גמה אוגוסטיאה

הגמה אוגוסטיאה (בלטינית: Gemma Augustea, אבן חן, או התכשיט של אוגוסטוס) היא תכשיט רומי עתיק עשוי מאבן שוהם ערבית.

הגמה אוגוסטיאה שייכת לקבוצת תכשיטים ייחודיים שמקורם ככל הנראה בחוג החצר הפנימי של אוגוסטוס קיסר, וכוללים נושאים הקשורים איקונוגרפית אליו ולמשפחה הקיסרית הרחבה יותר. על קבוצה זו נמנות אבנים נוספות כמו גמה קלאודיה (אנ') (שבה נראים הקיסר קלאודיוס ואחיו עם נשותיהם) והקמיאו הגדול של צרפת (אנ').

ערכה של הגמה אוגוסטיאה (כמו גם האבנים הנוספות בסדרה) נובע הן מהיותה יצירת אמנות ייחודית מימי אוגוסטוס, הן מעושר הדמויות, החפצים והסמלים שבה, שמאפשרים ללמוד רבות על התקופה והניבו עשרות מחקרים אודותיה, והן מכך שהייתה שייכת לחוג הקיסרי של רומא, והמחזיקים בה במערב ראו בה חוליה מקשרת בינם לבין האימפריה הרומית.

יצירה ומאפיינים

הגמה אוגוסטיאה היא תגליף מאבן שוהם ערבית דו-שכבתית, שכבה אחת לבנה, והשנייה חומה-כחלחלה. הגילוף והחריטה נעשו ביד אומן, וניתן לראות בה פרטים דקים עם ניגודיות חדה בין התמונות לרקע, ומשחק של צללים. גודלה של האבן מאפשר ליצור תבליט מורכב שבו מספר רב של דמויות. גובהה כ-19 ס"מ, רוחבה כ-23 ס"מ, ועוביה הממוצע הוא כ-1.3 ס"מ.

הדמויות מגולפות בפרטי פרטים: נוצות מסומנות על הנשר; שרירים, עצמות, תלתלי שיער וציפורניים על האנשים, ואפילו קשתיות בעיני אוגוסטוס ואחרים. ברומא באותה תקופה, סביר שעבודה משובחת כזאת יכול היה להיעשות רק על ידי האומן היווני דיוסקורידס, שאף יצר עבור אוגוסטוס את החותם האישי שלו, או (אם מתארכים את האבן לשנים מאוחרות יותר) על ידי אחד מתלמידיו^[1]. מרבית החוקרים מסכימים שהאבן כוללת אנשים ואירועים מהשנים 10 – 20 לספירה, וייתכן שהיא הוכנה לאחר התקופה שבה הוא אימץ את בנו החורג טיבריוס (בשנת 4 לספירה)^[2], אם כי כמה חוקרים מפרשים אחרת את הדמויות והסצנה המתוארת בה, ומתארכים אותה לתקופה מאוחרת יותר בכמה עשרות שנים.

נראה שהאבן נוצרה בחצרו של אוגוסטוס, בתקופה מסוימת בעת העתיקה היא עברה לביזנטיון, אולי לאחר שקונסטנטינוס העביר לשם באופן רשמי את בירת האימפריה. אוגוסטוס הסכים שיסגדו לקיסר כאל מחוץ לרומא ולאיטליה (במיוחד במחוזות מרוחקים יותר שבהם היו נהוגות מסורות של שליטים אלוהיים), אך הוא לא הרשה לסגוד לו כאל בתוך רומא. מסיבה זו, אם אבן זו נוצרה במהלך חייו (כלומר עד שנת 14 לספירה), סביר שהיא לא הייתה מתקבלת היטב בתוך רומא, ולכן היא הייתה עשויה אולי כמתנה למשפחה מכובדת במחוז רומאי או במדינה קליינטית. לחלופין, אם האבן נוצרה לאחר מות אוגוסטוס, זהותו של אחד או יותר מהדיוקנאות עשויה להיות שונה מהזיהוי המקובל. נקודת מבט אפשרית נוספת היא שהאבן אכן מציגה את אוגוסטוס כאל בחייו, אך נוצרה עבור חבר או קרוב משפחה בחוג החצר הפנימי. בעיות תיארוך דומות מתעוררות עם אבנים אחרות בסדרה, כמו אבן בלאקאס (אנ') שמוצגת כיום במוזיאון הבריטי.

