גשר הגלילים

גשר הגלילים הוא גשר נייד שתוכנן ופותח על ידי יחידת יפת"ח בפיקודו של תא"ל דוד לסקוב, לשם צליחתה של תעלת סואץ. הרעיון המקורי של הגשר היה של לסקוב ושל האלוף ישראל טל. על פיתוח הגשר הוענק לטל וללסקוב פרס ביטחון ישראל לשנת 1973.^[1] הגשר היה אחד הגשרים ששימש את צה"ל במלחמת יום הכיפורים במבצע אבירי לב, אולם בניגוד לתכנון המוקדם הוא לא שימש לצליחת סער והונח רק לאחר שכוחות חיל רגלים וחיל השריון של צה"ל היו כבר על הגדה המערבית של תעלת סואץ.

מבנה הגשר

גשר הגלילים בנוי מגלילי מתכת. אורך כל גליל 9 מטרים וקוטרו 1.8 מטר. הגלילים חוברו ביניהם במסגרות מתכת ועליהם הונחה מסעה עליה נעו טנקים וכלי רכב אחרים. סך הכול אורך הגשר היה 220 מטר ומשקלו 220 טון. לגליל היו שתי מטרות. הוא שימש כגלגל בעת גרירת הגשר לתעלה וכמצוף בעת שהגשר צף במים. הגלילים מולאו בקצף פוליאוריטן למניעת חדירת מים למקרה שהגליל יפגע מפגז או נק"ל. הגשר תוכנן מלכתחילה לגרירה בדיונות כדי לא לחסום את צירי התנועה שהיו עמוסים בכוחות אחרים. 10 טנקים תוכננו לגרור גשר באורך 200 מטר - רוחבה של תעלת סואץ. הגשר נגרר בתרגילים על אדמה קשה על ידי 3 טנקים בלבד אך בפועל בחולות שבסמוך לתעלה נזקקו ל-18 טנקים כדי לגרור אותו^[2]. עם הגעת הגשר לגדת התעלה, הטנקים מנתקים עצמם מהגשר בהפעלה פירוטכנית, והגשר נדחף למים על ידי הטנקים שעדיין רתומים לגשר ולבסוף על ידי שני טנקי דחפור שנותנים את הדחיפה הסופית.

פיתוח הגשר

לאחר מלחמת ששת הימים התברר לצה"ל שאין בידיו אמצעים לצליחת תעלת סואץ ונעשו ניסיונות שונים להכין אמצעים לצליחה של תעלת סואץ תחת אש. בתחילת שנת 1972 שני אמצעי הצליחה שהיו בידי צה"ל היו התמסחים וגשר יוניפלוט. גשר היוניפלוט (מכונה גם גשר הדוברות) היה מורכב ממצופי פלדה מעודפי מלחמת העולם השנייה שלאחר תרגול היה ניתן להרכיבן לגשר במשך שמונה שעות תוך שימוש במאתיים משאיות. התמסחים היו כלים אמפיביים שנרכשו בזול כגרוטאות והושמשו בישראל. הדעות היו חלוקות אם אמצעים אלו מספיקים לצורכי צליחת תעלת סואץ.

בתחילת 1972 הוצע על ידי דוד לסקוב לבנות גשר גלילים שיוכל להגרר בבת אחת ולהדחף למים מבלי לסכן חיילים שיהיו חשופים לאש אויב. הרעיון היה שגשר הגלילים יורכב מול נקודת הצליחה במרחק של מספר קילומטרים מהתעלה ויגרר בקו ישר אל התעלה. בהגיעו לקו המים הוא יידחף לתוך התעלה ותוך דקות יוכלו הטנקים לעבור עליו אל הגדה המערבית של התעלה. הנחת העבודה של לסקוב הייתה שצה"ל יחזיק בגדה המזרחית של התעלה, ומשם תתחיל מערכת הצליחה.

הגשר כאמור פותח על ידי יחידת יפת"ח עליה פיקד תא"ל לסקוב כשהגיבוש העקרוני של רעיון הגשר היה של לסקוב יחד עם האלוף טל. האלוף ישראל טל הוסיף את הרעיון שהגלילים עצמם יהיו גלגלים בעת גרירה יבשתית של הגשר וישמשו כמצופים כשהגשר מושק למים. לצורך תכנון הקונסטרוקציה של הגשר שכרה יפת"ח את שרותי ההנדסה של המהנדס פרידריך לויכטר.

