תוכנית מציאות

תּוֹכְנִית מְצִיאוּת או תוכנית ריאליטי (באנגלית, "Reality Television או Reality TV") היא סוגה טלוויזיונית אשר אינה מתוסרטת בדרך כלל, ומתעדת אירועים אמיתיים (מציאותיים) בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.

שורשי תוכניות המציאות בעולם

תוכניות המציאות התפתחו מכמה וכמה סוגות טלוויזיוניות, שהבולטות ביותר בהן הן תוכניות התעודה. ניתן למצוא בתוכניות המציאות גם התפתחויות משעשועוני הטלוויזיה, תוכניות המתיחות והפספוסים ואופרות הסבון.

תוכנית הטלוויזיה הראשונה שנחשבת לתוכנית מציאות היא "משפחה אמריקאית", סדרה ששודרה בערוץ PBS האמריקאי ב-1973. הסדרה ליוותה משפחה גרעינית המתמודדת עם גירושים. לזוג ההורים היו כמה ילדים, ואחד מהם, לאנס לאוד, היה הומוסקסואל שמדי פעם לבש בגדי נשים ובאחד מפרקי הסדרה אף לקח את אמו למופע דראג. התוכנית זכתה לעשרה מיליון צופים, מספר גבוה ל-PBS, שלרוב מקבלת אחוזי צפייה נמוכים, וכן לשתי תוכניות המשך, שהאחרונה בהן צולמה ב-2001.

הסדרה לוותה בהד רחב, ורשתות טלוויזיה אחרות ברחבי העולם התחילו אף הן לשדר סדרות דומות. ב-1974 הוקרנה סדרה בשם "המשפחה" בבריטניה, שליוותה משפחה ממעמד הפועלים, שגם היא זכתה להד תקשורתי רחב ולדיון ציבורי ממושך בעקבות הקרנתה. סדרות דומות שהתפתחו בכיוונים אחרים החלו להופיע בכל העולם, ובתחילת המאה ה-21 רוב המדינות מקרינות תוכניות מציאות מקומיות וגם סדרות שהופקו מחוץ לה.

סדרת הטלוויזיה של ערוץ MTV האמריקאי "העולם האמיתי" (The Real World) נחשבת לאחת הראשונות שהפכו את ז'אנר תוכניות המציאות למה שהוא היום: כשבכל עונה הוכנסה קבוצת צעירים זרים לבית וחיה בו במשך תקופה של כמה שבועות. הפופולריות של הסדרה גרמה לפריחה של סדרות מציאות בארצות הברית. העונה הראשונה של "העולם האמיתי" הוקרנה ב-1992, ומאז ועד היום צולמו כבר 27 עונות, כשבכל עונה משתתפת קבוצה חדשה של צעירים.

עם זאת, הפריחה של תוכניות המציאות ברחבי העולם בשעות הפריים טיים, התחילה רק לאחר הצלחתן של האח הגדול מהולנד ו-Expedition Robinson משוודיה (שהפכה בארצות הברית ל"הישרדות") בארצות הברית בתחילת המאה ה-21. גורם אפשרי נוסף לפריחה היה הצלחתו של השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר", שהדגים שאפשר לשלוט בטבלאות הרייטינג גם באמצעות הפקות זולות יחסית שמציעות פרס כספי למשתתפים.

בעשור הראשון של שנות ה-2000, יצרנית סדרות המציאות הבולטת ביותר היא ארצות הברית, אשר הובילה בפיתוח סדרות מציאות חדשות ושיווקן לקהל הרחב, כגון "הישרדות", "הטופ מודל הבאה", "המירוץ למיליון" (The amazing Race), "לרדת בגדול", ו"אמריקן איידול". תוכניות המציאות כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מרצועת הפריים טיים של רוב ערוצי הטלוויזיה - בעולם כולו וגם בישראל.

