גה-אדנגבה
גה-אדנגבה או גא-אדנגבה (באנגלית: Ga-Adangabe, Ga-Adangme, Gã-Adaŋbɛ, Ga-Dangme, GaDangme) היא קבוצה אתנית (שבט-על) הטרוגנית השוכנת בגאנה. תתי השבטים הבולטים ביותר בקרב הגה-אדנגבה הם הגה והאדנגבה, אם כי ישנם עוד תתי שבטים, אך כולם מזוהים כחלק משבט הגה-אדנגבה הגדול. כיום הגה-אדנגבה מונים כשני מיליון אנשים.
היסטוריה
עריכהתקופת הגעתם של בני גה-אדנגבה לגאנה היא שאלה שתשובתה עדיין אינה ברורה. ישנן מספר גרסאות למקורם של בני גה-אדנגבה כאשר הדעה הרווחת ביותר היא כי הם היגרו מאזור ניגריה של ימינו, אך המיקום המדויק אינו ידוע. ישנם מספר אגדות ומסורות בעל פה של בני גה-אדנגבה לגבי מקורם הראשוני, ביניהן מסורות שגורסות כי מוצאם ביורובלנד (מקום מושבם של בני יורובה במערב אפריקה), או אף ממצרים או מארץ ישראל (צאצאיהם של שבט גד ושבט דן) אך מסעם עבר דרך ניגריה[1]. התבססותם בהתיישבויות קבע התרחשה ככל הנראה במאות ה-15–16. הם הגיעו בשתי קבוצות עיקריות - אקרה ואדנגבה[2]. ככל הנראה קבוצת אקרה היגרה לגאנה בסירות קאנו וקבוצת האדנגבה היגרה יבשתית. אנשי האדנגבה התיישבו בגדה המערבית של נהר הוולטה, בני אקרה התיישבו מערבית יותר באזור בו נהר אקוופים (Akwapim) פוגש את הים.
בני גה התערבבו ונישאו לתושבי האזור, בני קפשי (kpeshi), והושפעו מהם רבות בתחום החקלאות. העיר אקרה התפתחה ממספר יישובים סמוכים של בני גה, והתרחבותה הואצה עם הגעת האירופאים לאזור. הראשונים להגיע היו הפורטוגזים בשנת 1482, אחריהם באו, במאה ה-17, ההולנדים, אחר כך האנגלים, השוודים והדנים שנכנסו לשוק סחר החליפין באזור והחלו לבסס את השפעתם בתחומים שונים. בממלכת אקוואמו (Akwamu), תקפה בשנת 1677את אקרה וכבשה אותה. ארקה המשיכה להתרחב ולהתפתח והשיגה מחדש את עצמאותה בשנת 1730. עם התיישבות הבריטים ב-1874 איבדה אקרה את עצמאותה פעם נוספת. בשלב זה מנתה אקרה כ-7500–10,000 תושבים והמשיכה לשגשג הודות לקשרי מסחר ענפים פנימיים וחיצוניים. הסוחרים המקומיים תיווכו בין האירופאים לבין ממלכת אסאנטה (Asante) הסמוכה בסחר של עבדים, זהב וסחורות אחרות. משנות ה-20 של המאה ה-19 החלו להגיע מיסיונרים אירופאים שהשפיעו מאוד על התרבות המקומית.
שפות
עריכהשפות גה-אדנגבה[3] הן חלק מענף שפות הקווה (Kwa) והן שייכות כמו כל השפות בגאנה, למשפחת השפות ניז'ריות-קונגולזיות. נמצא שהטון של שפת גה קרוב יותר לשפת היורובה (Yoruba) מאשר לתת-משפחת שפות האקאן (Akan) המדוברות באזורים הצמודים לאזורי גה, עובדה שתומכת במקורם של בני גה-אדנגבה באזור ארץ יורובה. שפת גה קרובה עוד יותר לשפה השכנה לה ממזרח, שפת יו (Ewe). הודות למספר גורמים ביניהם היותה של האנגלית השפה הרשמית של גאנה, הטרוגניות של קבוצה אתנית זו, מגוריהם בבירת גאנה ומסביבה, ונגישותו של חינוך מערבי הפכו רבים מבני גה-אדנגבה לדוברי אנגלית בנוסף לשפת האם שלהם. בנוסף, רבים מדוברי גה מדברים אחת או יותר משפות אקאן (פנטה או טווי) והיו, עקב שכיחותן של שפות אלה במחוזות גה-אדנגבה.
