פארק צ'ארלס קלור
פארק צ'ארלס קלור הוא פארק בדרום-מערב תל אביב הממוקם ברצועת חוף תל אביב-יפו על שטח של כ-120 דונם שיובש מהים. אורכו כקילומטר וחצי, ורוחבו בין חמישים למאה וחמישים מטרים. הפארק ניטע בתחילת שנות ה-70, שופץ בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 ומשתלב בטיילת של חופי תל אביב. הפארק נקרא על שמו של הנדבן צ'ארלס קלור.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
צ'ארלס קלור  |
| תאריך הקמה |
1974 |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 120 דונם |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| קואורדינטות | 32°03′55″N 34°45′40″E / 32.06527778°N 34.76111111°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   פארק צ'ארלס קלור  | |
  | |
ב-2019 הוקם בפארק ה"יורו-וילג'", כפר האירוויזיון שהיה פתוח לקהל בתקופת אירוויזיון 2019 שנערך בתל אביב, באותה השנה התקיימו בפארק אירועי הגאווה לאחר מצעד הגאווה השנתי בתל אביב.[1]
היסטוריה
עריכההפארק ממוקם בסמוך לחוף שלידו שכנה שכונת מנשייה, שכונת שהייתה פרבר צפוני של יפו. במקום בו שוכן הגן, הוקמה בסוף המאה ה-19 שכונה יהודית בשם יפה נוף. השכונה היוותה מוקד של תקריות ירי ופעלו מתוכה צלפים ערבים כנגד השכונות היהודיות של תל אביב עד מלחמת העצמאות. במהלך הקרבות במלחמה נפגעו בתי ותשתיות השכונה אך למרות זאת, כבר במהלכה נכנסו עולים חדשים לשכונה, והיא הפכה לשכונת עוני צפופה.
בשנות ה-50 וה-60 התנהל דיון באשר לעתיד השכונה אשר לבסוף הוחלט בשנת 1963 לפנות ולהרוס את השכונה. לקראת סוף שנות ה-60 הושלם פינוי התושבים, והוחל בהריסת בתי השכונה. הקבלנים שהרסו את בתי השכונה לא פינו את פסולת הבנייה, אלא דחפו אותה למקום הקרוב האפשרי-לתוך הים. במהרה הצטברו כמויות עצומות של פסולת בניין על החוף ובתוך הים. העירייה נדרשה לנקות את החוף, אולם התברר כי זול יותר לכסות את ההריסות בעפר ולשתול עליו דשא. לכן הוחלט להקים בחופי מנשייה פארק על גבי ההריסות, ואף להרחיב את השטח שיובש מהים על ידי פסולת הבניין. התוצאה היא שהוקם פארק, אך מנגד איבדו תושבי תל אביב רצועת חוף ארוכה שיכלה לשמש כחופי רחצה. רק בחלקו הדרומי של הפארק קיימת רצועת חוף צרה וקצרה.
לאחר שהוחלט להקים במקום פארק, הופקד אדריכל הנוף, המשורר ע. הלל, על תכנון הפארק, תחת האילוצים של שטח צר וארוך, קרקע המורכבת מכיסוי עפר מעל הריסות שאינה מאפשרת לנטוע עצים אלא רק דשא ושיחים נמוכים, וקרבה לים המביאה רוחות ים עם רסיסי מלח.
ע. הלל החליט ליצור במקום גבעות נמוכות, כדי להן על הצמחייה שנשתלה בפארק מפני הרוחות ומרסיסי המים המלוחים. כן ניטעו דקלים ועצי אשל בצד המזרחי של הפארק (בשטח שאינו שטח ים מיובש). רוב שטחי הפארק כוסו במשטחי דשא ובשיחי חוף האופייניים לחולות, כמו שיחי מלוח קיפח וצמחי נר-הלילה החופי. בצד המערבי, לאורך קו המים החדש הוקם קיר חיפוי עטוף בסלעים (שמטרתו למנוע את היסחפות תשתית הפארק לים). לצד הקיר הוקמה טיילת רחבה. בגלל מיקומם של הקיר והטיילת בשטחים בעומק הים, מתנפצים עליהם לרוב גלים עזים, ומצד שני רבים שם הדגים, ולכן האתר חביב על דייגים רבים.