תוכניות המציאות בישראל

שפרה קורנפלד, הזוכה בגמר "האח הגדול" בעונה הראשונה, עם המנחים אסי עזר (מימין) וארז טל (משמאל).

שופטי התוכנית כוכב נולד בעונה השישית. מימין לשמאל: צדי צרפתי, צביקה פיק, מרגלית צנעני, גל אוחובסקי.

בישראל תוכנית המציאות הראשונה הייתה מיזם של פורטל האינטרנט NETKING שנקרא ANY1HOME ושודרה דרך האינטרנט בלבד. התוכנית כללה 5 צעירים וצעירות שגרו ביחד בווילה מפוארת בסביון, בה הם חיו והתכתבו עם גולשי האתר שצופים בהם.

במקביל, בתחילת המאה ה-21 התנגדה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשידור של תוכניות מציאות בטלוויזיה. לטענת הרשות, התוכניות הן שעשוע חודרני ואכזרי, שאין לו מקום בערוץ שידור מרכזי.

בשנת 2001, שודרה תוכנית המציאות הראשונה בפריים טיים בטלוויזיה המסחרית בישראל, "החפרפרת", בהנחייתו של איתי אנגל. שידורה של התוכנית הוסבר בכך שאמנם מדובר בתוכנית מציאות, אבל המשחק בה שונה לחלוטין, כאשר היא אינה פולשת לפרטיות. באופן זה, המצלמות עוקבות אחר המשתתפים, אבל לא בחדרים שלהם, אלא כשהם יוצאים לבצע את המשימות. התוכנית נחלה כישלון. אחת התאוריות גורסת שהאופן שבו הפורמט נבנה לא אִפשר לצופים להזדהות רגשית עם המתמודדים בתור "גיבורים".

בהמשך, ערוצי הטלוויזיה בישראל קנו פורמטים של תוכניות מציאות שמקורן בחו"ל והפיקו להם גרסאות ישראליות בשפה העברית, לדוגמה: "כוכב נולד", "האח הגדול", מאסטר שף, "לרדת בגדול", "המירוץ למיליון", "הישרדות", "היפה והחנון", "The Voice ישראל" ו"הרווק". נוצרו גם תוכניות ריאליטי שמקורן ברעיונות ישראלים, כגון "פרויקט Y", "כוח סבתות", "מחוברים" ו-"2025".

מועצת הרשות השנייה מגבילה את מספר השעות בשבוע שמותר לערוצים המסחריים לשדר תוכניות מציאות. בעבר עמדה המגבלה על 10 שעות בשבוע, אך בשנת 2013 אישרה המועצה החלטה שמגבילה את שעות השידור ל־7 שעות בשבוע.

מאפייני תוכניות המציאות

מעבר למכנה המשותף העיקרי לתוכניות המציאות - היעדר התסריט והמשחק המקצועי, ישנם עוד כמה דפוסים הקיימים כמעט בכל תוכניות המציאות:

