גשר אוגוסטוס (נרני)

גשר אוגוסטוס
Bridge of Augustus (אנ)
Ponte d’Augusto (איט)
	שרידי גשר אוגוסטוס (הקשת הדרומית)
מידע כללי
סוג	גשר
על שם	אוגוסטוס קיסר
מיקום	נרני (אנ')
מדינה	איטליה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	29 לפני הספירה – 27 לפני הספירה
חומרי בנייה	אבן לבנייה, שיש
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומית
מידות
אורך	160 מטר
רוחב	רוחב דרך: 8 מטר; רוחב בסיסים: כ-20 מטר
גובה	30 מטר
מידע טכני
מִפְתָּח מרבי	32 מטר
מסלולים	ויה פלמיניה
קואורדינטות	42°31′31″N 12°30′52″E / 42.52515577100464°N 12.514465034516535°E
	; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון גשר אוגוסטוס

גשר אוגוסטוס (באיטלקית: Ponte d’Augusto) הוא גשר אבן שנבנה בתקופת האימפריה הרומית בעיר נרני (אנ') שבמחוז אומבריה, איטליה כחלק מהתשתית של הדרך הרומית העתיקה ויה פלמיניה שחיברה את רומא עם מזרח איטליה. הגשר נבנה מעל נהר נרה (אנ') (אחד מיובליו של הטיבר), החוצה את העיר, והיה פעיל במשך כאלף שנה עד קריסתו. כיום נותרה ממנו רק קשת אחת שלמה ושרידיו מוגדרים כאתר לשימור.

רקע

עם התפשטות האימפריה הרומית ברחבי איטליה ובאירופה התחזק הצורך לבנות תשתית דרכים שתקשרנה את לב האימפריה, רומא, עם רחבי האימפריה. לשם כך נבנו דרכים שהחלו ברומא והמשיכו לקצות האימפריה כמו ויה אפיה (דרומה), ויה פלמיניה (מזרחה), ויה טראיאנה (דרומה), ויה אאורליה (צפונה), ויה קסיה (אנ') (צפונה) ועוד.

בחלקים רבים מאיטליה התמודדו בוני הדרכים בתוואי שטח מאתגרים שאילצו אותם לעבור הרים ולחצות נחלים ונהרות. גם בבניית ויה פלמיניה שחצתה את מרכז איטליה הכתיבו פני השטח בנייה של גשרים במהלך חציית נהרות כשאחד הגשרים האלו היה גשר אוגוסטוס.

ההיסטוריה של הגשר

הערכת ארכאולוגים שגשר אוגוסטוס נבנה בסביבות שנת 27 לפני הספירה והיה בין הגשרים הגדולים ביותר שנבנו באותה תקופה. סקר הארכאולוגי, שנערך על ידי "מחלקת הפיקוח של אומבריה על המורשת הארכאולוגית" מצא שהגשר דרש תחזוקה מתמדת ושלאורך ההיסטוריה ספג הגשר נזקים שדרשו תיקונים משמעותיים כדי שיוכל להמשיך לשמש כדרך. הממצאים הראו שבמאה השביעית קרס הגשר והצריך בנייה מחדש. במאה העשירית גרם שיטפון בנהר נרה לקריסת אחת הקשתות שלא תוקנה והביאה בפועל להשבתת הגשר. ב-1855 קרסה קשת נוספת בגלל עוד שיטפון^[1]. פגעים אלו (ונוספים) במבנה הגשר הותירו קשת אחת שלמה על הגדה הדרומית של הנרה. שרידים נוספים פזורים לרוחב הנהר עד גדתו הצפונית. התמוטטות הגשר הימי הביניים הביאה לבניית גשר חלופי במורד הנהר עשוי מעץ.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 התבצע תהליך חיזוק הקשתות. ב-2000 ניזוקו הקשתות מרעידת אדמה דבר שאילץ את שלטונות אומבריה להתחיל תהליך לשימורן.

מבנה הגשר

אורך הגשר היה כ-160 מטר, רוחב הדרך העליונה היה כ-8 מטר בעוד שרוחב בסיסי עמודי הגשר היה כ-20 מטר. עם בנייתו כלל הגשר ארבע קשתות מתוכן שרדו בשלמותן שתי קשתות כשהעמודים של שאר הקשתות וכן חלקים שלהן נמצאים עדיין בקרבת הגשר. הקשתות שנותרו נבנו על גדות הנהר בעוד שהקשתות שהתמוטטו היו אלו שנבנו מעל המים ולכן היו רגישות יותר לשיטפונות. גובה הקשת הגדולה מבין שתי הקשתות שנותרו הוא כ-30 מטר.

במהלך מאה ה-20 הונחה מסילת רכבת לאורך הגדה הצפונית של הנרה דבר שהצריך חציבת מנהרה בשרידי הגשר שעל גדה זו.

במבנה הגשר ניכרת טכניקה ששימשה את הרומים (ובוני גשרים מאוחרים יותר): בראש העמודים ולפני תחילת הקשת קיימת בליטה ששימשה להנחת קורות רוחב ששימשו בסיס לשלד עץ שאיפשר את בניית קשת האבנים. בסיום הבנייה הוסר מבנה העץ אך הבליטות נשארו עדות לשימוש בשיטה זו.

צילום של הגשר מ-1910
שרידי הקשתות האחרות של הגשר באפיקו של הנרה
מבט נוסף על הגשר

הגשר באמנות

הגשר שימש השראה לאמנים רבים מאירופה שנמשכו לנופיה ואתריה של איטליה (חלקם במסגרת הטיול הגדול). בין אמנים אלו ניתן למנות את ויליאם טרנר (שצייר סקיצות של הגשר התלויות במוזיאון טייט בריטניה^[2]), ז'אן-בטיסט קאמי קורו (שציורי הגשר שצייר תלויים במוזיאון הלובר בפריז), ג'ון רוברט קוזנס (אנ') ואחרים.

ציור של הגשר מ-1826 של ז'אן-בטיסט קאמי קורו
גשר אוגוסטוס (מימין) וגשר חדש יותר (משמאל). ציור של ג'וזף מגנוס שטק (אנ') משוודיה (1866)
הגשר בתחריט של גיאורג אברהם הקרט (Georg Abraham Hackert) מ-1779
הגשר בתחריט של אדוארד קוונדיש דרייק (Edward Cavendish Drake) מ-1768