שפות אלו כמו שפות רבות בגאנה הן עשירות בפתגמים ואנשי ציבור ודוברים רהוטים של השפה משלבים פתגמים בדיבורם. פתגמים הם, בין השאר, כלי חשוב להעברת ביקורת על אישיות רמת-דרג באופן מרומז ועקיף.
דת, אמונה ומנהגים
עריכהלבני גה-אדנגבה יש דת ילידית משלהם. החל המאה ה-19 מיסיונרים המירו רבים מתושבי אקרה לנצרות. על אף השפעות הדתות החדשות, בעיקר הנצרות, ובשנים האחרונות גם האסלאם בקרב בני גה, נוטים בני גה לשלב בדתות אלו מרכיבים מהדת הילידית שלהם. לכן ההגדרות הדתיות אצל בני גה הן נזילות ומשתנות.
הדת הילידית
עריכההתפיסה הקוסמולוגית בדת הילידית של בני גה בנויה על מדרג בין בריות שונות על פי הסדר הבא: ישות עליונה, ישויות נפשיות, בני אדם, בעלי חיים ולבסוף צמחים[4]. בני גה מאמינים באל עליון בשם אטאה-נאה ניונמו (ataa-naa nyonmo) אשר נחשב לבורא העולם וכמקור כל הטוב וכל הרוע בעולם, ולו מאפיינים נשיים וגבריים כאחד[1] (ataa-naa בשפת גה זה "היא-הוא"). אין מקדשים של האל העליון כיוון שנחשב למרוחק מאוד מבני האדם, ושמו מוזכר רק בטקסי ניסוך והקרבת קרבן עבור אלים אחרים או אבות קדמונים.
קיימת היררכיה בין האלים הזוטרים, דזמה וודזי (dzema wodzi) שנחשבים אלים קרובים יותר לאל העליון, ווודזי (wodzi) שנחשבים קרובים פחות לאל העליון. האלים הזוטרים משמשים כמתווכים בין בני האדם לאל העליון ולרוב קשורים לגורמים בטבע, כגון: נהרות, הרים, אגמים ועוד. לאלים הזוטרים נבנים מקדשים המשמשים כבתי תפילה בהם רוח האל שורה, ולכל מקדש כוהנים וכוהנות של האל. אלים חשובים אצל בני הגא הם נאי (nai) אל הים, קפלה (kpele) אל דגני הדוחן ואוטו (otu), אל גידולי היאם (משפחה של צמחים יוצרי פקעות ראויות למאכל). ישנם מנהגים אשר משויכים לאל מסוים כמו האיסור לדוג בימי שלישי, היום הקדוש של נאי.
ישנם טקסים רבים שנועדו לרצות את רצונו של אל מסוים. בעוד שריצוי של אלים זוטרים הוא על ידי הקרבת דם חיות, ריצוי האל העליון נעשה על ידי הקדשת נסך והילולו בשירים. על אף נוכחותם של אלים בחיי אנשי הגה, האבות הקדמונים הם הגורם הרוחני הדומיננטי ביותר בחיי היומיום. חלק מעבודתם של כהני הדת הוא לתקשר עם האבות הקדמונים.
הדזמאוון (dzemawon) הם רוחות להן יש תפקיד חשוב בדת הילידית. רוחות יכולות להתגלם בבני אדם ולשנות את צורתן לפי רצונן. התבוננות ברוחות נחשבת לאירוע שיוביל למותו של הצופה, אך רוב הרוחות יחוסו על האדם שרואה אותן. את הרוחות מהללים בשירה וריקודים, ושפת השירה אינה מדוברת ומובנת כיום.
פסטיבל ההומו-וו (Homowo)
עריכהאנשי הגה חוגגים את חג ההומוו[5] שמשמעות שמו – הוא "לעג לרעב" (homo – רעב; wo - לעג). החג נמשך כשבוע ונחגג לזכר סיומו של הרעב הגדול שפקד את אנשי גה במאה ה-16 ולכן בעיקרו הוא חג של אוכל. התאריך המדויק בו נחגג החג שונה בין תתי השבטים אך הוא חל בחודשי אוגוסט-ספטמבר.