• הזולת, המתחרה, הוא 'אויב'. על מנת לנצח את המשחק יש להתחרות באחרים. בחלק מהתוכניות נדרש שיתוף פעולה על מנת להתקדם לשלבים הבאים (כמו השבטים בהישרדות).
• קטעי הווידוי - אלו נפוצים במרבית תוכניות המציאות המלוות קבוצת משתתפים לאורך זמן. הצופה רואה את התנהגות המשתתפים בקרב הקבוצה, אך גם שומע מהם את מה שהם חושבים בשיחות אישיות של המשתתף עם המצלמה - והצופה בבית. לעיתים קרובות, תוכן הדברים בשיחות הווידוי האלו יהיה שונה ממה שהמשתתף אומר לחבריו לסדרה, בעיקר בתחרותיות ביניהן. חלקן, נועדו רק כדי להבהיר דברים שקרו בסדרה ומעוררים עניין אצל הצופים בבית, ובהם המשתתף מספר על המתרחש מאחורי הקלעים של מה שהצופה ראה. יש תוכניות בהן חלק מצילומי קטעים אלו מתבצע לאחר סיום התכנית ורק מתווסף בעריכה לתוכניות המוקרנות.
• הצבעות וניפויים - גם מכנה משותף זה קיים בעיקר בתוכניות התחרויות השונות. ההצבעה יכולה להיות על ידי המשתתפים, ויכולה להיות על ידי הצופים בבית. ברוב סדרות המציאות התחרותיות ישנה תפאורה מיוחדת להצבעות, כזו המשקפת את אופי התוכנית: אם ב"כוכב נולד" המתמודדים מקבלים את תוצאות ההצבעה כשהם על הבמה, בין חבריהם, דבר המחזק את הזיקה שבין המתמודדים לבמה ולהתנהגות חיובית גם במצבי לחץ, בתוכניות אחרות התפאורה תהיה שונה לחלוטין כדי להבליט נקודות אחרות. לשם הדוגמה, בתוכנית "הישרדות" תא ההצבעה נמצא באותו המקום בו המתמודדים האחרים מחכים לתורם להצביע. מאחר שהמשתתף המצביע נמצא קרוב פיזית למתמודדים שנגדם הוא משחק, הוא נאלץ לומר בעד מי הוא מצביע בלחישה והתכופפות כלפי המצלמה, מה שמחזק את אווירת הבגידה בחברים וההפכפכות של המשתתפים בעיני הצופים בבית.
• שופטים, או יועצים - אלו יהיו משתתפים בולטים בתוכנית, אך לרוב יהיו אנשי מקצוע ולא יתמודדו בתחרויות. תפקידם של השופטים או היועצים הוא להקנות נופך מקצועי לתחרות, להשמיע ביקורת חיובית או שלילית על המתחרים, ולפעמים לנפות את המשתתפים - אך מפני שמדובר בטלוויזיה, גם השופטים נבחרים כך שיעניינו את הצופים בבית, יתחבבו עליו או יגרמו לו לאנטי, וישמרו עליו במתח.

חל שינוי במעמד השופטים לאורך התחרות. בעוד שבהתחלת תוכנית המציאות השופטים הם בחזקת מעמד עליון, והמתמודדים - קבוצה של פנים בלתי מוכרות, ככל שהתוכנית מתקדמת הופכים המתמודדים פופולריים יותר ויותר. השופטים, שבתחילה היו הדמויות הבולטות בתוכנית, הופכים לפחות ופחות מעניינים בעיני קהל הצופים, ועיקר תשומת הלב ניתנת למתמודדים עצמם.

סוגי תוכניות מציאות

סדרות המציאות התפתחו לתת ז'אנרים בולטים, כשהמכנה המשותף העיקרי שלהן הוא חוסר התסריט. אף על פי שבחלקן, הסדרה מלווה את המשתתפים ברצף של אירועים או תחרויות שנוצרו על ידי הפקת הסדרה, ובחלקן עריכה מאסיבית יוצרת תוצאה שונה, לפעמים שונה מאוד, ממה שקרה במציאות עצמה - עדיין החוק העיקרי של סדרות המציאות הוא שאי אפשר לדעת מה יקרה - מאחר שאין תסריטים. עם חוקים או בלי, המשתתפים בתוכניות המציאות יכולים לפנות לכל כיוון שיחליטו, ובהיעדר כותבים מקצועיים שינחו אותם במה לבחור וכיצד לפעול, הכול פתוח וכל דבר יכול להתרחש במהלך הסדרה.