קורותיה של האבן לא תועדו, אם כי היא נותרה שלמה יחסית וככל הנראה הייתה תמיד מעל פני הקרקע, עד שבשנת 1246 היא נזכרת ברשימת חפצי הערך של מנזר סן-סרנין בטולוז, צרפת. מאז, היא עוררה עניין אצל בעלי שררה והחליפה כמה ידיים.

בשנת 1306 הציע האפיפיור קלמנס החמישי להחליפה בבניית גשר מעל נהר הגארון, ושלטונות טולוז נאלצו להגן עליה בעקבות ניסיונות לגנוב אותה, כולל גניבה שהזמין האפיפיור פאולוס השני ב-1470.

בשנת 1533, פרנסואה הראשון מלך צרפת, שביקר בעיר, ניצל את ההזדמנות ולקח אותה לעצמו בעת שהציג אותה בפני האפיפיור קלמנס השביעי. אלא שהוא לקח אותה ישירות לארמונו בפונטנבלו, שם גנבו אותה אנשי הליגה הקתולית של צרפת ב-1590. זמן לא רב לאחר מכן האבן נמכרה תמורת 12,000 דוקטים לרודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

במהלך המאה ה-17, התווספה לאבן מסגרת זהב, כנראה כדי להסוות מקום בו היא ניזוקה, כנראה לפני שרודולף השני קנה אותה, ובכל מקרה לפני שנת 1700. הצד השמאלי העליון נשבר כשחסרה לפחות דמות אחת נוספת.

האבן נמצאת כיום במוזיאון לתולדות האומנות בווינה.

הדמויות והסצנות

האבן מציגה מספר רב של דמויות בשתי שכבות. נעשו ניסיונות שונים לזהות את הדמויות והסצנות. כיום מקובל לראות בשכבה העליונה מפגן כוח של החצר האימפריאלית הרומאית, ובשכבה התחתונה סצנה המתארת קרב שהגיע לסיומו בניצחון הרומאים, עם הצבת עמוד הניצחון והיחס לשבויים.

שכבה עליונה

גמה אוגוסטיאה, עם דמויות ממוספרות

הגבר המוכתר, #1 באיור הממוספר, נחשב בדרך כלל לאוגוסטוס, אם כי בפרשנויות מסוימות הוא יכול לייצג שליט רומי מאוחר יותר. הוא אוחז במטה האוגור, המכונה ליטוס, סמל לסמכות. עומדת מימינו דמות #3, אויקומנה - האנשה של העולם המיושב והתרבותי בעיני הרומים. לראשה כתר מוראלי, (בצורת חומות של עיר), והיא מכתירה את הדמות #1 בקורנה סיביקה (Corona civica) של עלי אלון - כתר שנועד לציין אדם שהציל את חייו של אזרח רומאי, וכאן הוא מוענק לדמות #1 מכיוון שהוא הציל אזרחים רומים רבים^[3].

השערה אחרת לגבי דמות #1 היא שמדובר ביופיטר, היות ש-#10 הסמוך לו הוא הנשר של יופיטר. דמות #2 (יושבת ליד #1) היא רומא (אנ'), האלה עם הקסדה מחזיקה חנית בזרועה הימנית בזמן שידה השמאלית נוגעת קלות בנדן החרב, כנראה מסמלת שרומא תמיד נכונה לקרב. מלבד רגליה המונחות על השריון של הנכבשים, נראה שרומא מביטה בהערצה בדמות #1. למרות שעשויה להיות מחלוקת מיהו אותו #1, נאמר שדמותה של רומא דומה מאוד לליוויה, אשת אוגוסטוס.