על פי המסורת, במהלך הגירתם הגה חוו תנאי בצורת ורעב קשים ולמרות כל הקשיים הם עיבדו את האדמה, שתלו בה שתילים, ופנו לאלים ולאבות הקדמונים שיברכו את היבול. תחינותיהם נענו ואכן באותה שנה היה שפע של גידולים, דגים וצאן. את שפע המזון והניצחון על הרעב הם החליטו לחגוג בסעודה של מנות מיוחדות, במהלכה לגלגו על הרעב שפקד אותם. ההכנה להומו-וו מתחילה מספר חודשים לפני הטקס עצמו והיא מכילה בתוכה עוד טקסים קטנים. ראשית, שותלים גידולים לפני העונה הגשומה שמתחילה בסביבות חודש מאי. טקס הגבמלילאה (gbemlilaa) שהחל ממנו אסור לנגן עד ההומו-וו, נשובולמו (nshobulemo) טקס הרגעת הים, ואוקומפאה (okomfemaa) איסור דיג עד להומו-וו.
תאריכי החג המדויקים נקבעים על פי מועצה של כהני הוולומיי (wulomei) ובאופן מסורתי התיישבויות עתיקות של הגה חוגגות לפני התיישבויות חדשות יותר. לכבוד החג אנשי גה עולים שבוע מראש לכפר של תת-השבט שלהם ומביאים איתם את היבול השנתי.
החג מתחיל ביום חמישי, יום שמציין את קדושת האדמה ובו אסור לעבד את האדמה. יום שישי למחרת מוקדש לזכר נפטרי השנה החולפת. יום שלישי של השבוע הוא יום קדושת הים בו לא הולכים לים ומבשלים מאכלים מסורתיים של ההומו-וו. ראשי המשפחות מקריבים את המאכלים לאלים השונים כהודיה וכהזמנה לתחילת הסעודה. יום רביעי מציין את הקשר בין זקני תת-השבט לצעיריו, הצעירים מבקרים את הזקנים ומאחלים להם אריכות ימים, והזקנים כמחווה מעניקים לצעירים מתנות. הכפרים שונים קיימים מנהגים נוספים על האירועים שצוינו.
תאומים
עריכהבקרב אנשי גה, בדומה לחברות רבות בעולם לידת תאומים נחשבת מאורע ייחודי[6]. האמונות והטקסים הנלווים ללידת תאומים מגוונים ושונים בין חברות שונות, ובייחוד בקרב שבטים וקבוצות אתניות מדרום לסהרה. הריון ולידה של תאומים טומנים בחובם סכנות רבות הן עבור האישה התאומים והן עבור האישה שנושאת אותם. לאור סכנות אלו ישנם שבטים אפריקאיים בהם לתאומים יש אסוציאציה שלילית, אך אצל אנשי גה תאומים משויכים לדברים חיוביים[7].
מוטיב חוזר בתרבויות אפריקאיות מקשר בין לידת תאומים לבין חיות אשר יולדות מספר רב של צאצאים, כך גם אצל בני גה שעל פי אמונתם לתאומים יש נפשות מקבילות של תאומי תאו בשמיים. בכוחן של נפשות התאו לרדת מהשמיים לעולם החומרי ולקבל צורה של בני אדם, חיות וכן של חפצים. התאו מסמל בעיני הגה פראיות, עוצמה וחברותיות.
הקשר הייחודי הזה בין התאומים לנפשות התאו המקבילות חשוב ביותר ומשפיע על חיי היומיום, שכן נפשות התאו על פי אמונת הגה מטהרות את יבולי היאם מנגעים מיסטיים. באמצעות התאומים ניתן לעורר את נפשות התאו התאומות על מנת שיטהרו את יבולי היאם. לכן, עם היוולדם של תאומים נבנה עבורם מקדש בו הם מקדישים תרומות יאם לנפשות התאו המקבילות שלהם באופן שבועי (בימי שישי – יום קדוש לתאומים) וכן באופן שנתי בסעודה חגיגית. החגיגה השנתית מורכבת משלושה חלקים: מילוי קערות עם גידולי היאם הראשונים של העונה עבור הנפשות, ריקודים משמחים ולבסוף סעודת יאם.