הדעות בצה"ל היו חלוקות לגבי כדאיות ההשקעה בגשר וישימות הרעיון להוביל את הגשר אל התעלה בתנאי סער. חיל החימוש התנגד לרעיון גשר הגלילים, וחלק מאנשי חיל ההנדסה גם לא היו שלמים עם הרעיון. אולם ישראל טל כסגן הרמטכ"ל עמד מאחורי הרעיון ודחף אותו קדימה. היו אף שטענו, בהם מפקד גדוד הצליחה של חיל ההנדסה אבי זוהר (לימים תת-אלוף), שישראל טל העביר תקציבים מאמצעי הצליחה האחרים לטובת גשר הגלילים וביקרו אותו על כך. גם עוזי עילם טוען בספרו (ראו למטה) כי האלוף טל התנגד בדיון מטכ"ל להכנת אלטרנטיבה כדוגמת דוברות ה"Gillois" (בצה"ל כונו תמסחים), שבסופו של דבר נרכשו בזול כגרוטאות, והצילו את המצב בתחילת הצליחה. לעומת זאת, האלוף נחמיה קין, ראש אגף אפסנאות של צה"ל החל מאוקטובר 1972 טען שלא הועברו תקציבים מאמצעי הצליחה האחרים לפיתוח גשר הגלילים.

גרירת הגשר תורגלה פעמים רבות באתר אימונים בסיני, שבו נחפר אגם מלאכותי במידות התואמות את תעלת סואץ. אולם פיתוח הגשר לא הושלם עד פרוץ מלחמת יום כיפור^[3] וחסרו לו אביזרי עזר. הגשר לא עבר ניסויים קפדניים וגרירתו הייתה קשה בתנאי השטח במערב סיני.

ב-29 במאי 1973 הוצג גשר הגלילים בפני צמרת צה"ל ומאז הפך לחלק מרכזי בתוכניות הצליחה של צה"ל. על פי התוכניות, צליחת התעלה תתבצע במהירות על ידי הובלת גשר הגלילים אל התעלה, דחיפתו למים ומעבר מיידי של טנקים לגדה המערבית^[4].

מבצע אבירי לב

גשר הגלילים במהלך השינוע אל התעלה

עבודות על גשר הגלילים במהלך הגרירה

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

שתי פלוגות ביצעו תרגילי גרירה לגשר הגלילים: פלוגה בפיקודו של אלי גבע מגדוד 82 בחטיבה 7, ופלוגה בפיקודו של צביקה קן-תור, מגדוד 9, מחטיבה 14 מאוגדה 252.

ערב המלחמה הועלתה חטיבה 7 לרמת הגולן, שם היא לחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן. העלאת החטיבה נעשתה בפקודת הרמטכ"ל לתגבר את הכוחות ברמת הגולן לקראת מתקפה סורית על רקע המתיחות ששררה בסוף ספטמבר בגזרה הסורית. הפלוגה של גדוד 9 הייתה מעורבת בלחימה, והגדוד ירד מהסד"כ בשל אבדות קשות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו בסיני חלקים לגשר גלילים אחד. בימים הראשונים של המלחמה הורכב הגשר ולקראת ה-15 באוקטובר הוא היה מוכן לגרירה - כ-17 ק"מ מהתעלה. גרירת הגשר לתעלת סואץ נתקלה במספר קשיים: הפלוגה מחטיבה 7 שהתאמנה לגרירה לפני המלחמה נמצאה בחזית רמת הגולן, ופלוגת המילואים מחטיבה 421 שנבחרה לגרירה הייתה מותשת לחלוטין לאחר מספר ימי לחימה וכמובן ללא כל הכנה מוקדמת. הטנקים היו טנקי מגח עם שני ווי גרירה בעוד הגשר תוכנן להגרר על ידי טנקי צנטריון בעלי וו גרירה מרכזי אחד. אולם הבעיה העיקרית הייתה שציר הגרירה היה כבוש על ידי הצבא המצרי, וכל זמן שצה"ל לא שלט על הציר, לא ניתן היה לקדם את הגשר לתעלה.