סדרות תיעודיות (דוקו-ריאליטי)

תוכניות אלו מציגות משתתף אחד או כמה ומלווה אותם ללא התערבות. חלק מהתוכניות ילוו אדם בחייו הרגילים, בעבודה ובשעות הפנאי, כשלמעשה אין הסדרה נוקטת בשום קו עלילתי מסוים. במקרים מסוימים הסדרה תציג אינטראקציות בקרב קבוצת חברים, בני משפחה, או אנשים העובדים יחד. במקרים אחרים, לא יהיה קשר בין המשתתפים בתוכנית פרט לתכונה מסוימת הקושרת ביניהם - ולעיתים המשתתפים בתוכנית כלל וכלל לא מכירים אחד את השני, ונפגשים רק בסוף התוכנית, אם בכלל. המשותף בין כל תוכניות הסוגה הזאת, הוא שהן מציגות חיי אדם, ללא התערבויות. יהיה זה אדם מן היישוב, או טיפוס מיוחד וססגוני - בכל מקרה מדובר בתיעוד של חייו ובנעשה בהם, ובמתן אפשרות לצופה בבית לחוות חייו של אדם אחר למשך הסדרה.

דוגמאות: "יום בחיי", "TLV - עושים את תל אביב", "מחוברים" ו"מעושרות".

תוכניות מתיחות ומצלמה נסתרת

תוכניות המצלמה הנסתרת מצולמות ללא ידיעת המשתתפים בהן. במרבית המקרים, מדובר במספר רב של משתתפים בכל פרק, כשהצופה לא ממש לומד להכיר את המשתתפים בתוכנית, מאחר שמטרת התוכנית היא להציג את תגובת האדם הטיפוסי למצב בלתי רגיל, ופחות מתמקדת באדם זה או אחר.

ההזדהות של הצופה עם המשתתפים בתוכנית אינה מבוססת על היכרות עם המתחרים: הנמתחים יהיו לרוב אנשים רגילים, כאלו שהצופה הממוצע פוגש דומים להם מדי יום, וכאלו שדומים לצופה עצמו.

תוכניות אלו שואלות את הצופה כיצד היה הוא עצמו מתנהג במצבים הלא שגרתיים המוצגים בפניו - ומראות לו את תגובת הנמתחים.

בסדרות אלו ישנה התערבות של ההפקה בנעשה בסדרה - אך לרוב אין לה התערבות בתגובות, פרט לעריכתן ובהצגת הדמיון והשוני בין התגובות השונות.

דוגמאות: "נראה אותך" ו"ג'קאס".

תוכניות מציאות עם ידוענים (VIP)

החל מתוכניות בהן כוכבים מפורסמים מאפשרים לצופה להציץ לחייהם האישיים - כמו התוכניות בכיכובם של ג'סיקה סימפסון ובעלה, הסדרה המלווה את משפחת אוסבורן, וכן "המאסטרו" המציגה את חייו של צביקה פיק - וכלה בתוכניות המציגות ידוענים כמתחרים בתוכניות מציאות רגילות, כמו "החיים הסוריאליסטים", או "Celebrity Fit Club". עם זאת, יש החולקים על כך שמדובר בתוכניות מציאות מכיוון שמרכזן של תוכניות אלו אינו "אנשים מן השורה", שאינם מפורסמים טרם השידור אלא ידוענים, ההופכים את התוכנית לסוגה בתוכניות התעודה (דוקומנטרי).

בישראל לאחרונה התפתחה סוגת משנה זו עם תוכניות כמו "המאסטרו" של צביקה פיק, "פעם בחיים" ו"רוקדים עם כוכבים". אלו תוכניות מציאות שהמשתתפים בהם הם ידוענים, ובזה בעצם מסתכם ההבדל. תוכניות אלו יכולות להיות תוכניות תחרות, או תוכניות תיעודיות בסגנון האח הגדול - אך החוקים בהן בדרך כלל דומים לחוקי תוכניות המציאות הרגילים.

הקו המנחה של תוכניות אלו, הוא להציג את הדומה, אך גם השונה, בין הידוענים לאדם הרגיל. תוכניות אלו מציגות את הכוכבים המפורסמים כאנשים רגילים, עם פחדים ורצונות כאחד האדם - אך גם מחדדות את ההבדל בינם לבין האדם הפשוט, בכך שהן מציגות את הקפריזות ואורח החיים השונה של הידוענים.

