בית אג'ימן
בית אג'ימן היה חאן יהודי ביפו שנקרא על שם הגביר ישעיהו אג'ימן מאיסטנבול שמימן את רכישתו בשנת 1825.
 | |
| האנדרטה למחדשי היישוב ביפו, הניצבת בסמוך למקום בו שכן בית אג'ימן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
חאן, מבנה לשעבר  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1825 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1825 |
| תאריך פירוק |
1965 |
| קואורדינטות | 32°03′19″N 34°45′11″E / 32.055138888889°N 34.753°E |
|
(למפת יפו רגילה)   בית אג'ימן  | |
  | |
היסטוריה
עריכהישעיהו אג'ימן היה יהודי אמיד מטורקיה[1]. הוא עבד כשלם של הסולטאן מחמוד השני, והיה גזבר ראש יחידות היניצ'רים בצבא העות'מאני. אג'ימן נחטף למען כופר בקפריסין, ובעת חטיפתו, נדר נדר לפיו אם יינצל, יתרום 150 לירות למען ארץ ישראל. אג'ימן ניצל בסופו של דבר וב-1820 רכש בסכום זה מגרש במורד הצפוני מהכנסייה הפרנסיסקנית, שעליו עמד בית דו קומתי, והפכו לאכסניה ליהודים שהגיעו ליפו.[2]. בסופו של דבר הוצא להורג אג'ימן בשנת 1826 על ידי חניקה בפקודת הסולטאן מחמוט השני שטבח באותה שנה בכוח היניצ'רים. בו זמנית הוצא להורג גם איש העסקים צ'לבי בכור קרמונה.
האכסניה החלה לפעול, ככל הנראה בשנת 1825. הבית הפך למרכזם של מוסדות היישוב היהודי הקטן ביפו וקיבל את השם דאר אל-יהוד - בית היהודים. במקום היו חדרי אירוח ובית כנסת. ישעיהו אג'ימאן נהרג שש שנים מאוחר יותר, יחד עם היניצ'רים.
הבית נהרס ב-1965, בעת פינוי "השטח הגדול". סמוך לבית אג'ימן שהריסותיו נמצאות בגן הפסגה, עומדת היום מצבת זיכרון לראשוני קהילת יפו.
יש לציין כי כבר ב-1764 מספר הנוסע ר' שמחה מזאלזיץ שהנדבן ר' יעקב בן דוד זונאנה בקושטא בנה ביפו חומה ובית אכסניה עבור עולי רגל יהודים שבו יוכלו לנוח לפני הטלטלם שוב בדרכים. אכסניה שהשתלטו עליה בהדרגה הערבים תושבי המקום.[3]
לקריאה נוספת
עריכה- אברהם יערי, מבוא, פרק 19, בתוך: מסעות ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מסדה, תש"ו 1946.
- יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, הערך: "ישעיהו אג'ימאן", הוצאת עם עובד, 1983.
הערות שוליים
עריכה- ^ יפעת ארליך, יפו השנייה: המזרחים שקלטו את העליות הראשונות | ישראל היום, 4.11.2022
- ^ ראו: צור שיזף, אתרי יפו, באתר zope
- ^ אברהם יערי, "מסעות ארץ ישראל", מבוא, פרק 19, תל אביב: הוצאת מסדה, תש"ו, 1946.