גזרות יהושע
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
גזרות יהושע הם שני איסורים שאסר יהושע בן נון בשעת כיבוש יריחו, האחת אוסרת לקיחת ביזה מהעיר והשניה אוסרת את בניית העיר יריחו. שתי הגזירות הופרו: על האיסור על הביזה עבר עכן בן כרמי, ועל גזרת בניית העיר עבר חיאל בית האלי, מאות שנים לאחר גזרת הגזרות. המקרא מתאר את העונש על הפרת הגזרות.
הגזרות, חילולן והעונש עליהן
עריכהבכיבוש יריחו גזר יהושע שתי גזרות – הראשונה להווה והשנייה לעתיד:
- איסור לקיחה מביזת העיר[1] – בהווה:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: "הָרִיעוּ! כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר. וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'... וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"...
- איסור בניית יריחו[2] – לעתיד:
וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת...".
אנשים מישראל עברו על שתי הגזרות:
- עכן לקח מהחרם במהלך כיבוש העיר[3].
- חיאל בית האלי בנה את יריחו מאות שנים לאחר מכן[4].
הפרת איסור הביזה על ידי הביאה לתבוסת ישראל במערכה נגד העיר עי. יהושע פנה בתפילה לה', ונענה שיש חוטא עבר על איסור הביזה. הוטל עליו לגלות את החוטא באמצעות גורל. ואכן, בגורל התגלה עכן שהסכים להודות בחטאו. הוא נענש בסקילה ובשרפת כל נכסיו (ולפי כמה מהשיטות אף צאצאיו נהרגו עימו).
חיאל נענש בעונש אלוהי במיתת כל בניו במהלך בניית העיר. הכתוב מסמיך את חטא חיאל לגזרת הבצורת של אליהו. מסמיכות זו למדו חז"ל שבניית העיר הובילה את אליהו לגזור את גזרתו. נמצא מכאן, שהפרת שתי הגזרות הובילה הן לעונש פרטי לחוטא והן לעונש לאומי לכלל האומה.
יוזם הגזרות
עריכהכיוונים מנוגדים בפסוקים
עריכהמהכתוב לא ברור אם יהושע גזר את הגזרות מיוזמתו או שצווה על כך.
מצד אחד, במסירת הגזרות לישראל, יהושע אינו מזכיר שהגזרות הן בשם ה':
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: "הָרִיעוּ! כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר. וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'... וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"... וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת...".
מצד שני, מתיאור חילול הגזרות הללו עולה דבר אחר:
א. לאחר התבוסה של ישראל בקרב הראשון עם העי, ה' מגלה ליהושע שהייתה הפרה של החרם: "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם..."[5] - מהכתוב עולה שישראל עברו על ברית ה' ולא על גזרת יהושע.
ב. בספר מלכים[6], כשמסופר על עונשו של חיאל על בניית יריחו, נאמר: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ – כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן". מהכתוב עולה לכאורה שה' גזר את הגזרה, ויהושע רק מסרה לישראל.
חז"ל והפרשנים העלו מגוון הצעות ליישוב הפסוקים.
עשה מדעת ה'
עריכההיו פרשני מקרא שסברו שהגזרות מקורן בדבר ה':
א. הרד"ק[7] אינו רואה קושי בכך הפירוש אינו מזכיר את דבר ה' - פעמים רבות המקרא אינו מפרש הכול, והדברים נלמדים מאליהם.
ב. האברבנאל[8] סבור שמקור הגזרות הוא אלוהי. אך בשונה מהרד"ק, הוא סובר שהציווי האלוהי עליהן מובא בכתובים. לפני כיבוש יריחו מתגלה מלאך ה' אל יהושע ואומר לו: "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו – קֹדֶשׁ הוּא"[9]. האברבנאל סבור שבהוראה זו ציווהו המלאך על שתי הגזרות: "'כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא' - שיהי חרם המקום וכל אשר בו, וזה: אם לשעתו ואם לדורות, שתמיד יהיה חרם לא תבנה", ולכן יהושע אומר לישראל "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'" – כי ה' ציווה על כך.
ג. החזקוני[10] אף לומד כלל מהמילים: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'", שכל מקום שנאמר הביטוי: "לפני ה'" משמעו שהדבר היה על פי הדיבור האלוהי.
ד. עוד הסבורים שעשה כן על פי ה': רבי אברהם בן הרמב"ם[11] רבי משה אלשיך[12].
עשה מדעתו וה' הסכים עימו
עריכהא. במדרש במדבר רבה[13] מובאים שלושה הסברים מדוע החרים יהושע את יריחו:
- משום שיריחו נכבשה בשבת.
- מעין דין עיר הנידחת.
- על פי עיקרון מצוות חלה, משום שנכבשה ראשונה מכל הארץ.
אבל גם אם יהושע גזר זאת משיקול דעת אישי מתגובת ה' לחילול הגזרות מוכח שה' אשרר אותן למעשה ונתן להם מעמד מחייב לחלוטין.
ב. כך מפורש בתלמוד הירושלמי[14]: "שלושה דברים גזרו בית דין של מטה והסכים בית דין של מעלה עמהם... חרמה של יריחו", וכן במקום אחר בבמדבר רבה[15]: "דבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו... ומנין שהסכימו על ידו? שנאמר: 'וְהָיְיתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'".
ג. כך גם סברו הרלב"ג והמלבי"ם.