טקסי פיוס וטהרה
עריכהבקרב האדנגבה ישנם טקסים רבים של פיוס וטהרה[8]. ישנו מגוון גדול של טקסים מסוג זה, כאשר מטרתם המרכזית של טקסים אלו הוא הסרה של "נגע" או "כתם", אשר מתגלמים במחלות ובמוות. על פי אמונת אנשי הדנג'מה כתמים אלו נגרמים עקב חילול של חוקים או מקומות קדושים. טקסים אלו על פי רוב הם בעלי שלב ראשון של פיוס ושלב שני של טהרה.
את סוגי הטקסים השונים מחלקים לארבע קטגוריות: טקסי טהרה של כפר או שבט שלמים, טקסי טהרה של מתחמים, טקסי טהרה אישיים וטקסי טהרה של מקדשים או חפצים מחוללים. יש מגוון של סיבות לכך שאדם יצטרך להיטהר, לדוגמה: אדם שהרג במהלך מלחמה, אדם שצד חיית-בר גדולה, אישה לאחר הוסת החודשי או הריון ועוד. טקסים אלו מגוונים מאוד ומבוצעים בהן בהם מעשים סמליים, כגון טאטוא חצר במהלך טיהור של מתחם מגורים כפעולה המסמלת את סילוק הנגע.
דיפו – טקס התבגרות
עריכהבנות שבט הקרובו (Krobo) והשאי (Shai) של בני גה-אדנגבה עוברות טקס התבגרות בשם דיפו (Dipo)[9]. טקס הדיפו אורך מספר ימים בהם קבוצת בנות גרות יחד בבית ייעודי לטקס, ונמצאות תחת השגחתן וליווין של כהנות ונשים מבוגרות, בדרך כלל קרובות משפחה של בנות הטקס. לאורך רוב הטקס שמתחיל ביום שישי הבנות מסתובבות עם חזה חשוף ועטויות בשרשראות חרוזות בחרוזי זכוכית. במהלך הטקס יש אירועים רבים אשר מבוצעים בימים מוגדרים, כגון: גילוח הראש, התרחצות פולחנית, הקרבת עז ועוד. בסוף טקס הדיפו הבנות רוקדות ריקוד מסורתי אל מול הכפר וביום למחרת בשוק של הכפר ובכך הן הפכו מבנות לנשים.
מנהגי מוות
עריכההמוות מיוחס לסיבות טבעיות ועל-טבעיות ושילוב ביניהן. האמונה היא שרוחות המתים נודדות לאחר המוות למשך תקופה מסוימת לפני הצטרפותן לאבות הקדמונים בשמיים. נהוג לפייס את רוחות האבות הקדמונים על ידי מנחות מסוגים שונים. הלוויות כוללות בתוכן אלמנטים מסורתיים של אנשי הגה בשילוב עם מנהגי הדת הרשמית של הנקבר. טקסי הלוויה מהווים סמל למעמד ועושר ולרוב כרוכים בהשקעת סכום כסף גדול, והטקס מלווה בסעודה גדולה. המוות נחגג כסמל להמשכיות השושלת המשפחתית.
בני גה נהגו לעטוף את המתים בשטיח ייעודי ולשאת אותו על משטח עץ למקום קבורתו. במהלך התקופה הקולוניאלית, האנגלים חייבו קבורה בארונות קבורה מערביים, מנהג אשר חלחל אל בני גה אך לא העלים את המנהג הישן[10].
ארונות קבורה פנטסטיים
עריכהמנהג אשר החל להיות נפוץ אצל אנשי הגה הוא קבורה בארונות קבורה מעוצבים בצורות רבות וססגוניות. בשפת הגה ארונות אלו נקראים אבבואו אדקאי ("abebuu adekai") שמשמעות השם הוא "קופסאות פתגם", אם כי שמם בספרות הפופולרית הוא "ארונות פנטסטיים" (fantasy coffins). ישנן מספר גרסאות לגבי מקור המנהג[11], כאשר מקובל כי הנגר-אומן הראשון שיצר או לכל הפחות הפך אותם לפופולריים הוא קאנה קווי (Kane Kwei).
.jpg)
גרסה אחת להתפשטות המנהג גורסת כי קאנה שהיה נגר, התבקש על ידי דודו החולה שעבד כדייג לבנות לו ארון מעוצב כמו סירה, אשר מסמל את רצונו של הדוד להמשיך לדוג גם אחרי מותו. על פי הסיפור, כאשר סיים לבנות את ארון הקבורה הציג אותו לדוד שלו ובאותו היום דודו נפטר. בהלוויית דודו שהיה אדם מוכר וחשוב בקהילה השתתפו רבים, וארון הקבורה הייחודי שלו עורר עניין רב אצל משתתפי ההלוויה[12].
