גריגורי קוליק
גריגורי קוליק (ברוסית: Григорий Иванович Кулик (9 בנובמבר 1890 – 24 באוגוסט 1950) היה קצין בצבא האימפריה הרוסית, מרשל ברית המועצות. הוא הודח משורות הצבא האדום בשנת 1946 והוצא להורג בשנת 1950. לאחר מותו של סטלין זוכה קוליק מכל אשמה.
 | |
| לידה |
9 בנובמבר 1890 כפר במחוז פולטבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
24 באוגוסט 1950 (בגיל 59) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה הרוסית, ברית המועצות  |
| השכלה |
אקדמיית פרונזה |
| השתייכות |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| תקופת הפעילות | 1912–1946 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 מרשל ברית המועצות |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה המוסקבאית ה-1 מפקד הקורפוס ה-3 מפקד הארמייה ה-54 מפקד הארמייה ה-24 מפקד ארמיית המשמר הרביעית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה המלחמה הפולנית-סובייטית מלחמת האזרחים בספרד מלחמת החורף מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| 4 פעמים עיטור הדגל האדום, 4 פעמים עיטור לנין, גיבור ברית המועצות | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדותו
עריכהקוליק נולד בכפר בסביבות פולטבה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) למשפחת איכר. סיים ארבע שנות לימוד בבית הספר ועבד במשק המשפחתי. בשנת 1912 גויס לצבא ושירת בחיל התותחנים. במהלך השרות הגיע לדרגת קצונה. בשנת 1917 הצטרף קוליק לבולשביקים ובנובמבר חזר לאזור מגוריו. בהתאם להנחיית המפלגה ארגן יחידה צבאית מתושבי המקום.
שרות בצבא האדום לפני מלחמת העולם השנייה
עריכהבשנת 1918 הצטרף קוליק לצבא האדום בראש היחידה הצבאית שהקים. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה שירת תחת קלימנט וורושילוב בתפקיד מפקד יחידות תותחנים. קוליק השתתף בהגנת וולגוגרד, אז צאריצין, שם הכיר את יוסיף סטלין שהיה מופקד על ארגון הגנת העיר. במהלך מלחמת האזרחים השתתף קוליק בדיכוי מרידות האיכרים במספר מחוזות. ביוני 1920 מונה למפקד התותחנים של ארמיית הפרשים הראשונה. במהלך מלחמת האזרחים נפצע קוליק חמש פעמים ופעמיים הוענק לו עיטור הדגל האדום.
לאחר סיום מלחמת האזרחים כיהן קוליק במספר תפקידים בחיל התותחנים של הצבא האדום. בשנת 1930 נשלח ללימודים באקדמיה צבאית במוסקבה אותה סיים בשנת 1932.
בשנת 1936 נשלח קוליק לספרד והיה יועץ צבאי במהלך מלחמת האזרחים בספרד. במאי 1937 הוחזר לברית המועצות והתמנה לראש מינהל התותחנים במשרד ההגנה במקום המפקד הקודם שהוצא להורג. במהלך חודש יוני 1937 השתתף בדיוני משפט טוכאצ'בסקי. לאחר סיום הפרשה הוענקה לקוליק דרגה צבאית חדשה. בשנת 1938 חתם ביחד עם מספר מפקדים בכירים על מכתב ליוסיף סטלין שכלל בקשה להפסיק את הטיהורים הגדולים בשורות מפקדי הצבא. כל החותמים על המכתב למעט קוליק הוצאו להורג תוך זמן קצר באשמת בגידה.
בינואר 1939 מונה לסגן שר ההגנה (תחת קלימנט וורושילוב) וקודם לדרגה הגבוהה ביותר בצבא "קומנדארם מדרגה ה-1" למעט מרשל ברית המועצות. במהלך קיץ 1939 הגיע לאזור חלקין גול כנציג הפיקוד העליון. הוא נתן עצות מבצעיות בנושא שימוש בכוח תותחנים לגאורגי ז'וקוב. הייעוץ לא התקבל ולאחר תלונה של ז'וקוב למוסקבה, הוחזר קוליק למשרדים בבירה. בספטמבר 1939 תיאם קוליק בין כוחות הצבא האדום במהלך פלישת ברית המועצות לפולין. כסגן שר ההגנה היה אחראי להכנת התותחנים למלחמת החורף. על פעילות זו הוענקה לו ב-7 במאי 1940 דרגת מרשל ברית המועצות, מאורע שסימל את שיא הקריירה שלו.
קוליק במלחמת העולם השנייה ואחריה
עריכהמייד עם תחילת מלחמת העולם השנייה נשלח קוליק למפקדת החזית המערבית. ב-23 ביוני הגיע לאזור ביאליסטוק וניסה לארגן מתקפת נגד. תוך זמן קצר נקלע לכיתור, איבד קשר עם המפקדות והצליח להתחבר לכוח העיקרי רק כעבור שבועיים. למרות שהצליח להימלט ולא לפול לשבי, פחתה אמונתו של סטלין ביכולתו של קוליק.
בספטמבר 1941 הופקד על הארמייה ה-54 שלחמה בפרברי לנינגרד. למרות דרישת גאורגי ז'וקוב להתחיל במתקפה, לא עשה קוליק דבר ולקראת סוף ספטמבר הועבר מהתפקיד.