נראה שדמויות #5 ו-#6 קשורות זו לזו. #5 הוא אוקיינוס או נפטון שמקובל לראות בו דמות שמאזנת את הסצנה מול #4 ו-#7 (בקצה השמאלי), וגם צופה חשוב, שכן האימפריה הרומית בנויה סביב הים שלו^[4]. מתחתיו יושבת גאיה או איטליה טוריטה (#6). החוקרים שרואים את גאיה מקשרים אותה עם קרן השפע והילדים הסובבים אותה, שעשויים לייצג את עונות השנה. אלא שקרן השפע נראית ריקה, מה שתומך בטענה שהיא לא גאיה, אלא איטליה טוריטה, המזוהה אף היא עם קרן השפע^[5], ושם ידוע שהיו תקופות של רעב בזמנו של אוגוסטוס. כמו כן, האישה עונדת תליון מסוג בולה(אנ') סביב צווארה, מה ששוב איננו אחד מהאטריבוטים של גאיה. כך או כך, הילדים מייצגים עונות, כנראה קיץ וסתיו, שכן אחד מהם נושא דגנים.

דמות #4 היא כנראה האלה ויקטוריה אשר נוהגת במרכבה שמחזיקה את הדמות היורדת מהמרכבה #7. היא מלווה כנראה את המנצח אבל פניה לא בהכרח לחגיגה, מכיוון שייתכן שהיא דוחפת בקוצר רוח את דמות #7 למערכה הבאה שלו. הבעיה בזיהוי זה היא שמבחינה היסטורית, מרכבת ניצחון רתומה לארבעה סוסים שיצרו קוודריגה, ולא רק שניים כפי שנראה בתמונה. ייתכן שהסוס בצד שייך לדמות #8. אם האישה היא אינה ויקטוריה, ייתכן שדמות #7 אינה דמות המנצח. דמות נוספת שהייתה כנראה בתמונה ונשברה הייתה אמורה להיות משמאלו של #7 וניתן להבחין בו מושיט לה את ידו השמאלית ברדתו מהמרכבה. ייתכן שזה היה אמור להיות טיבריוס עצמו, ושלאחר מותו של גרמניקוס בשנת 19 לספירה הוסרה דמותו בכוונה, ככל הנראה ביוזמתה של אגרפינה, אלמנתו של גרמניקוס. אם כן, סביר להניח שהאבן הוחרמה והועבר לאוצר הקיסרי עם גירושה בשנת 29 לספירה^[6].

גם סוגיית זהותו של איש #8 טרם הובהרה. הוא יכול להיות אחד משני אנשים, דרוסוס או גרמניקוס. בשנים שבהן נעשתה האבן, דרוסוס כנראה כבר היה מת, לאחר שנפל מסוסו וסבל מפציעות קטלניות. הוא לבוש בלבוש קרבי, הקסדה כנראה לצדו מתחת למרכבה, והוא עומד ליד הסוס, כך שייתכן שזהו אכן יצוג שלו, שכן כמעט כולם התייחסו אליו בחיבה. עם זאת, אחרים חושבים שדמות #8 היא גרמניקוס, בנו של דרוסוס^[7]. אם האבן הוזמנה לא לפני שנת 12 לספירה והתייחסה לניצחון של טיבריוס על הגרמאנים והפאנונים, היה הגיוני שגרמניקוס, יליד 13 לפנה"ס, היה מבוגר דיו כדי לחבוש ציוד ולהתכונן למלחמה. גם אוגוסטוס ואחרים ראו את גרמניקוס בחיבה רבה.

שכבה תחתונה: טרופאיון ושבויים

השכבה התחתונה

השכבה התחתונה עם הדמויות הממוספרות

טרופאיון ניצב עם שבויים סרמטיים יושבים כבולים לבסיס (הגבר בידיים גשורות מאחורי הגב ולעמוד, ויד ימין של האישה עם ראש מונח על היד, אולי כייצוג של סרמטיה המובסת) מטבע מסוג דופונדיוס מתקופת שלטונו של הקיסר מרקוס אורליוס, 161–180 לספירה.

