דיוניסיוס מהליקרנסוס
דיוניסיוס מהליקרנסוס (ביוונית: Διονύσιος Ἀλεξάνδρου Ἁλικαρνᾱσσεύς, 60 לפנה"ס – לאחר 7 לפנה"ס) היה היסטוריון יווני ומורה לרטוריקה מהעיר הליקרנסוס (כיום העיר בודרום השוכנת בחופה הדרום - מערבי של טורקיה). הוא היה בנו של אלכסנדר מהליקרנסוס ושגשג בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס. סגנונו הספרותי היה אטיציסטי - סגנון מעודן אשר נועד לחקות הסגנון שהיה נהוג באתונה בתקופה הקלאסית.
 | |
| לידה |
60 לפנה״ס? הליקרנסוס, טורקיה  |
|---|---|
| פטירה |
7 לפנה״ס (בגיל 53 בערך) רומא, האימפריה הרומית |
| מקום מגורים |
רומא |
| שפות היצירה |
יוונית עתיקה |
| יצירות בולטות |
קדמוניות הרומאים, Opuscula rhetorica, O Tukididovom stilu |
  | |
אוסף חיבוריו אודות ההיסטוריה הרומית, קדמוניות רומא, מהווה, לצד ליוויוס, את המקור החשוב ביותר העוסק בהיסטוריה הרומית המוקדמת. בחיבוריו שם דיוניסיוס דגש נרחב על ההיבט הכרונולוגי, שכן על מנת לוודא שאין הוא מבלבל בין התאריכים הוא נעזר בשתי נקודות זמן - האולימפיאדה, המתרחשת אחת לארבע שנים, ובקונסולים אשר מכהנים מדי שנה. סביר להניח שדיוניסוס אימץ שיטה זו מתוקידידס.[1]
חייו
עריכהדיוניסיוס נולד בהליקרנסוס (עיר הולדתו של היסטוריון מפורסם נוסף - הרודוטוס[2]) בשנת 60 לפני הספירה. בשנת 29 או 30 לפנה"ס החליט לעבור לרומא, בסמוך למועד בו הקיסר אוגוסטוס שם קץ למלחמת האזרחים בינו לבין מרקוס אנטוניוס[2], במהלך האולימפיאדה ה-187. שם פרסם דיוניסיוס את ספרו הראשון על ההיסטוריה הרומאית בשנה השביעית או השמינית לפני הספירה, כעשרים ושתיים שנים לאחר הגעתו לעיר.[3] כתביו, כולל החלקים אשר לא יצאו לאור, היו פופולריים בקרב מעגל האינטלקטואלים היווניים. לדיוניסוס היו פטרונים רומאיים כדוגמת קווינטוס אייליוס טוּבֵּרוֹ (קונסול שנת 11 לפנה"ס). בנוסף, היה מורה לרטוריקה.[4]
במהלך המאה התשע עשרה רווחה הדעה שדיוניסיוס היה אחד מאבותיו של אייליוס דיוניסיוס מהליקרנסוס, רטוריקן יווני מימי הקיסר אדריאנוס.
כתיבה היסטורית: קדמוניות רומא
עריכה"קדמוניות רומא" הוא שם אוסף הכרכים בלטינית - Antiquitates Romanae. אוסף זה מכיל עשרים כרכים, אשר מתוכם ספרים 1 - 10 שרדו בשלמותם. הספר האחד עשר שרד, אך לא בשלמותו, ומשאר הכרכים נותרו רק קטעים.
על אף שדיוניסיוס לעיתים נתפס כמחבר בינוני (מבחינת איכות כתיבתו וטיעוניו), נודעת לכתביו חשיבות גדולה עבור המחקר המודרני, שכן הוא היה הכותב ההיסטורי הפורה ביותר מאז אריסטו שחלק גדול מכתביו השתמרו. בנוסף, כתביו נעימים לקריאה, מקוריים ומשקפים את קסמו של המחבר. מעבר לכך, על אף שמטרתו היא בעיקר להדריך נואמים לעתיד, המדריך שכתב מכיל לא מעט ערכים ספרותיים.[5]
"קדמוניות רומא" עוסק בפרק הזמן שבין היסוד המיתי של העיר רומא ועד לתחילתה של המלחמה הפונית הראשונה, כלומר, לתחילת חיבוריו של פוליביוס על ההיסטוריה ושנתה השלישית של האולימפיאדה ה-128. דיוניסיוס טען שהאוסף מסקר את כל מלחמותיה של רומא בתקופה זו, בנוסף למרידות הפנימיות ודרכי פתרונן.