בטקסים של הגה נהוג לפעמים לשאת את הצ'יפים באפיריונים. על פי גרסה אחרת[13], בשנות ה-50 קאנה התבקש להכין אפיריון בצורת פול קקאו לנשיאת צ'יף בטקס. על פי הסיפור, הצ'יף נפטר טרם סיום האפיריון והטקס, והוחלט להמיר את האפיריון לארון קבורה עבור הצ'יף. גם בסיפור זה ארון הקבורה הססגוני יצר עניין אצל משתתפי ההלוויה. זמן קצר לאחר מכן סבתו של קאנה, שנולדה וגדלה בטשי (teshie) פרבר עני של אקרה שצמוד לשדה התעופה, נפטרה. סבתו של קאנה, על אף שהוקסמה מהמטוסים הרבים שחגו מעל העיירה מעולם לא זכתה לטוס. קאנה נזכר בהתלהבות של משתתפי לוויית הצ'יף מארון הקבורה והחליט לבנות לסבתו ארון קבורה בצורת מטוס, "כדי שתוכל לטוס איתו לעולם הבא". מספר שבועות לאחר לוויית סבתו של קאנה אנשים החלו לבקש ממנו להכין עבורם ארונות קבורה ייחודיים.
עקב עלותו הגבוהה של ארון פנטסטי, רוב המזמינים של הארונות הם אנשים רמי-דרג או עשירים, בקרב אנשי הגה קבורה בארון פנטסטי נחשבת לכבוד עילאי.
משמעות השם אבבואו אדקאי היא קופסת פתגם – כלומר קופסה סמלית או מבטאת פתגם - בא לבטא את המשמעות הסמלית של צורת הארון עבור הנקבר בתוכו. לדוגמה, אחד מארונות הקבורה הראשונים היה בצורת פולי קקאו אשר שימש לקבורתו של חקלאי קקאו עשיר אשר רצה לקחת את עושרו יחד איתו. ארונות אלו יכולים לסמל מקצוע, תכונת אופי של בנאדם או תשוקה של הנקבר. לדוגמה, בעל מונית החליט להיקבר בארון בצורת מרצדס – הרכב בו הוא נהג, או ארון בצורת דג טונה לדייג.
המשמעות של צורת הארון נובעת גם מסמלים תרבותיים של הגה. מנהיג חכם ייקבר בארון בצורת אנטילופה שכן האנטילופה נחשבת לחיה בעלת כושר מנהיגות וחוכמה בקרב הגה; אדם נאמן ייקבר בארון בצורת פיל שכן הפיל נחשב לחיה נאמנה. קבורה בארון בצורת נשר נחשבת לכבוד הגדול ביותר והיא שמורה רק לאנשים חשובים ביותר, כמו הכהן הגדול. בשירת הגה, האל העליון מתואר כנשר ולכן דימוי זה נחשב לכבוד הגדול ביותר בתרבות הגה. על פי תפיסתם של הגה, ארון הקבורה נהפך מחפץ עשוי עץ לחפץ אליו עוצב באמצעות טקסים שנעשים במהלך ההלוויה.
אנשי הגה תופסים את המוות לא כקץ החיים אלא כתחילתו של מסע אל עבר קיום אחר. בהתאם לתפיסה זו, לווית המת הוא השלב החשוב ביותר עבור אנשי הגה ויש לה חשיבות מכרעת על טיבו של המסע של הנפטר אל עבר חייו החדשים. ארונות קבורה בצורות של כלי תחבורה (רכבים ומטוסים) נועדו לסמל מסע בטוח ונוח אל עבר העולם הבא.
על אף העובדה שרוב אוכלוסיית גאנה הם נוצרים, מנהג הארונות הפנטסטיים המבטא אמונות אנימיסטיות פופולרי גם בקרב אנשי גה נוצריים. על אף הפופולריות של המנהג, הכנסיות עדיין מתנגדות למנהג ואינן מאפשרות הכנסה של ארונות אלו לכנסיות. בתגובה לכך החלו הנגרים-אומנים שיוצרים את הארונות לבנות ארונות בצורת ספרי תנ"ך – עיצוב לארון אשר הותר לכניסה לכנסייה.