דוגמאות: "מאסטרו", "המשפחת אוסברון", "פעם בחיים", "רוקדים עם כוכבים", "יום בחיי", "חי בלה לה לנד", "הבוזגלו'ס" ו"מחוברים".

תוכניות ההיכרות

לרוב יציגו גבר אחד וכמה נשים, או להפך, והפורמט יהיה דומה במהותו לתוכניות התחרות - כאשר ה"פרס" בתחרות הוא הגבר או האישה שעל לבם מתחרים המשתתפים (דוגמת "הרווק" ו"קחי אותי שרון"). סוג נוסף של תוכניות היכרות הוא זה שבו התוכנית מלווה שני זרים בבליינד דייט, דוגמת "דייט בחשכה".

דוקו-סואפ

אלו תוכניות דומות לתוכניות התיעודיות, אך המשתתפים בהם מתמודדים מדי שבוע עם התפתחויות שנוצרות על ידי הפקת הסדרה. נקודת המוצא של סדרות אלו, היא התקלת המשתתפים באירועים מעוררי תגובה - ובכך סוגה זו גם דומה לסוגת המתיחות.

תוכניות מרוץ ואדרנלין

סוג תוכניות ריאליטי המתעד מרוץ שבו משתתפים זוגות או יחידים, המתחרים על פרס כספי נאה או על הטבה משמעותית.

התחרויות כוללות מרוץ ממקום למקום ומשימות שונות, כשהזוג החלש ביותר מודח מהמשך התחרות והאחרון שנותר מוכתר כמנצח. במהלך התחרות משולב בתוכנית תוכן רב של סיפורים על הדמויות ועל היחסים ביניהן בעת התחרות.

סגנון התוכניות הוא תזזיתי מאוד, מהיר ומשלב משימות קשות מאוד ומאתגרות שמביאות את המשתתפים בו למצבים מנטליים קיצוניים, ודורשת עמידות רבה ויכולת להגיע אל קצה גבול היכולת, כשמדי פעם מתוודה המתחרה באולפן על תחושותיו בעת המשימה. התחרות היא בעלת אווירה ספורטיבית שיוצרת מתח רב, משלבת משימות מפחידות (כמו ספורט אתגרי) או מצמררות, וקיימת אווירה של תחרות קשה וצמודה, היוצרת מתח וציפייה. סוג זה של תוכניות מביא מקום גם להתחברות לדמות ומתעד ריבים, קטעים מרגשים או נוגעים ללב ורכילויות, אם כי במידה פחותה בהרבה מסוגי ריאליטי אחרים.

דוגמאות: "המירוץ למיליון", "סוף הדרך" ו"רצים לדירה".

תוכניות תחרות

סוגת תוכניות המציאות כוללת התנהגויות קיצוניות. מצלמות הטלוויזיה הנוכחות 24 שעות והלחץ שבו נמצאים המשתתפים הסגורים אחד עם השני לתקופות שונות, עושים את שלהם. אבל בסוגת המשנה הזו, המשתתפים מתמודדים על פרס, מה שמגביר את הלחץ עליהם, הופך את ההתנהגות שלהם לקיצונית יותר, ותורם לדרמה הטלוויזיונית.

במהלך התוכניות ישנו ניפוי מתמיד של המתחרים, וככל שהתוכנית מתקדמת, מספר המתמודדים פוחת, והסיכויים שלהם לזכות בפרס גובר. המצלמה תלווה את המתחרים בשעות התחרות ומחוצה להן כשהמתחרים נמצאים, לרוב, במקום סגור ומבודדים מהעולם כמו וילה או אי בודד. ישנו דגש רב מאוד על הדינמיקה שנוצרת בין המתמודדים והופכת את התחרות למעניינת יותר, כשנוצרות יריבויות, שיתופי פעולה, קנאה, תככים, וסיפורי אהבה בין המתמודדים. אלו תורמים להעלאת המתח, ומאירות את המתחרים בצורה אחרת מאיך שהיו מוצגים לו הייתה זו תחרות נטו, ומציגה את הלבטים ודרך קבלת ההחלטות שלהם בדרך אל הפרס הגדול.

