גל-עד
רוֹג'וֹם, גַלעֵד, תֵל אָבָנִים
גַּל-עֵד, גל אבנים או מַצֶבֶת זיכרון הוא מבנה מלאכותי המורכב מאבנים מאוזנות, לרוב בצורת חרוט. המונח נזכר בספר בראשית.[1]
בעידן המודרני גל-עד משמשים לרוב כציוני דרך. בימי קדם הם שימשו גם למגוון רחב של מטרות:
- לציון אתר קבורה, או להנצחת אנשים שנפטרו.
- לסימון שביל באזור סלעי, מדברי או על פני קרחון.
- לציון פסגת הר.
- על מנת לסייע בניווט – חלקם הוקמו במרחקים קבועים על מנת לסייע לנווט במזג אוויר גרוע.
- למטרות טקסיות אשר לעיתים היו קשורות לאסטרונומיה
- להנצחת מקומות בהם התרחשו אירועים בולטים.
- על מנת לאתר פריטים קבורים, כגון מטמון של אוכל או חפצים.
הגל-עד משתנים בגודלם, ולעיתים עשויים להיות צבועים או מעוטרים – על מנת שיבחינו בהם ביתר קלות או מסיבות דתיות. דוגמה לסוג של גל-עד קדום היא האינוקשוק המשמש את המתיישבים האינואיטים באזור הארקטי של קנדה.
-
גל-עד על פסגת הר לצד פיורד במערב נורווגיה
-
גל-עד על פסגת קרני חיטין
-
גל-עד במזרח צרפת
-
גל-עד במחוז סורסלבה שבשווייץ
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- גל-עד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)