ב-9 בנובמבר 1941 הגיע קוליק לאזור קרץ' בהנחייתו הישירה של סטלין. קוליק לא הצליח לעכב את המתקפה הגרמנית וב-16 בנובמבר ננטשה העיר. עד ל-19 בנובמבר פונו יחידות הצבא האדום מחצי האי קרים. קוליק הועבר לאזור רוסטוב על דון, אך כבר ב-20 בנובמבר נכבשה העיר על ידי הוורמאכט. ב-16 בפברואר 1942 הואשם קוליק בנטישת ערי קרץ' ורוסטוב על הדון, הורד בדרגה וסולק מחברות בוועד המרכזי של המפלגה.
החל ממרץ 1942 היה קוליק בעתודה ובמשך שנה לא קיבל שום תפקיד. באפריל 1943 הועלה קוליק בדרגה ומונה למפקד הארמייה ה-24, שהפכה תחת פיקודו לארמיית המשמר הרביעית. הארמייה הועברה לחזית ביולי 1943. כבר בספטמבר הועבר מתפקיד זה ונשלח לעתודה. החל מינואר 1944 כיהן קוליק בתפקיד ניהולי באגף משאבי אנוש של הצבא.
אי-שביעות רצונו של קוליק מהמשך הקריירה הצבאית הייתה ידועה לפיקוד העליון. בפברואר 1945 הועברה תלונה לסגן שר ההגנה ניקולאי בולגנין לגבי התנהלותו של קוליק. לאחר בירור קצר הועבר קוליק מתפקידו ואף סולק משורות המפלגה. ביולי 1945 הוא הוענש פעם נוספת בהורדת דרגה צבאית.
ביולי 1945 מונה קוליק לסגן מפקד הפיקוד הצבאי של אזור הוולגה וביוני 1946 הוצא משורות הצבא. ב-1 בינואר 1947 נעצר קוליק כחלק של פרשת הגנרלים. בידי ק.ג.ב היו הקלטות של שיחות שניהל עם מפקדי צבא אחרים בהם נמתחה ביקורת על הפיקוד העליון. ב-24 באוגוסט 1950 נידון קוליק להוצאה להורג שבוצעה מיד. במהלך המשפט טען קוליק שכל ההודאות שלו התקבלו לאחר הכאה ובצורה לא חוקית.
בסוף 1955 ביקש ז'וקוב לבדוק מחדש את ההאשמות נגד קוליק. ב-11 באפריל 1956 זוכה קוליק מכל אשמה. גם ההאשמות משנת 1942 הובהרו כלא מוצדקות (לאור המצב של הכוחות באזור לא היה ניתן להגן על ערי קרץ' ורוסטוב על דון) . ב-28 בספטמבר 1957 הוחזרו לקוליק לאחר מותו דרגות מרשל ברית המועצות, עיטורים נוספים וזכויות גמלה למשפחתו.
הערכת פעילותו של קוליק
עריכהבמהלך מלחמת האזרחים בספרד כוחות השריון לא לקחו חלק פעיל במערכה וקוליק התרשם שלשריון לא יהיה חלק משמעותי גם במלחמות הבאות. אלכסנדר ואסילבסקי כתב בזיכרונותיו שדעתו של קוליק על השריון פגעו בהכנות של הצבא האדום למלחמה. בשנת 1937 הוא התמנה למפקד מינהל התותחנות במשרד ההגנה הסובייטי. בתפקיד זה הוא היה אחראי על פיתוח תותחים ועל קשר עם התעשייה הביטחונית. רוב מפקדי הצבא וראשי התעשייה הביטחונית (גאורגי ז'וקוב, דמיטרי אוסטינוב) שכתבו זיכרונות על התקופה נתנו הערכה שלילית לפעילות של קוליק בתפקיד זה.
ההערכה הכללית היא שקוליק היה קצין לא מקצועי ולא היה יכול לתפקד בתנאי המלחמה. הדבר נתן ביטוי בכל תפקיד שהוא כיהן בו במהלך מלחמת העולם השנייה.
יחד עם זאת, ויקטור סובורוב מציין מספר רב של סוגי נשק שנכנסו לשירות מבצעי במהלך כהונת קוליק כראש מינהל התותחנות.
חיים אישיים
עריכהאשתו הראשונה של קוליק הייתה ממוצא גרמני וממשפחה מבוססת. ראשי המפלגה מתחו ביקורת של קשר עם בת קולאקים ובסופו של דבר קוליק התגרש ממנה.
בשנת 1930 קוליק הכיר אשת בוהמה מוסקבאית. אביה היה אציל סרבי שהוצא להורג על ידי הצ'קה בשנת 1919. גם אחיה הוצאו להורג, אימה ושתי אחיותיה נמלטו מברית המועצות. בספטמבר 1939 היא נעצרה בחשאי וקוליק לא ידע דבר על גורלה. יומיים לאחר היעלמותה קוליק קודם לדרגת מרשל ברית המועצות.
באוקטובר 1940 קוליק התחתן בפעם השלישית עם חברה של בתו שהייתה ב-32 שנים צעירה ממנו. מנישואין אלו לקוליק הייתה בת שנולדה בשנת 1943.
קישורים חיצוניים
עריכה