דיבור בהבלעת הברות

דיבור בהבלעת הברות הוא תהליך לשוני בו הדובר הוגה שתי הברות או יותר כהברה אחת. הבלעת הברות נפוצה בשפת היום-יום כמעט בכל השפות, ובחלקן, אף הפכה לתקינה מבחינה לשונית. בכתיבה נהוג לעיתים להחליף את ההברה אשר נשמטה בגרש יחיד.

בעברית

מילת היחס את ולאחריה ה"א הידיעה לעיתים נהגית כאות ת' המנוקדת בפתח. לדוגמה, "את הדבר" נהגה כ"ת'דבר".
מה זאת אומרת: מ'זתומרת
מה המצב: מ'מצב
בוא הנה: בוא'נה
שלך: ש'ך
חיבור בין האות ת' לס' יוצר הברת צ'. לדוגמה בית ספר - בצפר. תשומת לב - צומת לב.

בתנ"ך ניתן למצוא מספר דוגמאות לכתיב לא-תקני שעשוי להעיד על הבלעת הברות כבר בעברית המקראית. כיוון שהמדובר בכתיבה ולא בדיבור, לא ניתן להסיק בוודאות שמדובר בהבלעת הברות, כיוון שתופעה זו שנובעת מן השפה הדבורה; אף-על-פי-כן, ייתכן שבמקרים הבאים הכתיב הלא-תקני מעיד על כתיבה המחקה את אופן ההגייה בדיבור:

"מַלָּכֶם (מַּה־לָּכֶם) תְּדַכְּאוּ עַמִּי, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ; נְאֻם־אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת." [ישעיהו ג, טו]

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מזה (מַה זֶּה) בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה." [שמות ד, ב]

באנגלית

המילים of, to ו-have נהגות כשווא פונטי (שלא להתבלבל עם השווא בשפה העברית). לדוגמה, צמד המילים "want to" נהגה כ-"wanna".
המילה you נהגית כצלילים יא, ג'א או צ'א. לדוגמה, צמדי המילים "did you" ו-"got you" נהגים כ-"didja" ו-"gotcha" (בהתאמה).
give me: gimme
what's up: 'sup, wassup

ראו גם

מעתק הגאים