עם צבירת פופולריות של ארונות פנטסטיים נפתחו עוד סדנאות עץ אשר מתמחות בהכנתם. כיום הנגר-אומן הראשי עוסק מעט אם בכלל בהכנת הארון בעצמו, ורוב המלאכה נעשית על ידי המתלמדים שתחת חסותו. מנהג זה הפך להיות אחד המנהגים הייחודיים ביותר של גאנה. כיום ישנן כעשר נגריות אשר מתמחות ביצירת ארונות פנטסטיים.
חברה ותרבות
עריכהקרבה משפחתית
עריכההמנטסמיי (mantesemei), הצ'יפים של מרכז אקרה, משמשים כמנהיגים של שושלות-אב (שושלות שנקבעות על פי האב המייסד שלהן) רבות השפעה, ולהם זכויות על קרקעות ברבעים השונים של הגה. בתוך שושלות האב יש כהנים וכוהנות אשר משמשים כמתקשרים עם האבות הקדמונים והאלילים המשפחתיים. שם המשפחה מבטא את שושלת המשפחה (תת-השבט) או את השושלת המרכזית אליה הם משתייכים.
אילן היוחסין של בני גה נקבעת כמעט תמיד על פי האב, אך ישנם בני גה אשר ייחוסם נקבע על פי האם. ייחוס על פי האם הוא ככל הנראה מנהג שאימצו אנשי גה שנישאו לאנשי שבט האקאן (akan), או לאימוץ של ילד על ידי משפחת אמו כאשר האב אינו נוכח או מתכחש לאבהותו.
שמות ושמות קרובים
עריכהשם של קרובי משפחה נקבע על פי המין, והדור של האדם. האב מעניק לילוד את שם המשפחה בטקס שנערך שמונה ימים לאחר לידתו. שם המשפחה נקבע על ידי שם השושלת של אביו, מין התינוק, מספרו במשפחה ודורו של התינוק. לכל תת-שבט יש סדרה שלמה של שמות שייחודיים לו, אך בכל שבטי הגה-אדנגבה קיימים אותם שמות מיוחדים לתאומים ולילדים שנולדו מיד אחרי התאומים[6]. עקב הישנות של שמות נהוג לכנות אנשים בכינויי חיבה וכיום נהוג גם להעניק לילד שם על פי שיוכו הדתי (מוסלמי או נוצרי).
התא המשפחתי
עריכההתא המשפחתי של אנשי הגה מתנהל בצורה יוצאת דופן מהמקובל בעולם המערבי - בני זוג שנישאו אינם גרים ביחד וקיימת הפרדה מוחלטת בין בני המשפחה הגברים והנשים. הגברים חיים באותו בית עם קרוביהם מהשושלת האבהית (סבים, אבות ובניהם) ואילו הנשים גרות באותו הבית עם קרובותיהן מהשושלת האימהית (סבתות, אימהות, ובנותיהן). הבנים חיים עם אימהותיהן בילדותם ועוברים לגור עם אבותיהם בין הגילאים 6–12. מגורי הגברים והנשים נמצאים בדרך כלל במרחק של עד מספר קילומטרים ספורים זה מזה.
מעמד האישה
עריכהמעמד הנשים פחות מאוד בתרבות הגה. מגיל קטן קיימת הפרדה בין המינים וייעוד של כל מין לתפקיד מסוים - הבנים והבנות מחונכים לשחק במשחקים נפרדים ולהתנהג בצורה שונה. הבנות מחונכות מגיל צעיר לעזור במשק הבית ולטפל באחיהן הקטנים אשר גרים איתן באותו קומפלקס מגורים, בעוד הבנים הצעירים חיים עם אבותיהם ועל כן לא נמצאים עם אחיהם הצעירים ולא מחונכים לביצוע מטלות הבית - שכן אלו מבוצעות על ידי הנשים. ערכו של חינוך בבית הספר בקרב בנות צעירות נתפס כערך פחות לעומת הקמת משפחה, כאשר נערה צעירה נכנסת להריון היא אינה יכולה להמשיך את לימודיה בעוד הנערים ממשיכים בלימודיהם ללא קשר לתא המשפחתי שהקימו.