מעבר לכך, דיוניסיוס סקר את החוקות השונות אשר ליוו את העיר רומא במהלך אותה תקופה, החל מתקופת המלוכה הרומית.[6] נקודת ההנחה של דיוניסיוס ביצירה זו היא שהרומאים הם יוונים, ושעליונותם של הרומאים מבוססת על המידות הטובות היווניות.[7] בנוסף, דיוניסיוס השתמש באגדות אודות מקורותיה של רומא על מנת להוכיח שהיא למעשה עיר יוונית. מאידך הִלֵּל דיוניסיוס בחיבורו את הרומאים. בכרך השני, למשל, הוא שיבח את רומולוס ואת המוסדות אשר הקים בעיר רומא. מעבר לכך, דיוניסיוס העדיף את התאולוגיה הרומית על פני היונית. עם זאת הוא טען שהחיבור שלו לא נכתב לצורך חנופה.[6]
דיוניסיוס ציין שלצורך יצירה זו הוא נעזר ברישומיהם של מספר היסטוריונים מוערכים, דוגמת קאטו הזקן, פאביוס מקסימוס, ואלריוס אנטיוס, ליקיניוס מייסר ואחרים. עם זאת אין הוא מסתפק ברישומים היסטוריים בלבד. על מנת להפוך את "קדמוניות הרומאים" למעניינת יותר, דיוניסיוס השתמש גם בכתובות, מזבחים ומקדשים.[8] במספר מקרים נראה שדיוניסיוס הרחיב סיפורים קיימים כיד דמיונו.
בניגוד להיסטוריונים בני זמנו, דיוניסיוס לא השתמש ביצירותיו על מנת להלל את עצמו ולשבח את מעשיו, ואף לא ניסה לכפות על הקורא את דעותיו. הוא הציג אמנם דעות של היסטוריונים אחרים ומסביר מדוע הוא שולל אותם, אך הוא תמיד השאיר מקום לקורא להחליט בעצמו ולהפעיל את שיקול דעתו.[9]
כתביו אודות הרטוריקה
עריכהסביר להניח שרוב המסות שכתב דיוניסיוס נכתבו לפני "קדמוניות רומא", אם כי קיימת מחלוקת בנושא זה.
על הנואמים הקדמוניים
עריכהדיוניסיוס כתב את החיבור "על הנואמים הקדמוניים", על מנת שישמש כספר לימוד והדרכה למחברים ונואמים עתידיים. לחיבור זה, העוסק בהיסטוריה של הרהיטות, יש מספר חלקים, אשר רק החלק הראשון מצוי כיום בידינו שלם.
חלק זה, אשר תחילתו עוותה, כולל מסות המכילות בעיקר תיאורים ביוגרפיים קצרים אודות כל נואם. דיוניסיוס ניתח את הסגנון והמבנה של יצירות הנואמים וסיים עם סדרה של דוגמאות טובות ורעות מאותן היצירות. בהקדמה של היצירה, ביטא דיוניסיוס את הערצתו כלפי הממשל הרומאי אשר מעוניין לקדם, לדבריו, מעין רנסאנס של הרטוריקה, הפילוסופיה והתרבות בכלל.[7]
לא כל הנאומים אכן נאמרו על ידי הנואמים שבחיבור. לא סביר, לדוגמה, שלאטינוס אכן אמר את מה שמיוחס לו על ידי דיוניסיוס בחיבור זה, ולראיה דיוניסיוס אכן מודה שהנאום משקף את מה שלדעתו היה על אותם נואמים לומר, ולא בהכרח מה שאמרו בפועל. זוהי נקודה נוספת שדיוניסיוס אימץ מתוקידידס.[10]
על אומנות החיקוי
עריכהחיבור זה מהווה ספר לימוד בשלושה כרכים וכולל, בין היתר, מחקר אודות הסטייליסטים. מחקר זה מתייחס לשירה ופרוזה כאומנות חיקוי אשר נוצרה למען חוש השמיעה. בחיבור זה, מציג דיוניסיוס את נוסחתו לחיקוי, אימוץ, עריכה והעשרה של חיבור אשר נכתב על ידי מחבר קודם. תפיסה זו של דיוניסיוס מהווה היפרדות מתפיסת המימזיס של אריסטו מהמאה הרביעית לפני הספירה, אשר עסק רק ב"חיקוי טבעו של החיבור" ולא ב"חיקוי טבעם של המחברים". נואמים ומחברים לטיניים אימצו נוסחת חיקוי זו והעדיפו אותה על פני נוסחתו של אריסטו.
