גל T

באלקטרוקרדיוגרפיה, גל T באק"ג מייצג את הרה-פולריזציה של החדרים. נהוג לחלק את גל ה-T לחלקו הראשון (עד הקודקוד) הנמצא יחד עם מקטע ST בתקופה הרפרקטורית המוחלטת ואת חלקו השני (מהקודקוד עד הסוף) לתקופה רפרקטורית יחסית^[1]. במצב תקין, גל ה-T הוא חיובי במרבית הלידים (חיבורים, ראה ערך אק"ג), שכן הזרם בגל ה-T הוא שלילי ועובר לכיוון ההפוך מזרם הדה-פולריזציה של הלב ועקב השליליות הכפולה, הוא מוצג כגל חיובי. עם זאת, גל T שלילי הוא מצב נורמלי בליד AVR, ואילו ב-V1 גל ה-T עשוי להיות חיובי, שלילי או בי-פאזי. בנוסף, לעיתים גל ה-T יכול להיות שלילי באופן מבודד בלידים III, aVL או aVF^[2].

גל T שלילי (המכונה גם "גל T הפוך") נחשב לא תקין אם ההיפוך עמוק יותר מ-1 מ"מ בתרשים האק"ג. גלי T הפוכים בלידים שאינם V1 עד V4 נמצאו כקשורים לסיכון מוגבר למוות ממקור לבבי. גלי T הפוכים הקשורים לסימנים ותסמינים לבביים (כאבים בחזה ואוושה לבבית) מרמזים על איסכמיה בשריר הלב^[3]. תסמונת ולנס הנגרמת כתוצאה מפגיעה בעורק היורד האחורי, גורמת להופעה של גלי T הפוכים סימטריים ב-V2-4 בעומק של יותר מ-5 מ"מ ב-75% מהמקרים, בעוד ש ב-25% מהמקרים הנותרים תהיה מורפולוגיה בי-פאזית של גלי T^[3]. שינויים אופייניים בקרדיומיופתיה היפרטרופית יכללו היפוך גלי T גדולים בלידים הצדדיים I, aVL, V5 ו-V6. במקרים של עיבוי חדר ימין, גלי T הופכים יהיו בלידים V1-3. שינויים דומים יופיעו בחסם צרור הולכה שמאלי וימני. בתסחיף ריאתי, גל T יכול להיות הפוך סימטרית בלדים V1-4, אך סינוס טכיקרדיה היא בדרך כלל הממצא השכיח יותר. היפוך גלי T קיים רק ב-19% מהמקרים של תסחיף ריאתי קל, וב-85% מהמקרים בתסחיף ריאתי חמור. בנוסף, היפוך גלי T יכול להתקיים גם בלידים III ו-aVF^[4].

שני הגורמים העיקריים לגלי T בי-פאזים הם איסכמיה בשריר הלב והיפוקלמיה כשבאיסכמיה גלי ה-T עולים ואז יורדים ובהיפוקלמיה הם יורדים ואז עולים. גל T נחשב שטוח כאשר הוא בין -1.0 מ"מ ל-+1.0 מ"מ גובה בתרשים האק"ג. היפוקלמיה או טיפול בדיגיטליס עלול לגרום לגל T שטוח עם גל U בולט. ככל שההיפוקלמיה מחמירה בהדרגה, גל T הופך שטוח יותר בעוד שגל U הופך בולט יותר, עם צניחה עמוקה יותר של מקטע ST. בהרעלת דיגיטליס, תהיה צניחת מקטע QT, גל T שטוח וגל U בולט עם מרווח QT קצר^[4].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גל T בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Haarmark C, Graff C, Andersen MP (2010). "Reference values of electrocardiogram repolarization variables in a healthy population". Journal of Electrocardiology. 43 (1): 31–39. doi:10.1016/j.jelectrocard.2009.08.001. PMID 19740481.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
^ "Physiology: Cardiovascular".
^ ¹ ² Wei Qin, Lin; Swee, Guan Teo; Kian Keong, Poh (2013). "Electrocardiographic T wave abnormalities" (PDF). Singapore Medical Journal. 54 (11): 606–610. doi:10.11622/smedj.2013218. נבדק ב-18 באפריל 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
^ ¹ ² Hanna, E.B.; Glancy, D.L. (2011). "ST-segment depression and T-wave inversion: Classification, differential diagnosis, and caveats". Cleveland Clinic Journal of Medicine. 78 (6): 404–14. doi:10.3949/ccjm.78a.10077. PMID 21632912.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] Haarmark C, Graff C, Andersen MP (2010). "Reference values of electrocardiogram repolarization variables in a healthy population". Journal of Electrocardiology. 43 (1): 31–39. doi:10.1016/j.jelectrocard.2009.08.001. PMID 19740481.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)

[2] "Physiology: Cardiovascular".

[WeiQin_2013-3] ¹ ² Wei Qin, Lin; Swee, Guan Teo; Kian Keong, Poh (2013). "Electrocardiographic T wave abnormalities" (PDF). Singapore Medical Journal. 54 (11): 606–610. doi:10.11622/smedj.2013218. נבדק ב-18 באפריל 2018. {{cite journal}}: (עזרה)

[Hanna_2011-4] ¹ ² Hanna, E.B.; Glancy, D.L. (2011). "ST-segment depression and T-wave inversion: Classification, differential diagnosis, and caveats". Cleveland Clinic Journal of Medicine. 78 (6): 404–14. doi:10.3949/ccjm.78a.10077. PMID 21632912.

[1]

[2]

[3]

[4]