בשכבה התחתונה הדמויות פחות ניתנות לזיהוי. על פי חלק מהפרשנויות של הסצנה, כל הדמויות הן גנריות, בעוד פרשנויות אחרות מייחסות לדמויות זהות ספציפית. מכל מקום, אין ספק שהיא מתארת קרב שהסתיים זה עתה בניצחון הרומאים. במרכזה התמונה ארבעה צעירים שמציבים את הטרופאיון (פרט #19) - סמל לניצחון בקרב. הוא מורכב מצלב עץ עם עיטורים, שנועד שיתלו עליו את נשקי האויב, ואכן ניתן לראות שקסדה הוצבה בראשו, והשריון עוד מונח על הקרקע.

כפי שמקובל בייצוגים של טרופאיון נהוג להוסיף גם יצוגים של שבויים, לרוב גבר שמסמל את הלוחם, ואישה שמסמלת האנשה של העם הכבוש. גם בגמה אוגוסטיאה נראים הגבר והאישה שבויי המלחמה משמאל (#11). הם קלטים או גרמאנים, כפי שעולה מלבושם וסגנונות השיער שלהם (למשל, זקנו של הגבר, בניגוד לפנים המגולחים של הרומאים). ידיו של הגבר קשורות מאחורי גבו, והאישה תומכת את פניה בכף ידה.

#18 הוא הכי פחות מזוהה, אבל ייתכן שהקסדה שלו מרמזת על היותו חייל מקדוני של המלך רומטלס הראשון, שעזר לטיבריוס בפאנוניה.

#15 מזוהה כהאנשה של האל מארס עם השריון והגלימה המזוהים איתו. #20 הוא מגן שעליו מתנוסס עקרב גדול. טיבריוס נולד בנובמבר, ולכן ייתכן שזהו אטריבוט שלו. #9 מציג את אחד מהסימנים האהובים על אוגוסטוס, קבוצת הכוכבים גדי.

דמות #13 היא כנראה דיאנה, המזוהה עם הירח. בידה השמאלית היא מחזיקה שתי חניתות, ונדמה שידה הימנית מונחת על ראשו של האיש #12, אך לא אוחזת בשערו כפי שחושבים רבים. תכונה מזהה נוספת של דיאנה היא שערה השופע, הקשור לציד, ובגדי הציד שלה. סביר #14 מגלם את מרקוריוס/ הרמס), המזוהה על ידי אטריבוט הכובע בעל המסגרת שלו. נראה שמרקוריוס גורר אישה (#12) בשערה לעבר הטרופאיון.

פרשנויות רבות עומדות על כך שחלק מהדמויות בסצנה גוררות את האסירים הברברים אל הטרופאיון על מנת לצרף אותם לשבויים שכבר כבולים אליו. עם זאת, יש החולקות על פירוש זה. ראשית, האיש הכורע על ברכיו מתחנן לרחמים מדיאנה, שאכן מסתכלת עליו מלמעלה. אותו אדם עונד על צווארו טורק(אנ'), תכשיט המסמן אותו כאיש רם מעלה ממוצא קלטי או גרמאני. דיאנה היא היחידה שמפנה את גבה אל המתבונן ואל הסצנה עצמה, והיא הפוכה לא רק בעמידתה, אלא גם ביחס שהיא מפגינה לשבויים: היא מגלה רחמים כלפי מי שמתחנן על חייו, מה שהופך את הסצנה לתעמולה שבה מנהיג ברברי מתחנן לרחמים בפני אלה רומית. אם זה אכן כך, ייתכן שמרקוריוס לא גורר את האישה אל עבר השבויים האחרים, אלא מכריח אותה לכרוע ברך לפני דיאנה כדי להתחנן לרחמים. האישה מניחה את ידה על חזה, סימן של שביתת נשק. אולי דיאנה ומרקוריוס מגינים עליהם, ומציעים להם חסות לאחר הניצחון הרומי. בכל מקרה, בני הזוג ב-#12 מהווים ניגוד שמאזן את הזוג המיואש ב-#11. שני זוגות הברברים, אחד בימין ואחד בשמאל, מאזנים את הקומפוזיציה, כאשר זוג אחד נידון להיות קשור, והשני מתחנן לרחמים או מכיר בגדולתה של רומא.