על היצירה
עריכהחיבור זה של דיוניסיוס עוסק בהיבט אחד של הסגנון - סדרן וארגונן של המילים. מטרת חיבור זה להדגיש את חשיבותן של הקצב והמוזיקה של הפרוזה. בנוסף, דיוניסיוס כולל בחיבורו גם הערות בנוגע למספר מחברים מהתקופה הקלאסית וכן אזכור ליצירה נוספת שלו - "על אומנות החיקוי".[5]
על תוקידידס
עריכהדיוניסיוס התכוון לכתוב מסות על היסטוריונים, אך הספיק להשלים רק את המסה על תוקידידס. חיבור זה יוצא דופן מאחר שזהו החיבור היחיד של דיוניסיוס אשר עוסק במחבר אשר איננו נואם, אלא היסטוריון. בנוסף, סביר להניח שזוהי היצירה האחרונה הידועה של דיוניסיוס אשר ברשותנו שכן ניתן לראות שמתודת הכתיבה שם מפותחת במלואה.
"על תוקידידס" היא אחת מהביקורות היווניות הבודדות אודות אחד ממחבריה הגדולים של יוון, שהגיעו לידינו.[11] מעבר לכך, דיוניסיוס סקר את עבודותיהם של מחברים אשר קדמו לתוקידידס, ומאחר וחיבוריהם של אותם מחברים לא שרדו בשלמותם, סקירה זו של דיוניסיוס מאפשרת לנו להבין את טבען של פעולותיהם הספרותיות.[12]
דיוניסיוס מונה חמש הבחנות בין אותם מחברים לבין תוקידידס והרודוטוס:
- הם חיו ופעלו לפני המלחמה הפלופונסית או מעט לפני תוקידידס.
- הם חיברו היסטוריות נפרדות על מדינות וערים יווניות וברבריות, במקום לחבר את חיבוריהם לנרטיב אחד.
- הם חיברו בין מיתוסים שונים מהמסורות העתיקות של עמים שונים - דיוניסיוס לא היה היחיד אשר הבחין במוזרותם של אותם מיתוסים, ומחברים אחרים מהעת העתיקה כינו את אותם מחברים - "מיתוגרפים".[13]
- הם ביססו את חיבוריהם על מסורות מקומיות.
- הם כתבו בסגנון פרוזאי פשוט.
דוגמה למיתוס שכזה ניתן למצוא בחיבורו של קסנומדס מקאוס, אשר כתב על ההיסטוריה של האי קאוס. קסנומדס כתב על קוסמים מיתיים, הטלכינים, אשר האלים השליכו אל תוך טרטרוס כעונש על יהירותם הרבה.[14]
בנוסף, דיוניסיוס יצר הבחנה בין מחברים בני זמנו של תוקידידס (400-470 לפני הספירה) לבין אלו אשר קדמו לו, והוא המחבר היחיד מהעת העתיקה אשר מספק לתאריכים לחלק מאותם מחברים. עבור היתר, סביר להניח שדיוניסיוס נעזר במקורות עתיקים על מנת לספק את התאריכים אשר בחיבור זה.
מקור אפשרי אחד שייתכן ודיוניסיוס נעזר בו הוא "היסטוריה" מאת הפילוסופים הפריפטטים תאופרסטוס ופרקסיפאנס (Praxiphanes) ממיטילנה. מקור אפשרי נוסף הוא "פינאקס" - יצירה הכוללת לא פחות מ-120 כרכים מאת קלימאכוס ותלמידיו במאה השלישית לפני הספירה. יצירה מאסיבית זו לא רק שחילקה את המחברים ויצירותיהם על פי קטגוריות, אלא גם סיפקה ביוגרפיות קצרות לאותם מחברים.[15]
יצירות נוספות
עריכה- כנגד מבקרי הפילוסופיה הפוליטית
- על דינארכוס - יצירה המתמודדת עם שאלות בנוגע לאותנטיות.
- המכתב הראשון לאמאוס - מטרת יצירה זו היא להוכיח שהרטוריקה של דמוסתנס לא הושפעה מזו של אריסטו.
בנוסף, דיוניסיוס כתב חיבורים נוספים אשר לא נשתמרו ואחד מהם היה הגנה על אמנות הנאום. דיוניסיוס בכתביו ביקר בחריפות את הסגנון האסיני שהתאפיין במנייריזם מיותר והיה רווח בתקופה ההלניסטית. הוא העדיף את הנואמים האטיים העתיקים.[16] בכתביו הקפיד לשחזר את סגנון הפרוזה הקלאסית, שכן לטענתו בתקופה ההלניסטית הפרוזה סטתה מדרכה.[3]
לקריאה נוספת
עריכהכתביו של דיוניסיוס
עריכהקישורים לעותקים אלקטרוניים של חיבוריו של דיוניסיוס בנושאים שונים בתרגום לאנגלית ושפות נוספות. בנוסף, חיבורים מסוימים תורגמו על ידי יותר מחוקר אחד ולכן ליד כל תרגום מובא שם החוקר המתרגם ושנת פרסום התרגום.
