דוד מלובין
רבי יִצְחָק דָּוִד מִלּוּבִּין (מכונה: ר' דוידל' לובינער או ר' דוד לובינער; תקע"ו – ז' בטבת תרנ"ב) היה מצדיקי תנועת החסידות, עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ז עם משפחתו, והתגורר בצפת עד פטירתו.
קורות חיים
עריכהנולד לרבי יוסף (בנו של רבי משה שמואל מלובער אשר ניהל עדה בעיר לובין) בשנת תקע"ו, לאחר נישואיו קבע מושבו בלובין בסמוך לזקנו. רבו המובהק היה רבי שמואל מקאמינקא כמו כן הסתופף אצל רבי ישראל מרוז'ין ורבי מנחם נחום ממקארוב (בנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל) שהוקירוהו וכבדוהו. בשנת תרי"ז עלה לא"י עם זוגתו חיה, בנם ובתם, והם השתקעו בצפת שם שימש את רבי משה מברדיטשוב, בצפת דבקו בו תלמידיו רבי נפתלי חיים הורוויץ מדזיקוב ורבי מרדכי חיים סלאנים.
צאצאיו
עריכהבתו נפטרה על פניו בשנה הראשונה לנישואיה, ואביה השלים את יתרת נדונייתה לבעלה אחר פטירתה[1]. בנו יוסף התארס עם בת רבי מרדכי לידר, אולם בערב שבת שקודם החתונה התמוטטה חלק מתקרת ביתו על ראשו של החתן, וכתוצאה מהפגיעה נהרג יוסף במקום[2]. במשך כל השבת נהג כהרגלו בכל שבוע, והזמין את הנוהגים לבוא אליו בכל שבת להמשיך במנהגם גם בשבת קשה זו, ורק במוצאי שבת פרץ בבכי ומספד על אסונו הכבד בהצדיקו את הדין עליו[3]. נפטר בז' טבת תרנ"ב, ונטמן בבית החיים הישן בצפת. נוסח המצבה כפי שצווה בצוואתו: פ"נ ר' דוד ב"ר יוסף מלובין נכד הרה"צ ר' משה שמואל מלובער, נלב"ע ז' טבת תרנ"ב.
לקריאה נוספת
עריכה- תפארת ישראל, גיליון ח', עמודים 27–29