טקסי נישואין וגירושין
עריכהמוסד הנישואין אינו בעל חשיבות מרכזית בתרבות הגה. חשיבות פחותה זו נובעת רבות מהעובדה כי גברים ונשים אינם מנהלים משק בית משותף, אינם חולקים את רכושם לאחר החתונה וחיים בנפרד. טקס הנישואין בקרב בני המעמד הנמוך מצוין לרוב על ידי החלפת מתנות, ואילו במעמדות גבוהים יותר טקס הנישואין מצוין בצורה דומה יותר לעולם המערבי. גירושין אינם אירוע חריג בתרבות הגה, כאשר הגורם המרכזי לגירושין הוא היעדר תמיכה של הבעל באישה ובילדים אשר חיים במשק בית נפרד. הליכי גירושין אינם מתבצעים בצורה פורמלית בקרב רבים מאנשי הגה. החוקים בגאנה מאפשרים לזוג שנישא בטקס מסורתי להסדיר ולהכיר בנישואין על ידי המדינה. פעמים רבות טקס הנישואין המסורתי אינו מתועד בכתב (אלא על ידי עדי ראייה, שפעמים רבות מקורבים לאחד מבני הזוג) וכן הזוג שנישא לא מגיש בקשה להכרה בהם כזוג נשוי על פי המדינה. עקב כך, פעמים רבות נישואין מסתיימים בהכחשת הנישואין - שכן הם חסרי תיעוד - או שמתבצעים גירושין על פי המסורת בהם הבעל אינו מחויב לחוקי הגירושין במדינה[14].
תעסוקה
עריכהבעבר רוב אנשי הגה התעסקו בחקלאות ובדיג. עם התבססותו של חינוך מערבי באקרה גברים החלו לרכוש כישורי תעסוקה כבעלי מלאכה (נגרים, בנאים וכו'), בעוד נשים זכו לגישה לחינוך מערבי מאוחר יותר ובייחוד אחרי עצמאותה של גאנה. עם הכיבוש הקולוניאליסטי של גאנה ומדינות שכנות לה נוצרו אפשרויות נרחבות לתעסוקה של גברים בעבודות בנייה ותשתיות.
בנאי ממוצא גה בשם טטה קוואשי (Tetteh Quashie), שיצא לעבוד באי ביוקו (bioko) חזר בסוף המאה ה-19 עם שתילים של צמח הקקאו ושתל מטע שלהם. הבאתו של צמח הקקאו לגאנה היא נקודת מפנה היסטורית בכלכלתה של גאנה במאה ה-20, שכן הקקאו הפך ליבול ייצוא מרכזי.
תעשייה מרכזית באקרה ובקרב אנשי הגה כיום היא דייג ממוסחר אשר מעורבים בו מספר תאגידים ממדינות זרות. מעבר לדיג תעשייתי שלב שיטות דיג מודרניות במקום שיטות הדיג הישנות בקנו.
אנשי הגה לאורך ההיסטוריה היו מעורבים במסחר של מגוון סחורות, בין היתר סחרו בעבדים במשך תקופה ממושכת. סחר העבדים בשוק סלגה (salaga) של אקרה נמשך עד שנותיה הראשונות של המאה ה-20. נשים השתלבו במסחר עוד מהמאה ה-16, בתחילה הן מכרו את התוצרים החקלאיים של עצמן ולאחר מכן כאשר עיסוק עירוני החל לצבור תאוצה הן החלו למכור דגים, סחורה מיובאת, ומוצרי בית.
רפואה
עריכהאנשי הגה מתייעצים עם מרפאים רבים, ביניהם כאלו אשר משתמשים ברוחות הוודזי (wodzi) כדי לגלות ולמצוא ריפוי לבעיות רפואיות. רפואה מערבית בדרך כלל באה בנוסף ולא במקום רפואה מסורתית. רפואה מסורתית של הגא מקשרת פעמים רבות בין מצב פסיכולוגי או חטא לבין מצב רפואי, ולכן בתהליך הריפוי מן המחלה יש מרכיב של וידוי.