- אוסף עבודותיו על ידי פרידריך סיילבורג (1536-1596) (פרנקפורט 1586) (ביוונית ובלטינית) (זמין ב-Google Books)
- המהדורה המושלמת על ידי יוהאן יאקוב רייסקה (1774–1777) (זמין ב-Google Books)
- על הארכאולוגיה על ידי א. קיאסלינג, ו. פרו (1886) וס.ג'ייקובי (1885–1891) (זמין ב-Google Books)
- אופוסקולה על ידי הרמן אוסנר ולודוויג רדרמאכר (1899) בסדרת Teubner
- קדמוניות רומא על ידי ו. פרומנטין וג'יי. ה. סאוטל (1998 - [דרושה הבהרה]), והאופוסקולה רטוריקה על ידי Aujac - ב-Collection Budé
- תרגום לאנגלית על ידי אדוארד ספלמן (1758) (זמין ב-Google Books)
- Trans. Earnest Cary, Harvard University Press, Loeb Classical Library:
- Roman Antiquities, I, 1937.
- Roman Antiquities, II, 1939.
- Roman Antiquities, III, 1940.
- Roman Antiquities, IV, 1943.
- Roman Antiquities, V, 1945.
- Roman Antiquities, VI, 1947.
- Roman Antiquities, VII, 1950.
- Trans. Stephen Usher, Critical Essays, I, Harvard University Press, 1974, ISBN 978-0-674-99512-3
- Trans. Stephen Usher, Critical Essays, II, Harvard University Press, 1985, ISBN 978-0-674-99513-0
מקורות מודרניים אודות דיוניסיוס מהליקרנסוס
עריכה- שצמן, י. אנציקלופדיה של העולם הקלאסי. תל - אביב : ספרית מעריב, 1981
- Roberts, J. W. The Oxford dictionary of the classical world. Oxford : Oxford University Press, 2007.
- Salazar, Christine F. Ed. Brill's New Pauly : encyclopaedia of the ancient world: Antiquity. Leiden, The Netherlands : Brill, 2002 - 2010
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי דיוניסיוס מהליקרנסוס בספרייה הדיגיטלית פרסאוס (ביוונית)
- קדמוניות הרומאים (באנגלית)
- קדמוניות הרומאים - מהדורת 1586 בארכיון האינטרנט (ביוונית)
- קדמוניות הרומאים באתר LacusCurtius
- דיוניסיוס מהליקרנסוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי דיוניסיוס מהליקרנסוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Grube, M. A. Dionysus of Halicarnassus on Thucydides, Phoenix 3 (1950): 95 - 110. Accessed February 1, 2014. url: http://www.jstor.org/stable/1086420
- Shutt, R. J. H. Dionysus of Halicarnassus, Greece & Rome 12 (1935): 139 - 150. Accessed January 29, 2014. url: http://www.jstor.org/stable/641736
- Toye, David L. Dionysus of Halicarnassus on the First Greek Historians, The American Journal of Philology 116 (1995): 279 - 302. Accessed February 4, 2014. url: http://www.jstor.org/stable/295445
הערות שוליים
עריכה- ^ Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 144
- ^ 1 2 Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 139
- ^ 1 2 Roberts, The Oxford dictionary of the Classical world, 460
- ^ Salazar, Brill's New Pauly, 480-1
- ^ 1 2 Grube, Dionysus of Halicarnassus on Thucydides, 95
- ^ 1 2 Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 141
- ^ 1 2 Salazar, Brill's New Pauly, 481
- ^ Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 140-1
- ^ Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 146-7
- ^ Shutt, Dionysus of Halicarnassus, 145
- ^ Grube, Dionysus of Halicarnassus on Thucydides, 96
- ^ Toye, Dionysus of Halicarnassus on the First Greek Historians, 279
- ^ Toye, Dionysus of Halicarnassus on the first Greek Historians, 288
- ^ Toye, Dionysus of Halicarnassus on the first Greek Historians, 284
- ^ Toye, Dionysius of Halicarnassus on the first Greek Historians, 281-4
- ^ ישראל שצמן, אנציקלופדיה של העולם הקלאסי, 163