גרגוריוס המאיר
גרגוריוס הַמֵּאִיר (ארמנית קלאסית: Գրիգոր Լուսաւորիչ, "גריגור לוֹסָבוֹרִיץ'"; 240 או 257? – 332 או 337?) או גרגוריוס הקדוש נחשב כמטבילה לנצרות של האומה הארמנית וכמייסדה של הכנסייה האפוסטולית הארמנית. מסורות ואגדות נשזרו אלה באלה עד כי קשה להבחין מהי האמת והיכן האגדה.
על פי המסורת הארמנית, גרגוריוס נולד לאיש אצולה. אביו נפטר בילדותו והאומנת נטלה אותו לקפדוקיה ושם קיבל חינוך נוצרי. משבגר חזר לארמניה והכריז על אמונותו לנצרות, על כך עונה ונכלא במקום המזוהה כיום עם מנזר חור ויראפ. גרגוריוס הצליח להימלט ולהסתתר מרודפיו במשך שנים רבות. בכוח אישיותו אסף קהל מאמינים ושכנע את מלכה של ארמניה, טירדט השלישי, מלך ארמניה, בצדקת אמונותו. השליט בחר אז בנצרות כדת המדינה וארמניה הפכה לראשונה בין הארצות הנוצריות. הכנסייה הארמנית נקראת גם "הכנסייה הגרגוריאנית".
בקפלת הלנה הקדושה בכנסיית הקבר בירושלים, מופיעים שלושה ציורי קיר על הקיר הצפוני, המתארים אירועים בחייו של גרגוריוס המאיר: שחרורו מן המאסר, הטבלת טירידאטס השלישי לנצרות, והקמת כנסיית האם של ארמניה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- גרגוריוס המאיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גרגוריוס המאיר באנציקלופדיה הקתולית
- גרגוריוס המאיר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