ה' אישר אך לא הסכים עקרונית
עריכהבתלמוד הבבלי[16] גורסים שיהושע גזר את הגזרות מדעתו, וה' אישר אותן. אולם למרות האישור דעת ה' לא הייתה נוחה מהגזרהו: "'וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ'[17] – מה תלמוד לומר: 'קֻם לָךְ'? – אמר ליה: 'אתה גרמת להם!'", וביאר שם רש"י: "שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו". הגמרא מוכיחה זאת מכיבוש העי, ששם אישר ה' לישראל ליהנות מהביזה: "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ – רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם"[18].
אכן, אף אם יהושע טעה ולא היה צריך לגזור, ודווקא עכן צדק וכיוון לדעת האל, עדיין נענש על שעבר על הגזרה משום שסמכות הנהגה על העם ניתנה ליהושע על ידי ה'.[19].
לפי זה היה מי שרצה ללמד זכות על עכן, שלא חטא מרשעות, אלא מטעות. כך הסביר למשל הרב יחזקאל פנט:
גם שמעל (‑עכן) בחרם לא נדמה משום זה שהיה רשע ח"ו, רק טעות נזדקר לפניו, שהיה סבור ששלא כדין עשה יהושע במה שהחרים את יריחו, משום שנאמר: "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ"...
— ספר מראה יחזקאל, פרשת קורח
בפירוש "כלי יקר"[20] מובאת דרשת חז"ל המחזקת הבנה זו: "ואראה (-עכן) שכתוב בתורה: 'וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ'[21] - וערבו לי דברי תורה מדברי סופרים גזרתך (-יהושע) שגזרת!". דרשה זו מתבססת על היתר התורה המפורש לקחת משלל הערים הכבושות[22].
מטרת הגזרות
עריכהמדרש במדבר רבה[13] מביא שלושה הסברים מדוע החרים יהושע את יריחו:
- משום שיריחו נכבשה בשבת.
- מעין דין עיר הנידחת.
- על פי עיקרון מצות חלה, משום שנכבשה ראשונה מכל הארץ.
הסברים אלו נכונים לשתי הגזרות.
הרמב"ם[23] מסביר שיהושע אסר את בניית יריחו כדי שהחומות ששקעו בנס במהלך הכיבוש תישארנה בארץ ותהיינה עד לנס שאירע לישראל. לפי הסברו היו פוסקים שלמדו הלכה למעשה שאחרי שיריחו נבנתה פעם אחת, שוב לא חל איסור הבנייה, כי החומות השקועות כבר אינן קיימות.
הרלב"ג[24] מציע שלושה טעמים לגזרות יהושע:
- ציווה שלא ייהנו משלל העיר כדי שלא יטעו ישראל בהצלחה שתבוא להם וייחסוה לשלל העיר, ואולי יחשבו שאמונת בני יריחו הייתה טובה שגם הביזה שלהם מביאה הצלחה. לכן גזר על בניית העיר.
- ייתכן כי פעולות יושבי יריחו ואמונתם היו מגונות יותר משל שאר יושבי הארץ, ולכן ציווה שלא יישאר מהם ומעירם שום זכר.
- כדי לתת מורך לשאר הגויים.
תוקף הגזרות בימינו
עריכהגזרת הלקיחה מהחרם הייתה לשעתה, אך גזרת בניית העיר הייתה לדורות. חכמי ישראל דנו אם יש לחוש לגזרה זו גם בימינו. לשאלה זו אף הייתה משמעות מעשית בעשרות השנים שלפני קום המדינה, כשיהודים פעלו לרכישת אדמות הארץ ויישובן, והפוסקים התבקשו לחוות דעתם הלכה למעשה.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוקים י"ז–י"ט.
- ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ו.
- ^ ספר יהושע, פרק ז', פסוק א'.
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד.
- ^ ספר יהושע, פרק ז', פסוקים י"א–י"ב.
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד.
- ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק י"ז.
- ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק י"ז; כ"ו.
- ^ ספר יהושע, פרק ה', פסוק ט"ו.
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק ט'.
- ^ "ציוויו יתעלה בעניין יריחו שתהיה היא ושללה חרם" (ספר המספיק לעובדי ה', י').
- ^ בקשר לביטול גזרת הקמת העיר: "'כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון' – לומר כי גם קללת יהושע לא מלבו כי אם מרוח ה' דיבר בו" (אלשיך, ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק א'). אכן, במקומות אחרים משמע מדבריו שיהושע גזר זאת מדעתו, ראה למשל בפירושו לבמדבר ל"א, א'‑ו'; שמות י', ט"ז; דברים ל"ב, י"ט; תהילים י', ט"ו.
- ^ 1 2 במדבר רבה י"ד, א'.
- ^ מסכת ברכות פרק ט', הלכה ה'.
- ^ במדבר רבה כ"ג, ו'.
- ^ מסכת סנהדרין מ"ד, א'.
- ^ יהושע פרק ז', פסוק י'.
- ^ ספר יהושע ח', ב'.
- ^ "עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר פרק כ"ז, פסוק כ"א).
- ^ יהושע ז', כ"א.
- ^ דברים פרק כ', פסוק י"ד.
- ^ "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ... כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ" (דברים פרק כ', פסוקים י'‑י"ד). ואף שכתוב אחר כך (שם שם, ט"ז‑י"ז): "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה... הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם...", כבר אמרו חז"ל (ספרי דברים, ר"א): "יכול תהא ביזתם אסורה לך? תלמוד לומר (דברים פרק ו', פסוק י"א): 'וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב'".
- ^ מורה הנבוכים ג', נ'.
- ^ יהושע ו', י"ז.