דאצ'ה
דאצ'ה (ברוסית: дача) הוא כינוי ברוסית לבית הנמצא בשימוש עונתי או לבית משני הנמצא באזור כפרי ליד מרכזים עירוניים. הדאצ'ה נפוצה מאוד ברוסיה ואוקראינה. לרוב, הדאצ'ה תפוסה בחלק מימות השנה על ידי הבעלים, או מושכרת לאנשים אחרים. היא משמשת לנופש ולחופשה קצרה בחודשי הקיץ וגם בשאר ימות השנה.
דאצ'ות מסורתיות בנויות בדרך כלל מעץ ומתאימות לאורח חיים כפרי. בדרך כלל נמצאת לצדן גם חלקת אדמה המיועדת לגידולים חקלאיים פרטיים, היכולים לספק את צרכיו של משק הבית. אדם הגר בדאצ'ה מכונה "דאצ'ניק" (רוסית: дачник).
מרוסית התגלגלה המילה "דאצ'ה" ליידיש, במשמעות של נסיעה למטרת נופש ומנוחה.
התופעה נפוצה מאוד ברוסיה, ולפי הערכות, כ-30 מיליון אזרחים הם בעלי דאצ'ה.
היסטוריה
עריכההדאצ'ות הראשונות ברוסיה הופיעו בתקופת שלטונו של פיוטר הגדול. במהלך תקופת ההשכלה, האריסטוקרטיה הרוסית השתמשה בדאצ'ות למפגשים חברתיים ותרבותיים, שלוו על פי רוב בנשף מסכות ובמופעי פירוטכניקה. בסוף המאה ה-19 הפכה הדאצ'ה למקום בילוי מועדף לחופשת הקיץ בקרב המעמד העליון ומעמד הביניים של החברה הרוסית. תופעה זו, שאפיינה את רוסיה בלבד, קיבלה ביטוי נרחב ביצירותיהם של סופרים ומחזאים רוסים באותה תקופה.
גוסדאצ'ה
עריכה
דאצ'ות בבעלות ממלכתית מכונות "גוסדאצ'ה" (רוסית: госдача, קיצור של государственная дача – "דאצ'ה ממלכתית"). בתקופת ברית המועצות הועמדו דאצ'ות ממלכתיות כאלה לרשותם של פקידי ממשלה, אנשי אקדמיה, אנשי צבא וחברי מפלגה בכירים. הדאצ'ה הייתה נשארת בבעלות ממשלתית, ונלקחה בחזרה עם סיום התפקיד.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 חולקו דאצ'ות לרבים מחברי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. במהלך הזמן נוצר מצב בו בכירים במפלגה בנו לעצמם וילות ענק בנות 15-20 חדרים על חשבון המדינה. בפברואר 1938 עברה בפוליטביורו החלטה להסדרת מגורי הקיץ של פקידים בכירים. בהחלטה זו נקבעו קריטריונים למספר החדרים המרבי אותו יש לאפשר בבניית דאצ'ות חדשות.[1]
בפברואר 1949 התקבלה החלטת מועצת השרים של ברית המועצות "על גינון קולקטיבי ואינדיבידואלי של עובדים" והיא הניחה את הבסיס לפיתוח רחב של גינון ביתי שהיה למעשה לדאצ'ות של אזרחים פרטיים. כבר בשנות ה-50 אזרחים רבים קיבלו לשימושם הפרטי שטחים באזורים שונים הקרובים לערי מגוריהם. גודל השטח האופייני היה 600-800 מ"ר והייתה הגבלה על גודל המבנה המותר בו. בתקופתו של ליאוניד ברז'נייב השטח הבנוי הוגבל ל-25 מ"ר ויתר שטח הדאצ'ה נועד לחקלאות בלבד. הדאצ'ות של הנומנקלטורה לא הוגבלו.
בשנות ה-80 מרבית המגבלות על הבניה הוסרו ודאצ'יות רבות נבנו מלבנים באופן פרטי. לאחר התפרקות ברית המועצות הדאצ'ות הופרטו על ידי תושביהם. תרבות הדאצ'ות נשמרה בשטחי ברית המועצות גם במאה ה-21. הדאצ'ות משמשות לנופש בחודשי הקיץ כמין צימרים פרטיים בעלי שטח חקלאי.
