והוכשר כאדריכל באוניברסיטה הטכנית של ברלין ב-1931. עם סיום לימודיו עבד כאדריכל ברשות הדואר והטלגרף בברלין. לאחר מכן הצטרף לאביו, האדריכל שמואל אשר, ותכנן עמו פרויקטים שונים.
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, בחר אשר לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל. ב-1934 התיישב בחיפה ועבד במשרדו של האדריכל גולדברג. זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרדו של האדריכל הנודע אריך מנדלסון, שפתח באותה עת משרד אדריכלים בישראל. במשרדו השתתף אשר בתכנונם של הפרויקטים הגדולים שקיבל מנדלסון, ובהם בית חיים ויצמן ברחובות ובסמוך להם בנייני מעבדות, בירושלים את בית חולים הדסה הר הצופים ובחיפה את בית חולים רמב"ם. עם סגירת משרדו המקומי של מנדלסון, הצטרף למחלקת העבודות הציבוריות בתפקיד סגן אדריכל ראשי והשתתף בתכנונן של תחנות משטרה, מבני ממשל, בתי ספר ממשלתיים ובתי דואר. עם סיום המנדט הבריטי, הוקם הארגון מחדש תחת ממשלת ישראל ואשר התמנה לאדריכל ראשי, תפקיד בו נשא עד לפטירתו. כאדריכל ראשי תכנן בעצמו וליווה את תכנונם של בתי חולים ממשלתיים, בתי דואר, מוסדות ציבור וכן מבנים כמו התחנה המטאורולוגית בבית דגן, מחלקת מיון בבית חולים רמב"ם ואת הסבת בית פרומין לשימוש הכנסת הראשונה.
נפטר ב-1965 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[1] הותיר אחריו את רעייתו מרים לבית ליפמן ואת שתי בנותיו.
קישורים חיצוניים
עריכה- מידע על גד אשר בקטלוג הספרייה הלאומית
- מת גד אשר, הצופה, 21 במרץ 1965
