שלמה זלמן גייגר
רבי שלמה זלמן גייגר (כ"ד בסיוון ה'תקנ"ב, יוני 1792, פרנקפורט – ו' באלול[1] ה'תרל"ח, 4 בספטמבר 1878, פרנקפורט[2]) היה דיין ומורה הוראה בפרנקפורט דמיין. נודע בעיקר בשל חיבורו "דברי קְהִלֹּת", המפרט את מנהגי קהילתו פרנקפורט, ומשמש מקור מרכזי באשר למנהג האשכנזי בכלל.
 | |
| לידה |
יוני 1792 כ"ד בסיוון ה'תקנ"ב  העיר החופשית פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה |
ספטמבר 1878 (בגיל 86) ח' באלול ה'תרל"ח  פרנקפורט, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות |
? – 4 בספטמבר 1878  |
| השתייכות | יהדות גרמניה, יהדות אורתודוקסית |
| חיבוריו | דברי קהלת |
| אב |
אהרן יחיאל מיכל גייגר |
| צאצאים |
לצרוס גייגר |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בפרנקפורט לר' אהרן יחיאל מיכל גייגר, בן למשפחה ותיקה בקהילה ששימש שליח ציבור. אמו (אשתו השנייה של אביו) הייתה בתו של רבי אליעזר הלוי ואלוי, שהיה ראש בית דין בפרנקפורט ומתלמידי רבי נתן אדלר. הוא נקרא על שם סבו של אביו, מחבר ספר הדרשות 'כרם שלמה'.[3]
בצעירותו היה רבו של אחיו הצעיר אברהם גייגר, וכן לימד תורה לתלמידים נוספים. אולם, אחרי שכמה מהם "יצאו לתרבות רעה", ובהם אחיו, חדל מללמד תלמידים והתמסר ללימוד תורה עצמי. כיהן כדיין בבית הדין של פרנקפורט, וכן שימש כשליח ציבור בבית המדרש בעיר. כמו כן, היה חבר בחברה קדישא למעלה מחמשים שנה. נחשב לבר סמכא בענייני הלכות תפילה ומנהגים.[4]
לאחר הגעתו של רש"ר הירש לפרנקפורט והקמת הקהילה הנפרדת עדת ישורון, נמנה עם המתנגדים לפרישה מן הקהילה, ונותר דיין בבית הדין של הקהילה הכללית. היה בין המתנגדים הקולניים של רש"ר הירש, ובספרו הוא תקף אותו על שינויים שונים שהנהיג במנהגי הקהילה, כגון הקפות בליל שמחת תורה. כפי שכתב: "אף אם החנווני מקיף, כל הישר הולך לא ילך אחריו להקיף".
נפטר בו' באלול ה'תרל"ח ונקבר יומים לאחר מכן. הספיד אותו רבי מרדכי הורוויץ, שהגיע באותו שבוע לכהן כרב האורתודוקסי של הקהילה הכללית.[5]
משפחתו
עריכהבנו היה הפילולוג אליעזר (לצרוס) גייגר, שנפטר בצעירותו בחיי אביו. בספרו "דברי קהלת" מביא ר' שלמה זלמן גייגר דברים שונים בשם בנו. ר' שלמה הביא לדפוס את ההספד שאמר עליו.[6] אחיו הצעיר היה אברהם גייגר, שהיה מאנשי חכמת ישראל וממנהיגי התנועה הרפורמית בגרמניה.
עגנון מספר אנקדוטה מעניינת על עובדת היותם אחים[7]:
”סיפר לי הרב יעקב דוד וילהלם בשם ר' לוי גינצברג. בזמן שהיה אברהם גייגר רב ומטיף בפרנקפורט עיר מולדתו שימש אחיו הגדול ר' זלמן גייגר דיין של הקהלה. פעם אחת נפלה שאלה בתרנגולת. שלחה בעלת הבית את המשרתת אצל הרב גייגר לשאול שאלה. לאחר שעה קלה חזרה המשרתת ואמרה, הטריף הרב את העוף. אמרה בעלת הבית למשרתת, מה זה מהרת לבוא? אמרה לה, הלוא הוא דר בשכנות. הבינה בעלת הבית שהיא באה מביתו של הדוקטור גייגר שהוא שכנה ואותו שאלה על העוף. הרימה קול צעקה ואמרה, אוי לי אצל אפיקורס זה היית, אצל פושע ישראל זה הלכת. קחי את העוף ולכי אצל הדיין רבי זלמן גייגר ושאלי אותו. הלכה המשרתת אצל ר' זלמן גייגר. בדק ר' זלמן את העוף ואמר, כשר כשר. נשמע הדבר בעיר. אמרו חבריו של אברהם גייגר לאברהם גייגר, אתה שאתה מזלזל במצוות מה ראית שהטרפת את העוף, והרי אחיך שהוא מדקדק במצוות הכשיר את העוף. ענה אברהם גייגר ואמר, מוטב שלא ירבו האורטודוכסים באכילת בשר.”