התנועה החלה עם עשרה טנקים גוררים, כשטנקי דחפור מסייעים למאמץ הגרירה בדיונות. בסוף הגשר היה רתום "טנק בולם" שתפקידו היה לבלום את הגשר בעת גרירה בירידה כדי שהגשר לא ידרדר. עם בוקר נקרע הגשר בגלל שהטנק הבולם "בלם" לפתע בעוד יתר הטנקים משכו את הגשר קדימה. תיקון הגשר נמשך שש שעות ובוצע על ידי חוליה טכנית של יפת"ח שליוותה את הגשר מתחילת הגרירה. גם אלמלא קריעת הגשר, לא היה הכוח הגורר מצליח לבצע את משימתו, משום שהמשך ציר הגרירה היה עדיין בידי המצרים, וכל מאמצי חטיבה 14 במשך הלילה לפרוץ אותו, שעלו בחללים רבים, לא צלחו.

בשל גודלו של גשר הגלילים לא ניתן היה להטות אותו לציר אחר, והנתיב המקורי תוכנן לעבור בחווה הסינית^[5]. כאמור, בלילה שבין ה-15 ל-16 באוקטובר ניסו כוחות של צה"ל לפרוץ את ציר "טרטור", אולם ללא הצלחה. ניסיון נוסף, של גדוד הצנחנים 890 בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר נכשל אף הוא.

על מנת לצלוח את התעלה הועברו תמסחים על גבי משאיות בציר "עכביש" שעקף את החווה הסינית, והם אלו שהעבירו את כוחות השריון הראשונים לגדה המערבית של התעלה, בבוקר ה-16 באוקטובר^[6]. העברת חלקי גשר היוניפלוט אל התעלה התאפשרה הודות ללחימה בקרב החווה הסינית שהעסיקה את המצרים בזמן מעבר חלקי הגשר^[7]. ב-17 באוקטובר בבוקר עמד גשר היוניפלוט על התעלה ושימש להעברת כוחות שריון נוספים לגדה המערבית.

ב-18 באוקטובר בבוקר התברר שהמצרים נסוגו מאזור החווה הסינית והדרך פתוחה להעברת גשר הגלילים אל התעלה^[5]. לפני הגרירה נערך על ציר טרטור סיור לבדיקת התוואי בנסיעת טנק בודד (יהודה גלר, מג"ד 410) יחד עם ג'קי אבן (סגנו של שרון ומפקד מבצע הצליחה) בצריח. בסיור זה נתגלו ב"טרטור 42" גופות הצנחנים מגדוד 890 ומספר שריונאים מגדוד 100, אחד מהם בחיים.

הגשר נגרר לתעלה במהירות של 10 קמ"ש, על ידי טנקים מגדוד 410 (חטיבה 600) וטרקטורים. הובלת הגשר נעשתה תחת אש ארטילרית כבדה של המצרים ופינוי מוקשים מאולתר שביצעה חוליית הפלסים של חה"ן, שניווטה את הגשר. הגשר הגיע לגדות התעלה בשבע בערב והושק עד למחצית רוחב התעלה. הוחלט לא לבצע השקה מלאה עד שכח הצנחנים שנמצא בגדה המערבית יגיע למקום ההשקה. בסביבות השעה 11 הגיע כח הצנחנים ואז הושלמה השקת הגשר. את הגשר דחפו עשרה טנקים וכלי צמ"ה אל תוך התעלה ובכך הושק. בשעה 1:00 בלילה (19 באוקטובר) הוכשר הגשר למעבר טנקים. בשלב זה, כבר צלחה האוגדה של אריאל שרון את תעלת סואץ, ולפיכך תפקיד גשר הגלילים היה להרחיב את ראש הגשר. גשר הדוברות ששימש קודם לכן גשר עיקרי, הפך לציר אספקה.

לאחר השקתו נקרא הגשר בשם "גשר ג'וני", ע"ש סא"ל אהרן טנא (ג'וני) מפקד ההנדסה הפיקודי של פיקוד הדרום, שנהרג במבצע הצליחה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

לאחר מלחמת יום הכיפורים והנסיגה מתעלת סואץ הוצא הגשר מהתעלה ונגרר צפונה כשהוא מפוצל למספר קטעים. בהמשך פוצל הגשר למספר גשרים קטנים יותר שהוצבו בנקודות מעבר על גדת נהר הירדן. חלק שלם של הגשר מוצג במוזיאון "יד לשריון" בלטרון, ומספר גלילים בודדים ללא מבנה הגשר הוצגו במוזיאון "בתי האוסף" ביפו.

לקריאה נוספת

אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות 1993, פרק רביעי, צליחת סער, עמודים 131–148
עוזי עילם, קשת עילם, ספרי חמד 2009, עמ' 111
עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011
משה גבעתי, מבקיע חומות - סיפור חייו ופועלו של תא"ל דוד לסקוב, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, תשע"ה-2015