בחלק מתוכניות התחרות, הפרס אינו כסף או מתנה, אלא קריירה. ישנן תוכניות למציאת דוגמנית, מתמחה אצל דונלד טראמפ, זמרים, מתאגרפים - כל דבר שיכול להביא רייטינג למפיקי התוכנית. בתוכניות אלו, המתמודדים נבחנים לא רק על יכולותיהם בתחרויות עצמן, אלא גם ביחסי האנוש שלהם והדרך בה הם מתנהלים. בתוכניות אלו, ההזדהות עם המשתתפים היא עצומה והיא הקובעת. מאחר שהצופה לומד להכיר אותם במשך עונה שלמה, ונחשף לצדדים שונים בהם, ולהתנהגותם במצבים שונים - תוכניות אלו לרוב הופכות את המשתתפים שהגיעו לשלבים האחרונים בהם לכוכבים, ולהן יש את גרעין המעריצים הגדול במיוחד, בעיקר הזוכה הגדול של התוכנית, אשר זכייתו נקבעת על ידי קהל הצופים ששולחים אליו את כמות המסרונים הגדולה ביותר.

לצד ההצלחה, תוכניות אלה גם זוכות למנה הגדולה ביותר של ביקורת. כמעט כל תוכנית כזו גורמת לסערה תקשורתית כלשהי, כשמתמודד פופולרי מודח, וטענות זיופים וחוסר אמינות מלוות אותן. בסופו של דבר, ישנו זוכה אחד אך גם אלו שהפסידו, יזכו לרוב בחשיפה תקשורתית גדולה ועדת מעריצים. יש מביניהם שמצליחים ליצור לעצמם קריירה תקשורתית בקלות יחסית.

דוגמאות: "האח הגדול", "הישרדות", "היפה והחנון" ו"לרדת בגדול", המבוססים על פורמטים עולמיים.

תוכנית כישרונות

אלו דומות לתוכניות התחרות, אך הן אינן מלוות את המשתתפים 24 שעות, אלא רק בזמן התחרות. תוכניות אלו יסתמכו בעיקר על הצבעות הצופים בבית כדרך הניפוי, ולרוב יהיו מעין תחרות פופולריות בין המתחרים, על כישרונות שונים בתחומי אומנויות הבמה או על כישורים אחרים כמו "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "מאסטר שף", "אמריקן איידול","אתגר הנינג'ה", "בית ספר למוסיקה", "The Voice ישראל", "השגריר", "הדבר הגדול הבא", "הדוגמניות", "פרויקט מסלול", "מת להיות", "אייל גולן קורא לך", "אקס פקטור ישראל" ו"האקדמיה לצחוק".

באופן מכליל, ניתן לומר שסוג זה של תוכניות המציאות הוא המצליח ביותר, והניב את מספר התוכניות הרב ביותר.

לאחר התוכנית

רוב משתתפי התוכניות מהסוג הזה היו אלמוניים לכאורה טרם התחרות. במהלך התוכנית זוכים המשתתפים לחשיפה תקשורתית נרחבת. עם סיום ההשתתפות, חוזרים רבים מהמשתתפים ל"אלמוניותם", דבר שהביא ביטוי רווח "ניצול 15 דקות התהילה". דבר זה גורם לחלק מהמתמודדים לקשיים ומשברים נפשיים. מתמודדים דיווחו כי המעבר מאלמוניות מוחלטת לפרסום רב ובחזרה לאלמוניות, גרם להם לסחרור נפשי ולקשיים בהתמודדות אפילו עם דברים שלפני כל התהליך הם צלחו אותם כגון משברים זוגיים וקשיים בניהול הקריירה. עם זאת יש במשתתפים כאלה שמינפו את פרסומם והפכו לידוענים, תוך קבלת עיסוקים אופייניים, כגון דוגמנות, משחק או הגשת תוכנית טלוויזיה.