חיבוריו
עריכהפרסם קונטרס בשם "אגרת מלאכת מחשבת" ובו הערות על ספרו של רבי יצחק דוב הלוי במברגר "מלאכת שמים" בהלכות כתיבת סת"ם.[8] כן פרסם מאמרים בכתבי עת, ובהם ביקר את סגנונות הכתיבה המליצית של דורו. אולם, חיבורו החשוב ביותר, שעל שמו נתפרסם, הוא "דברי קהלת", על מנהגי עירו פרנקפורט.
דברי קהלת
עריכה
הספר "דברי קְהִלֹּת"[9] עוסק בפרוטרוט ובהרחבה במנהגי התפילה בעיר פרנקפורט ובטעמיהם. הספר יצא לאור בשתים עשרה חוברות נפרדות, החל מיום הולדתו השבעים של המחבר בשנת ה'תרכ"ב (1862).
באופן ייחודי, הספר סודר לפי ימיה של שנה אחת, כך שעל כל יום ויום נכתבים המנהגים השייכים בו, החל מכ"ד בסיוון ה'תקע"ח עד שבת פרשת קרח ה'תקע"ט. הספר יצא לאור שנים רבות לאחר מכן, אך הוא כותב בהקדמתו שבחר לסדר את המנהגים לפי השנה הזו, משום שזו הייתה השנה האחרונה שבה אביו היה בחיים והוא יכול היה לראות את מנהגיו. גם סבו היה בחיים עדין בשנה זו. נראה, שכתיבת החיבור החלה בשנה זו, כשתיעד את מנהגי אביו וסבו.
למרות ספרים קודמים שנכתבו כדי לתעד את מנהגיה של פרנקפורט (כגון 'יוסף אומץ' לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן), הספר מתייחד בדגש המושם בו על פירוט מנהגי כל יום ויום, לרבות הניגונים השונים ודקדוקי נוסח התפילה. כן מקפיד המחבר לספק טעמים וסיבות למנהגים שבהם מנהג פרנקפורט שונה ממנהג שאר הקהילות. ייחוד נוסף בספר הוא בדגש המושם בו על ענייני דקדוק. במקומות רבים הקפידו בפרנקפורט על שימור הנוסח הישן גם כאשר הוא שונה משיקולים לשוניים בידי מדקדקים כר' שבתי סופר, ר' זלמן הענא או רוו"ה. במקרים כאלה, דן הספר בהבדלים בין הנסוח הישן והנוסח המתוקן ומביע את דעתו בשאלה הלשונית. משום כך, מהווה הספר מקור חשוב לא רק בחקר המנהג האשכנזי אלא גם בחקר דקדוק לשון התפילה ומסורות הלשון האשכנזיות.[10]
לקריאה נוספת
עריכה- גצל קרסל, עברית במערב, תל אביב תש"א, עמ' 31–35.
- אילת קמינצקי, ענייני תצורה בספר "דברי קהלת" לר' שלמה זלמן גייגר, עבודה לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב תשע"א.
קישורים חיצוניים
עריכה- ש. כהן, "גייגר, שלמה זלמן", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ג, עמוד 278, באתר היברובוקס
שלמה זלמן בן אהרן יחיאל מיכל גיגר (1792-1878), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, עמ' 464. אייזנשטיין ב"אוצר ישראל" מציין את התאריך ח' באלול, שהוא כנראה יום הקבורה.
- ^ תאריך הפטירה לפי הידיעה ב-Allgemeine Zeitung des Judenthums, 17 בספטמבר 1878, עמ' 600 (סריקה באתר אוניברסיטת גתה בפרנקפורט).
- ^ רבי שלמה זלמן גיגר, כרם שלמה, הומבורג תצ"ח, באתר היברובוקס. עליו ראו עוד אצל הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, מוסד הרב קוק תשל"ב, עמ' 98.
- ^ הרב מרדכי הורוויץ, שו"ת מטה לוי חלק ב' או"ח ל"ג.
- ^ הרב יוסף אונא, "הרב מרדכי הלוי הורוויץ – חייו ופעלו", בתוך: רבני פרנקפורט, עמ' 335–336.
- ^ מספד מר, פפד"מ תרל"א, באתר היברובוקס.
- ^ תכריך של סיפורים עמ' 191-192.
- ^ אגרת מלאכת מחשבת, פפד"מ תרי"ד, באתר היברובוקס.
- ^ שם הספר נכתב בכתיב חסר מכוון ונוקד בשער הספר, כדי לרמוז לצירוף המקראי "דברי קֹהֶלֶת", וכך לשם המחבר שלמה. גם הערות המחבר נקראו "מִשֶּׁלִּי שלמה", כדי לרמוז לצירוף "מִשְׁלֵי שלמה".
- ^ חיים א' כהן, "דברי לשון ב'דברי קהלת' לזלמן גייגר", תעודה כד (תשע"ב), עמ' קלז–קעב.