מוזיקה
עריכהמוזיקה מסורתית בגאנה[15], שמקורה בטקסים ובפסטיבלים עדיין נפוצה בעיקר בקרב כפרים בגאנה ובערים קטנות אשר מתנהל בהם אורח חיים מסורתי יותר, אך גם באקרה סגנון מוזיקלי זה אינו נעלם למרות תהליכים של התפתחות טעם מוזיקלי חדש בקרב האנשים. רוב המוזיקה כוללת שירה אשר יכולה להיות או לא להיות מלווה בכלי נגינה. כלי הנגינה הנפוצים הם תופים וכלי הקשה כגון גונג, פעמונים, ורעשנים מסוגים שונים. בנוסף נעשה שימוש בכלי נשיפה עשויים במבוק וקרנות בעלי חיים. השירים של אנשי הגה בדרך כלל כתובים בשפת הגה ובשפת האקאן או שילוב של שתיהן, שילוב של שתי השפות באותו השיר הוא סגנון פופולרי גם במוזיקה המודרנית.
תזונה
עריכהתזונת הגה עשירה במזונות עתירי עמילן כמו יאם, מניהוט מצוי (קסוואה), דוחן, תירס ואורז - מאכלים נפוצים בגאנה[3]. בנוסף תזונת הגה, שרבים מהם גרים לאורך חופיה של גאנה, מכילה הרבה דגי ים. תירס הוא המרכיב המרכזי אצל אנשי הגה וממנו מכינים את הקנקיי (kenkey) - המנה המרכזית אצל הגה.
הקנקיי היא מנה פופולרית במספר מדינות במערב אפריקה. את הקנקיי מכינים מבצק העשוי מקמח תירס שמלופף בקליפת תירס או עלי לחך אשר מבושלים באידוי. נהוג להגיש את המנה הזו יחד עם רסק פלפל חריף ודגים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Phd Joseph Nii Abekar Mensah, Traditions and Customs of Gadangmes of Ghana: Descendants of Authentic Biblical Hebrew Israelites, Strategic Book Publishing, 2013
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Larsey, Nicholas Kwabla, “HE SAW AND BELIEVED…”: AN EXEGETICAL STUDY OF THE RESURRECTION NARRATIVE IN THE GOSPEL ACCORDING TO JOHN 20:1-31., Doctoral dissertation, University of Ghana
- ^ Apter, David Ernest,, Ghana in Transition, Princeton University Press, 2015-01-01
- ^ 1 2 Steven J. Salm, Toyin Falola, Culture and Customs of Ghana, Greenwood Publishing Group, 2002-01-01
- ^ J. M. Bruce-Myers, The Origin of the Gãs: Part I, Journal of the Royal African Society 27, 1927-01-01, עמ' 69–76
- ^ Daniel Tetteh Osabu-Kle, The Ga People and Homowo Festival, Carleton University
- ^ 1 2 Twin Beliefs and Ceremony in Ga Culture - ProQuest, search.proquest.com (באנגלית)
- ^ Elisha P. Renne, Misty L. Bastian, Reviewing Twinship in Africa, Ethnology 40, 2001-01-01, עמ' 1–11 doi: 10.2307/3773885
- ^ Hugo Huber, Adangme Purification and Pacification Rituals (West Africa), Anthropos 53, 1958-01-01, עמ' 161–191
- ^ Boakye, Priscilla Akua, Dipo : a rite of passage among the Krobos of Eastern. Region, Ghana Master of Philosophy in Indigenous Studies Faculty of Humanities, Social Sciences and Education, University of Tromsø Norway., http://munin.uit.no/handle/10037/2673, 2010-06-08
- ^ Roberta Bonetti, Absconding in Plain Sight: The Ghanaian Receptacles of Proverbs Revisited, Res: Anthropology and aesthetics 55-56, 2009-03-01, עמ' 103–118 doi: 10.1086/RESvn1ms25608838
- ^ Roberta Bonetti, Alternate Histories of the Abebuu Adekai, African Arts 43, 2010-07-22, עמ' 14–33 doi: 10.1162/afar.2010.43.3.14
- ^ Vivian Burns, Travel to Heaven: Fantasy Coffins, African Arts 7, 1974-01-01, עמ' 24–25 doi: 10.2307/3334718
- ^ Griffiths, Hannah R., DIVERTED JOURNEYS: The Social Lives of Ghanaian Fantasy Coffins. Centre of African Studies, University of Edinbrugh., University of Edinburgh, Centre of African Studies, 2000
- ^ Promise Unfulfilled: Law, Culture, and Women's Inheritance Rights in Ghana Contemporary African Legal Issue - Special Report 25 Fordham International Law Journal 2001-2002, heinonline.org
- ^ J. H. Nketia, Traditional Music of the Ga People, African Music 2, 1958-01-01, עמ' 21–27