גלית דיסטל-אטבריאן
גלית דִיסְטֶל־אַטְבַּרְיָאן (נולדה ב-10 בינואר 1971, י"ג בטבת ה'תשל"א) היא חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. קודם לכן הייתה שרת ההסברה, פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ישראלית.
 | |||||||||
| דיסטל-אטבריאן ב-2023 | |||||||||
| לידה |
10 בינואר 1971 (בת 53) י"ג בטבת ה'תשל"א ירושלים, ישראל  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | גלית אטבריאן | ||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||||||
| עיסוק | פוליטיקאית, סופרת ופובליציסטית | ||||||||
| מפלגה | הליכוד | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה
עריכהנולדה ב-1971 בשם גלית אטבריאן, לפרווין (לאה) ולרחמים[1], שעלו לישראל מאיראן בשנת 1965. גדלה בירושלים. למדה בתיכון אורט. שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב.
ב-1998 יצאה עם בעלה, עודד דיסטל, לשליחות בת חמש שנים ביוון, כחלק מעבודתו כנספח כלכלי בשגרירות ישראל. לאחר חזרתם הם התגרשו, והיא החלה לעסוק במכירת בגדים יחד עם אחותה[2] ובכתיבת ספרים.
ב-2016 הגישה את התוכנית "לא סותם ת'פה" ששודרה ברדיו גלי ישראל ביחד עם אראל סג"ל.
באפריל 2016 החלה להגיש, אחת לשבוע עם אראל סג"ל, את תוכניתו החדשה בגלי צה"ל[3]. השתתפה בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 ובסרטונים של כאן דיגיטל. במקביל, ובניגוד לתנאי העסקתה, כתבה מספר נאומים עבור פוליטיקאים ובראשם מירי רגב כאשר זו כיהנה כשרת התרבות[4][5]. בנובמבר 2020 החלה להגיש תוכנית יומית בתחנת הרדיו גלי ישראל.
היא כתבה באופן קבוע טורים עבור האתרים nrg ו"מידה", בירחון "נשים" ומ-2017 גם טורים ל"ישראל היום"[6].
בפוליטיקה
עריכהב-4 בפברואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שריין נתניהו את דיסטל-אטבריאן במקום העשירי ברשימת הליכוד לכנסת העשרים וארבע[7], והיא נבחרה לכנסת העשרים וארבע[8].
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש התמודדה דיסטל-אטבריאן בבחירות המקדימות למפלגת הליכוד (2022), נבחרה לרשימת המפלגה במקום ה-20 ונבחרה לכנסת. בדצמבר 2022 מונתה לשרה במשרד ראש הממשלה בממשלת ישראל השלושים ושבע. ב-17 בינואר 2023 שונה תפקידה לשרת ההסברה. עם כניסתה לתפקיד הודיעה על הקמת "מטה הסברה" לרפורמה המשפטית[9].
ב-9 במרץ 2023 הודיעה על התפטרותה מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-12 במרץ.
ב-12 באוקטובר 2023, בעקבות ביקורת על כך שבימים שלאחר מתקפת הפתע על ישראל, משרד ההסברה, שעמדה בראשו, לא ביצע ראיונות לתקשורת הזרה[10][11]. וכן מכיוון שראש הממשלה הקים פורום מסבירנים חלופי למשרד ההסברה, שדיסטל-אטבריאן לא נכללה בו, הודיעה דיסטל-אטבריאן על התפטרותה מהממשלה וחזרתה לכנסת[12].ימים אחדים לאחר התפטרותה החליטה הממשלה על סגירת המשרד והעברת תקציבו, בסך 23.8 מיליון ש"ח, למנהלת שיקום יישובי הנגב המערבי כפי בקשתה[13]. באמצע נובמבר 2023 הודיעה שהתפטרותה הייתה לאחר הוראה מלשכת ראש הממשלה שלמרות היותה שרת ההסברה, אסור לה להתראיין בחו"ל או בארץ או לייצר סרטוני הסברה מלבד פרסומות בטלוויזיה[14].
דעותיה הציבוריות
עריכהבכתיבתה ובהופעותיה התקשורתיות הביעה עמדות ימניות ותקפה את תרבות ה"תקינות פוליטית" ואת מדיניות השמאל הציוני[15]. בין השאר האשימה את ארגוני הנשים ואת הפמיניסטיות בכך שהם מתעלמים מתקיפות מיניות ומעשי אונס כאשר המבצעים הם בני מיעוטים או מסתננים מאפריקה ומנסים למנוע מנושאים אלה לעלות לסדר היום הציבורי[16].
