דייוויד בולטימור

דייוויד בולטימור
David Baltimore
	דייוויד בולטימור, 2014
	דייוויד בולטימור, 2014
לידה	7 במרץ 1938 (בן 86); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	ביולוגיה
מקום מגורים	ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	מכללת סווארת'מור; תיכון ג'ון ל. מילר; אוניברסיטת רוקפלר; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; William A. Shine Great Neck South High School ;
מוסדות	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; המכון הטכנולוגי של קליפורניה; אוניברסיטת רוקפלר ;
תלמידי דוקטורט	גארי רובקון, שרה צ'רי, ויקטור אמברוז, ננסי אנדרוס, David M. Knipe
פרסים והוקרה	פרס ההישג המיוחד ע"ש אלברט לסקר (2021); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס קרן וורן אלפרט (2000); חבר זר של החברה המלכותית (1987); פרס וורן טריניאל (1971); עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע; פרס האגודה הרפואית האמריקאית להישג מדעי (2002); המדליה הלאומית למדעים (1999); מדליית סיר הנס קרבס (1997); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1975); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1974); חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי; פרס האקדמיה הלאומית למדעים בביולוגיה מולקולרית (1974) ;
בן או בת זוג	אליס ס. הואנג
הערות	יהודי
	אתר רשמי
תרומות עיקריות
	רוורס טרנסקריפטאז.

דייוויד בולטימור (באנגלית: David Baltimore‏; ‏נולד ב־7 במרץ 1938) הוא ביולוג יהודי אמריקאי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975 (יחד עם רנאטו דולבקו והווארד מרטין טמין) על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. קיבל את המדליה הלאומית למדעים בשנת 1999.

דייוויד בולטימור כיהן כנשיא המכון הטכנולוגי של קליפורניה בין השנים 1997 ל-2006 וכנשיא אוניברסיטת רוקפלר. מכהן בדירקטוריון ביטאון מדעני האטום.

בולטימור תרם רבות בתחומי האימונולוגיה, וירולוגיה, חקר מחלת הסרטן, ביוטכנולוגיה, DNA רקומביננטי ועוד.

קורות חיים

בולטימור נולד בניו יורק, ארצות הברית לריצ'רד וגרטרוד בולטימור. קיבל תואר ראשון ב-1960 במכללת סווארת'מור ותואר שני ודוקטורט מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

בשנות השבעים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון גילה יחד עם רנאטו דולבקו והווארד מרטין טמין את הרוורס טרנסקריפטאז, אנזים שמקורו בנגיף מסוג רטרו וירוס, שיוצר עותק של DNA על בסיס mRNA בתהליך שנקרא שעתוק לאחור (Reverse Transcription).

בשנת 1975 זכה בולטימור בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975, על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. קיבל את המדליה הלאומית למדעים בשנת 1999.

בין הנימוקים למתן הפרס מצוינת אף תרומתם של בולטימור וטמין לתיאור האופן שבו וירוסים גורמי גידולים פועלים על החומר הגנטי של התא באמצעות שעתוק לאחור. תגליתו זו עמדה בניגוד לדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית ולפיה קיימת העברת מידע גנטי חד-כיוונית מה-DNA אל ה-RNA אל החלבון. אמונה שדוברה הבולט היה פרנסיס קריק, אחד ממגלי מבנה ה-DNA וחתן פרס נובל. טמין הדגים כי וירוס גורמי גידולים מסוימים נושאים את היכולות האנזימטית להפוך את כיוון זרימת המידע מן ה-RNA בחזרה אל ה-DNA על ידי שעתוק לאחר. תופעה זו נחקרה באופן עצמאי על ידי בולטימור.

התגלית של שעתוק לאחור היא אחת מן התגליות החשובות ביותר ברפואה בעת המודרנית, כיוון ששעתוק לאחור הוא האנזים המרכזי בכמה מן המחלות האנושיות הנפוצות ביותר, כגון HIV וצהבת נגיפית מסוג B. שעתוק לאחר הוא אף מרכיב חשוב של מספר טכניקות בולטות בביולוגיה מולקולרית וברפואה אבחנתית, כגון תגובת שרשרת של פולימראז (PCR).

ב-1986 פרסם בולטימור יחד עם תרזה אימנישי-קרי (אנ') מאמר בתחום האימונולוגיה. מאמר זה נחשד כזיוף מדעי וחולל את "פרשת בולטימור". רק בשנת 1996 הוחלט כי המאמר היה תקף וההאשמות היו כוזבות^[1].

בשנת 1968 נשא לאישה את המיקרוביולגית ד"ר אליס ס. הואנג. לזוג ילדה אחת. על שמו של בולטימור נקרא כוכב לכת מינורי.