תוכניות שיפור עצמי

בניגוד לשאר תוכניות הסוגה, תוכניות השיפור העצמי משתתפות באופן פעיל בעיצובו של המשתתף בתוכנית. אלו תוכניות בהן צוות מומחים מלווים אדם בתהליך שינוי זה או אחר - דרך לבושו, עיצוב הבית, או איך הוא מגדל את ילדיו. הנחת היסוד בתוכניות אלו, היא שכל אדם יכול לשפר את חייו אם יקבל את התמיכה המתאימה, ותוכניות אלו מציגות בכל שבוע אדם אחר, דומה לצופה בבית, והופכות אותו לדוגמה חיובית, כשהן נותנות עצות לצופים בבית כיצד ליישם את הנעשה על המסך.

בתוכניות אלו, הדגש אינו על המתמודדים עצמם, אלא על הדרך בה חייהם משתפרים, וכיצד הצופה בבית יכול לעשות זאת בעצמו. ישנה הזדהות מסוימת עם המשתתפים, אך לרוב הם מופיעים רק בפרק אחד של הסדרה, וההיכרות אתם היא שטחית.

דוגמאות: "הברבור", "סופר נני", "משפחה חורגת", "מהפך", "כוח סבתות" ו"מפונקים".

תוכניות שיפוט

תוכנית מציאות של שיפוט, כדוגמת התוכנית "השופטת ג'ודי". במהלכן, בתוך הדמיה של אולם משפטים, שופט מבית המשפט מכריע בעניינים של תביעות קטנות. תוכניות מסוג זה נאסרו בישראל מחשש של הטיית השיפוט בשל רצון לאהדה מצד הצופים.

ביקורת

תוכניות המציאות ספגו ביקורות שונות . חלק מהביקורות טענו שהתוכניות נחשבות למשקפות את המציאות אך מהוות עולם מנותק וכן שהעריכות בצילומים שלהן מגמתיות וערוכות מראש באופן המקדם אג'נדה מסחרית, או אף אומרים למשתתפים מה להגיד.

ביקורת פופולרית מדברת על כך שתוכניות מציאות מכילות תוכן באיכות נמוכה – כאשר שיקולים מסחריים באים על חשבון שיקולים "אמנותיים", ובניגוד לסדרות טלוויזיה, תוכנית המציאות אינה פועלת מול תסריט (לפחות לא במובן המקובל), ולכן מאופיינת בעלילה שטחית יותר. הסוציולוגית נעה לביא ערכה מחקר איכותני שבחן את התדמית של תוכניות המציאות בתעשיית הטלוויזיה של ישראל, ובין הגישות שסקרה הייתה כזו שהבחינה בין תוכניות טלוויזיוניות שיצירתן עשויה להיחשב "אמנות" – דוגמת סדרות דרמה המשכיות – לבין תוכניות המציאות, שנתפסות כבידור זול להמונים ואסקפיזם, ואף כ"מוצר". כנגד טענה זו, הציגה לביא קולות מתוך תעשיית הריאליטי, שאמנם מסכימים שתוכנית המציאות בכללותה אינה תוצר "אמנותי" במובן במובהק, אולם היא מכילה בתוכה ממדים אמנותיים, דוגמת אמנות סיפור הסיפורים והעריכה כך שיתעורר רגש בקרב הצופים, או תכנים שיש בהם "אמירה". גישה אחרת שעלתה הציגה את איכותן של תוכניות המציאות על גבי ספקטרום, כאשר מצד אחד ישנן תוכניות מציאות יותר "איכותיות", העוסקות למשל בנושאים כמו התפתחות אישית או אמנות; או כאלו המציגות את התוכן באופן חדשני מבחינה אמנותית, ומצד שני תחרויות שטחיות יותר הנטולות ערך מוסף. טענות נוספות כנגד תיוג תוכניות המציאות ככאלו בעלות איכות נמוכה, מתמקדות בניסיון של תוכניות המציאות לספק שיקוף אותנטי יותר של המציאות, לכאורה.