בשנת 1971 תרם צ'ארלס קלור מיליון לירות להקמת הפארק.[2]
הפארק נפתח לציבור ב-1974. במרכז הפארק הוצב מתקן משחקים משולב בצורת לווייתן,[3] שסימל את הלווייתן שפלט את יונה הנביא לחוף יפו, וכך גם את מיקומו של הפארק בין יפו לתל אביב. מתקן שעשועים זה היה משוכלל ביחס לתקופה (הזכיר את מתקן "המפלצת" בירושלים), ובמהרה התחבב על ילדים והפך לסימלו של הפארק. לאחר שמתקן זה התיישן והחל להתפורר, הוא הוחלף באמצע שנות השמונים במתקני עץ בסגנון "גן הרפתקאות", שהוחלפו אף הם במתקני משחקים חדישים בעשור הראשון של המאה ה-21. בפארק הוצבו גם פסלים רבים, בהם הפסל "אישה נגד הרוח" של אילנה גור, שהועבר אליו ממיקומו הקודם בכיכר לונדון. בדרום הפארק הוקם מוזיאון בית גידי לתיעוד המערכה על כיבוש יפו ומנשייה. המוזיאון הוקם בבניין היחיד שנותר משכונת מנשייה, למעט מסגד חסן בק ונפתח לציבור ב-1983. במסגרת עבודות הכשרת הבניין נוספו לוחות זכוכית על בסיס קירות האבן. אלמנט זה יוצר לבניין צורה ייחודית אך שנויה במחלוקת של חדש מול ישן.
הפארק התחבב הן על תושבי תל אביב והן על תושבי יפו. לעומת זאת, פרויקט הקמת מרכז העסקים במנשייה הופסק לאחר שנבנו מספר מגדלים (מתחם בית הטקסטיל), כיוון שכוחות השוק גברו על המתכננים, ומרכז העסקים הישן התרחב מזרחה, לכיוון ציר האיילון ולא מערבה. תוצאה נוספת הייתה ששכונת נוה צדק שוקמה במקום להיהרס, והפכה לשכונת מגורים מבוקשת.
באמצע שנות ה-90 התקיימו במקום בימי שבת משחקי ליגות קטרגל של קבוצות של עובדים זרים בישראל, ולאחר מדיניות הגירושים החל מתחילת המאה ה-21 הופסקו פעילויות אלו.
בסוף שנות ה-90 חובר הפארק ישירות ליפו, כשנבנתה הטיילת הדרומית (טיילת "שער ליפו" וטיילת "חומת הים"), המוליכה ממנו עד לנמל יפו.
בנובמבר 2007 החל הפארק לעבור תהליך שיפוץ יסודי, שנמשך עד 2009, בתכנון משרד אדריכל הנוף ברוידא-מעוז. עבודות החידוש כללו חידוש תשתיות הפארק כמו גם שינויים מהותיים כדוגמת השטחת הגבעות (כדי ליצור נוף לים מכל רחבי הגן) ובניית טיילת מזרחית, נוסף לטיילת המערבית הקיימת על קו המים.
מבנה הדולפינריום מצפון לפארק שימש לאורך השנים כמתחם בילוי ופנאי. מאז סגירתו, הפך לשטח נטוש ולמפגע אשר היווה את החסם האחרון לפתיחת רצף הטיילות ופתיחת קו החוף והמבט לים. השטח פונה ונהרס על ידי עיריית תל אביב-יפו במאי 2018, כאשר פינויו התאפשר על ידי הפיכתו לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ) והעברת זכויות הבנייה לשטח הקיים מזרחה, לעברו השני של רחוב הרברט סמואל - הירקון 1-2. ב-2024, במקום הדולפינריום הוקם מרכז קהילתי לספורט ימי וכן טיילת ראשית באורך של 270 מטר תוך הרחבה של חוף הים הצמוד (חוף אביב) ושל הפארק. בנוסף הוקמו בפארק מתקני משחקים ומתקן לפעילות סקייטרים - מתקני ספורט ייחודיים של קארבר-פארק ופאמפ-טראק בשטח של כ-3.5 דונם[4].
ב-7 באפריל 2023 התרחש בפארק פיגוע דריסה בו נרצח תייר ונפצעו שבעה נוספים.[5]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יוסף בן ערב, גנים ונוף בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981.
- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
- יעקב שביט, גדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב: עיר מטרופולין 1974-1993, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב.
- אריאל חוברת מספר 48–49: תל אביב ואתריה (מרץ 1987).
- אורי דביר, נקודת חן - תל אביב, הוצאת מודן.
- שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל. (2005)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ סתיו זיו, אירוויזיון 2019 - כל מה שצריך לדעת עד כה, באתר כאן תאגיד השידור הישראלי, 01 בנובמבר 2018
- ^ פארק מנשיה ייקרא על־שם צ'רלס קלור, דבר, 11 במאי 1971
- ^ תמונת המתקן מופיעה במאמר להלן:
מוזיאון אשדוד, Drive-in: צילום ישראלי בשנות ה-80, באתר הארץ, 15 בינואר 2015
- ^ מרכז קהילתי חדש לספורט ימי, באתר עיריית תל-אביב-יפו, פורסם: 22.1.24 עודכן: 30.1.24
- ^ כתבי ynet, פיגוע רודף פיגוע: תייר נרצח ו-7 נפצעו בטיילת בת"א, באתר ynet, 8 באפריל 2023