בשנת 2019 כתבה "צריך לומר זאת ביושר – נתניהו רוצה את החמאס על הרגליים והוא מוכן לשלם על כך מחיר כמעט בלתי נתפס – חצי מדינה משותקת, ילדים והורים בפוסט-טראומה, בתים מופצצים, אנשים נהרגים"[17][18]. בהמשך הפכה לתומכת מובהקת של בנימין נתניהו ומביעה אמון מלא בחפותו ובמדיניותו[19][20][21][22]. ב-16 בנובמבר 2023 אמרה כי הוא שבר אותי, הוא לא המלאך שפעם הערכתי. וכי אף על פי שאין כשיר ממנו לנהל את מלחמת חרבות ברזל[23], היא כל חייה תכעס עליו[24].
ב-2021 שיתפה סרטון מזויף שרמז כי נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, נרדם בעת פגישה עם ראש הממשלה, נפתלי בנט. גורמים פוליטיים ועיתונאים שנכחו בפגישה טענו כי ביידן לא נרדם וכי הסרטון ערוך[25].
ב-7 בפברואר 2023, על רקע ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, טענה דיסטל-אטבריאן בראיון לגלי צה"ל כי גורמים אנטישמיים ומדינות זרות כמו גרמניה ואיראן מממנים את ההפגנות[26]. שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, הביע אכזבה מטענה זו עקב כריכה במשפט אחד של גרמניה, מדינה דמוקרטית העוזרת לישראל, ושל איראן, שהיא מדינה טוטליטרית המאיימת להשמיד את ישראל[27]. ב-31 בדצמבר 2023 בראיון ערוץ 13 האשימה את עצמה ביצירת שסע ופילוג, ואמרה כי הייתה חלק מהאנשים מהפוליטיקה ומהתקשורת שגרמו למדינה להיחלש, מה שלדבריה הוביל לטבח במתקפת הפתע על ישראל[28].
ספריה
עריכה- בשנת 2009 יצא לאור ספרה הראשון, "ואם היו אומרים לך", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. הספר מבוסס על מציאות חייה כאם לבן המתמודד עם הפרעות התפתחות ואוטיזם. הספר זכה בתמיכת מפעל הפיס "בהוצאה לאור של ספרים בעלי ערך ספרותי"[29].
- בשנת 2014 יצא לאור ספרה השני, "טווס בחדר מדרגות", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספר נכלל ברשימה הקצרה של המועמדים לפרס ספיר לספרות לאותה שנה[30].
תביעות
עריכהבינואר 2020, במסגרת הסכם פשרה בתביעת דיבה שהגיש מני נפתלי נגד דיסטל-אטבריאן בגין התבטאותה בראיון שערכה איתו בתחנה, הסכימה תחנת הרדיו גלי צה"ל לשלם לנפתלי פיצוי של 16 אלף ש"ח[31].
בינואר 2022 נפסק, במסגרת הסכם פשרה בתביעה שהגישה דיסטל-אטבריאן נגד רונן צור, שעל צור לשלם לה פיצויים בסך 3,000 ש"ח, הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח והחזר אגרת בית המשפט ששולמה[32]. הליך נוסף בין השניים, של תביעות הדדיות על לשון הרע הסתיים בסגירת ההליך[33].
חיים אישיים
עריכהדיסטל-אטבריאן גרושה ואם לשניים. בעשור השלישי של המאה ה-21, היא מתגוררת עם בן זוגה בדרום תל אביב יפו[34].
דיסטל מקיימת אורח חיים מסורתי עד דתי[35].
בשנת 2022 שיתפה את שיטת "החדר הסגור", שבאמצעותה טיפלה בבנה ושאותה פירטה בספרה "ואם היו אומרים לך", זאת על סמך מחקר עצמי שקיימה, ועל סמך הניסיון שלה עם בנה. לדבריה, אוטיזם הוא הימנעות מאינטראקציה חברתית, ובכך אוטיסטים "נבלעים בתוך עצמם", ויש דרכים למנוע זאת. לאחר לימוד הנושא היא הסתגרה עם הילד במשך חודשים בניסיון לרפא אותו ובסופו של טיפול אינטנסיבי גרמה לו להתחיל לתקשר עם העולם כדי לשרוד. בין השאר התבטאה לגבי הטיפול בבנה: "משכתי אותו מהשיער והוצאתי אותו, לא נתתי לו לאכול ולא נתתי לו לשתות, לא נתתי לו כלום. הוא הכריח את עצמו ללמוד לדבר כדי לשרוד". דבריה עוררו ביקורת גם אצל גורמים רשמיים.[דרוש מקור] אלו"ט - אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם מסרה כי אוטיזם היא לקות מורכבת, וכי יש אנשים בעלי רמות תפקוד שונות[36].