ביקורת נוספת טוענת שהמשתתפים בתוכניות נפגעים הן מביקורת פוגענית מהמשתתפים ומהשופטים והעורכים, הן שאינם מבינים באמת לאן נקלעו, הן שהם הופכים לתחרותיים ופרועים מדי במהלך התוכנית והן שאחרי התוכנית הם משיגים תהילה רגעית ואז הופכים לאנשים פשוטים - דבר הפוגע ברגשותיהם. התוכניות מכילות תכנים וולגריים וחלק מהמשתתפים הם אנשים לא ראויים שלא מדברים בכבוד.

תוכניות מציאות רבות מכילות תכנים בלתי הולמים וקשים לצפייה.

ראו גם

• רשימת תוכניות ריאליטי ישראליות
• תסמונת המופע של טרומן
• משחקי חובה

לקריאה נוספת

• נועה לביא, "תוכניות הריאליטי כ'משחק החיים'", בתוך: משחק - איך הוא משפיע על מציאות חיינו, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2021, עמ' 75–87.

קישורים חיצוניים

• אביבה קרול, ‏פוקחים עין על האח הגדול, באתר גלובס, 24 ביולי 2000
• רשימת רוב תוכניות הריאליטי הראשונות ביותר שנוצרו או ששודרו בארץ, עד תחילת שנת 2005 (התוכניות בחלקה השני של הרשימה, המהוות את מרביתה, הן תוכניות שרק נקנו מחו"ל, ותורגמו (לא "גויירו") לעברית), באתר פרש
• מוטי נייגר ואבישי יוסמן, "אשליית הבחירה הדמוקרטית" אשליית הבחירה הדמוקרטית: כיצד משיגות תוכניות המציאות את שיתוף הפעולה של הצופים, מתוך אתר אוניברסיטת תל אביב
• יוני בינרט, החיים בזבל: על סדרות הריאליטי-טראש, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2010
• אריאנה מלמד, התחת שלנו במים. עמוקים, באתר ynet, 13 בינואר 2011
• אריאנה מלמד, עיין ערך ערכים, באתר ynet, 2 בפברואר 2011
• ניב שטנדל, עכבר העיר אונליין, הריאליטי מאכיל אתכם בשערוריות - ואתם נופלים בפח, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
• יורם שורק, למה הריאליטי כל כך פופולרי?
• גיא גולד, שאלת הפליטים: החוזים של כוכבי הריאליטי, באתר ynet, 3 באפריל 2012
• לילי הלפרין, ילדים בתוכניות ריאליטי ומערכת החינוך, באתר "קו לחינוך", 1 במאי 2012
• ערן סויסה, מוציאים עליהם חוזה, באתר ישראל היום, 6 בדצמבר 2013
• דודי כספי, בית חרושת לכוכבים: 20 שנה לריאליטי, באתר ישראל היום, 6 ביולי 2020
• גבי וימן, יונתן כהן וענבל בר-סיני, ‏"כוכב מושפל": בחינת הקשר בין השפלה בתוכניות מציאות ובין הנאת הצופים מהן, מסגרות מדיה 3, מרץ 2009
• ריאליטי, תוכנית מציאות, האנציקלופדיה של הרעיונות
• תקשורת המונים: תוכניות ריאליטי – סיכום, טקסטולוגיה
• 6 דרכים בהן תוכניות ריאליטי הורסות לכם את החיים, טקסטולוגיה
• טלוויזיה, תוכניות מציאות, דף שער בספרייה הלאומית