האבן במבט כולל

גמה אוגוסטיאה מציגה את עליונותה של רומא. הסצנה העליונה היא מיזוג של רומא, אולימפוס, ועולם הערים. אוגוסטוס יושב כשמעליו מזל הלידה שלו, ומתחתיו הנשר המקשר אותו ליופיטר. הוא סיים שנים רבות של סכסוכים פנימיים למען רומא, ולנצח יחבוש את כתר האלון. בידו הימנית הוא מחזיק את מטה האוגור, שבו הוא קורא את האותות ומכריז על מלחמות צודקות. הוא עומד מול רומא, המייצגת את כל מה שאיחד והציל משפיכות דמים אזרחית. הוא יושב שווה לרומא, מגלם אל. רגליו מונחות על שריון, שניתן לזהות אותו עם הברברים שזה עתה הפסידו בקרב, או שהוא עשוי לתאר את השושלת היוליאנית מהאל מארס דרך ילדיו האנושיים רמוס ורומולוס. טיבריוס, בנו המאומץ של אוגוסטוס, שלחם לאחרונה בצפון, חוזר לרגע – שכן ויקטוריה דוחקת בו שימשיך להילחם ויזכה לניצחונות נוספים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גמה אוגוסטיאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Judith H. Dobrzynski, Masterpiece: A Man Among Gods: The Gemma Augustea, the finest and almost the largest cameo that survives from antiquity, celebrates Augustus and Roman triumph., Judith H. Dobrzynski (באנגלית)
^ gemma augustea, www.gemmarius-sculptor.de
^ Karl Galinsky, Augustan Culture: An Interpretive Introduction, Princeton University Press, 1998-02-15, ISBN 978-0-691-05890-0. (באנגלית)
^ Josho Brouwers, The Gemma Augustea - A glimpse behind the curtain, Ancient World Magazine, ‏2018-05-02 (באנגלית)
^ Gianni Graziosi, ICONOLOGIA ITALIA (איקונולוגיה של איטליה) - באיטלקית
^ K.K. Jeppesen, THE IDENTITY OF THE MISSING TOGATUS AND OTHER CLUES TO THE INTERPRETATION OF THE GEMMA AUGUSTEA, Oxford Journal of Archaeology 13, 1994-11, עמ' 335–355 doi: 10.1111/j.1468-0092.1994.tb00049.x
^ AUGUSTUS: IMAGES OF POWER, web.archive.org, ‏2005-03-25

לקריאה נוספת

גמה אוגוסטיאה והסטואיזם הרומי, מאמר מאת בוגדן בורליגה (באנגלית)

[1] Judith H. Dobrzynski, Masterpiece: A Man Among Gods: The Gemma Augustea, the finest and almost the largest cameo that survives from antiquity, celebrates Augustus and Roman triumph., Judith H. Dobrzynski (באנגלית)

[2] ugustea, www.gemmarius-sculptor.de

[3] Karl Galinsky, Augustan Culture: An Interpretive Introduction, Princeton University Press, 1998-02-15, ISBN 978-0-691-05890-0. (באנגלית)

[4] Josho Brouwers, The Gemma Augustea - A glimpse behind the curtain, Ancient World Magazine, ‏2018-05-02 (באנגלית)

[5] Gianni Graziosi, ICONOLOGIA ITALIA (איקונולוגיה של איטליה) - באיטלקית

[6] K.K. Jeppesen, THE IDENTITY OF THE MISSING TOGATUS AND OTHER CLUES TO THE INTERPRETATION OF THE GEMMA AUGUSTEA, Oxford Journal of Archaeology 13, 1994-11, עמ' 335–355 doi: 10.1111/j.1468-0092.1994.tb00049.x

[7] AUGUSTUS: IMAGES OF POWER, web.archive.org, ‏2005-03-25

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]