קישורים חיצוניים
עריכה
גלית דיסטל-אטבריאן, באתר הכנסת 
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית פייסבוק
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גלית דיסטל-אטבריאן, ביישום טלגרם
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית אינסטגרם
גלית דיסטל-אטבריאן, סרטונים בערוץ היוטיוב- גלית דיסטל-אטבריאן, באתר כנסת פתוחה
- גלית דיסטל-אטבריאן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר "סימניה"
תמר רותם, הגשמה עצמית? זו עבדות, באתר TheMarker, 7 בספטמבר 2015- תמר פרלשטיין, סל תרבות: מתי גלית אטבריאן-דיסטל גנבה ספר?, באתר nrg, 9 באוגוסט 2017
- אילנה וייזר-סנש, להתנפל על הגורל | "ואם היו אומרים לך", באתר הארץ, 22 ביולי 2009
- "הקול שלי הוא לגמרי חומוס אחלה", באתר onlife, 6 באוגוסט 2017
- גלית דיסטל-אטבריאן: הסופרת שלא סופרת לייקים (ברור שכן), ב"כאן בלוג", 30 באוקטובר 2017
- ניב הדס, נתניהו הדגול, התקשורת השמאלנית ופרס ספיר: גלית דיסטל אטבריאן לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2019
- תחיה ברק, כל הסתומים שזורקים עלי עגבניות, הופכים אותי לחשובה יותר, באתר מאקו, 21 בפברואר 2019
- עירית לינור, כך התפכחתי: גלית דיסטל אטבריאן עוקפת מימין, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2021
- ניר גונטז', צעקת במליאה על בנט "שקרן, שקרן". ומה עם נתניהו? "אומרים על נתניהו שהוא שקרן, אבל נתניהו לא איבד את הבייס", באתר הארץ, 16 ביוני 2021
- רבקי גולדפינגר, עניין אישי עם גלית דיסטל־אטבריאן, באתר ערוץ 7, 24 בספטמבר 2021
- רחלי רוטנר, כואב לי שחושבים שאני בן אדם רע. עושים ממני מפלצת, באתר מאקו, 4 במאי 2022
- דוד ורטהיים, מה באמת היה תפקידה של גלית דיסטל-אטבריאן בתאגיד השידור?, באתר וואלה, 15 במאי 2022
- שחר בן-מאיר, השקר הוא הנשק היעיל ביותר של הממשלה, באתר העין השביעית, 10 באוגוסט 2023
.svg){kind=icon}
- מכּתביה
- פרק ראשון: "ואם היו אומרים לך", באתר וואלה, 25 ביוני 2009
- כל הטורים של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר nrg
- כל הטורים של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר "מידה"
סרטוני הדעה של גלית דיסטל-אטבריאן, בערוץ כאן - תאגיד השידור הישראלי ביוטיוב- המלחמה על הכוח, השילוח, "גיליון השמרנות", מאי 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ מכתב פתוח לפרופסור יורם יובל, בעמוד הפייסבוק של מאוחדים להצלת ישראל, 2 ביוני 2019
- ^ רונית רוקאס, אחותי, לי זה עולה יותר, באתר הארץ, 17 במאי 2006
- ^ גיא עזרא, הצוות החדש של אראל סג"ל בגלי צה"ל, באתר "סרוגים", 27 במרץ 2016
- ^ איתי שטרן, גלית דיסטל-אטבריאן תזומן לבירור: כתבה נאומים למירי רגב בזמן עבודתה בכאן, באתר הארץ, 22 בינואר 2018
- ^ איתמר ב"ז, אם זכרוני אינו מטעני, באתר העין השביעית, 6 באוקטובר 2019
- ^ ארכיון כותב: גלית דיסטל-אטבריאן, באתר מידה
- ^ מורן אזולאי, שעות לסגירת הרשימות: גלית דיסטל-אטבריאן שוריינה במקום ה-10 בליכוד, באתר ynet, 4 בפברואר 2021
- ^ נינה פוקס, רב רפורמי, מייסד "השולמנים" וסופרת: הח"כים החדשים, באתר ynet, 25 במרץ 2021
- ^ בנצי רובין, תגובת נגד: הליכוד מתכנן מטה הסברה לרפורמה המשפטית, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2023
- ^ איתמר אייכנר, אפס ראיונות לתקשורת הזרה, ופורום מסבירנים בלעדיה: לאן נעלמה דיסטל?, באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
- ^ עמליה דואק ועופר חדד, השרה דיסטל אטבריאן הגיעה לאולפן לראשונה מפרוץ המלחמה, אתר המשרד הציג "הודעת שגיאה", באתר מאקו, 10 באוקטובר 2023
- ^ יוני גבאי, שרת ההסברה גלית דיסטל הודיעה על התפטרותה מתפקידה, באתר כיכר השבת, 12 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, אחרי התפטרות דיסטל: משרד ההסברה נסגר ותקציבו הועבר למנהלת העוטף, באתר ynet, 22 באוקטובר 2023
- ^ דיסטל לאחר הסערה שחוללה: "כל חיי אכעס על נתניהו, אחרי המלחמה אפתח הכל" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2023-11-17
- ^ כאן - גלית דיסטל אטבריאן - התסכול של הגבר הלבן הפריווילגי הוא הבוננזה של דונלד טראמפ, ערוץ היוטיוב של תאגיד השידור הישראלי.
- ^ גלית דיסטל אטבריאן, האונס בראשל"צ: פתאום הח"כיות מהשמאל החליטו לשתוק, באתר nrg, 9 באוגוסט 2015
- ^ איתמר ב״ז, "צריך לומר זאת ביושר – נתניהו רוצה את החמאס על הרגליים", באתר "שקוף", אוקטובר 2023
- ^ הפוסט בו נכתבו הדברים.
- ^ איתי רום, תפקידה של דיסטל-אטבריאן בשירות המנהיג, באתר הארץ, 2 במרץ 2021
- ^ 103FM, הח"כית לעתיד קוראת להפגין מול ביהמ"ש: האם הליכוד יגיע לתמוך בנתניהו?, באתר מעריב אונליין, 30 במרץ 2021
- ^ סרטוני הדעה של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר יוטיוב, ערוץ כאן – תאגיד השידור הישראלי
- ^ ניב הדס, נתניהו הדגול, התקשורת השמאלנית ופרס ספיר: גלית דיסטל אטבריאן לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2019
- ^ נתניהו חייב להישאר במלחמה, אין כשיר ממנו - הוא עושה עבודה פנומנלית, באתר ערוץ 14
- ^ דיסטל לאחר הסערה שחוללה: "כל חיי אכעס על נתניהו, אחרי המלחמה אפתח הכל" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2023-11-17
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, ביידן נרדם בפגישה עם בנט? בדיקת עובדות של רויטרס מגלה שלא, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2021
- ^ קטע מוקלט מתוך דברי דיסטל-אטבריאן לתוכנית בגלי צה"ל, Zeev Peri, רשת טוויטר, 8 בפברואר 2023
- ^ יהונתן ליס, שגריר גרמניה: מאכזב שדיסטל אטבריאן העמידה את ידידת ישראל לצד איראן, באתר הארץ, 9 בפברואר 2023
- ^ ליאור קינן, "הייתי שרה חרטאבונה": גלית דיסטל-אטבריאן עושה חשבון נפש, באתר חדשות 13, 31 בדצמבר 2023
- ^ מועצת הפיס לתרבות ולאמנות - דו"ח פעילות 2009, הפרק "ספרים בעלי ערך ספרותי", עמ' 41
- ^ טווס בחדר מדרגות – מועמד רשימה קצרה, מסלול ראשי, באתר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
- ^ אורן פרסיקו, גלי-צה"ל יפצו את מני נפתלי ב-16 אלף שקל, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2020
- ^ ת"א 63554-12-20 דיסטל נ' צור, ניתן ב-25 בינואר 2022;
חיים שמואלי, מי ניצח בבימ"ש? גלית דיסטל העמידה את רונן צור על מקומו, באתר בחדרי חרדים, 26 בינואר 2022 - ^ https://xn----8hcborozt8bdd.xn--9dbq2a/תיק/54416-12-20 ת"א (הרצליה) 54416-12-20 צור נ' דיסטל
- ^ תחיה ברק, כל הסתומים שזורקים עלי עגבניות, הופכים אותי לחשובה יותר, באתר מאקו, 21 בפברואר 2019
- ^ "בעזרת ה'": ח"כ דיסטל נשאלה אם בעתיד תהיה חרדית, באתר ערוץ 7, 24.04.2024
- ^ ג'וש ארונסון, "הניחו לבן שלי": גלית דיסטל אטבריאן סיפרה על בנה, הותקפה - והגיבה, באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2022