דייוויד וכסלר

דייוויד וכסלר (באנגלית: David Wechsler;‏ 12 בינואר 1896 – 2 במאי 1981) היה פסיכולוג יהודי-אמריקאי יליד רומניה. פיתח את המבחנים למדידת מנת משכל הידועים כמבחן וכסלר לאינטליגנציית מבוגרים (Wechsler Adult Intelligence Scale,‏ WAIS) ומבחן וכסלר לאינטליגנציית ילדים (WISC). מבחני וכסלר למשכל הם המבחנים הפסיכולוגים הנפוצים ביותר בשימוש בעולם.

דייוויד וכסלר

לידה	12 בינואר 1896 מחוז יאשי, רומניה
פטירה	2 במאי 1981 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה הסיטי קולג' של ניו יורק
מוסדות	אוניברסיטת ניו יורק

דייוויד וכסלר

קורות חייו

דייוויד וכסלר נולד ב-12 בינואר 1896 למשפחה יהודית בכפר לֶסְפֶּז (Lespezi) שעל יד יאשי ברומניה, הצעיר בין שבעה ילדים של הרב מויסה (משה) וכסלר, תלמיד חכם, ולאה לבית דסקל, בעלת חנות. בשנת 1902, כשהיה בן 6, היגרה המשפחה לארצות הברית.

למד בסיטי קולג' של ניו יורק (City College), ואחר כך באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1917 קיבל תואר שני בפסיכולוגיה, עם תזה בתחום הפסיכופתולוגיה הניסויית, בהדרכתו של רוברט וודוורת (Woodworth). כעבור 8 שנים, בשנת 1925, סיים תחת הדרכתו של וודורת את עבודת הדוקטור שלו, שדנה במדידת תגובות רגשיות (The Measurement of Emotional Reactions) בעזרת התגובה הגלוונית בעור.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, תוך כדי המתנה כמתנדב לשיבוץ בבסיס הצבאי קמפ יאפהנק Camp Yaphank בלונג איילנד, סייע וכסלר להיסטוריון של הפסיכולוגיה אדווין בורינג (Boring) בהערכת תוצאות אחד מהיישומים ההמוניים הראשונים של המבחנים הקבוצתיים לאינטליגנציה, "אלפא ארמי טסט". בהמשך הוצב וכסלר כפסיכולוג בבסיס הצבאי קמפ לוגן בטקסס, באגף הפסיכולוגי של חיל הרפואה. שם עסק בהערכת נתוני החיילים על סמך מבחני משכל פרטניים כגון "סולם סטנפורד-בינה לאינטליגנציה", והשתכנע ממגבלות המבחנים הללו במקרים של נבדקים חסרי השכלה או ילידי ארצות זרות.

לאחר ששירת בצרפת ושוחרר מהשירות הצבאי בשנת 1919, נשלח וכסלר על ידי הצבא להשתלמות באנגליה, באוניברסיטת לונדון. שם עבד יחד עם הפסיכולוג הידוע צ'ארלס ספירמן (Spearman;‏ 1863–1945) ועם המתמטיקאי קרל פירסון (1857–1936) על בניית מבחנים פסיכולוגים שיועדו למיון המתגייסים החדשים. לאחר מכן השתלם בצרפת אצל הפיזיולוג לואי לאפיק (Louis Lapique ) ואצל הפסיכולוג הניסויי המפורסם אנרי פיירון (Pieron). באותה תקופה חקר את התגובה הפסיכו-גלוונית (התגובה הגלוונית של העור, GSR) – השינויים בהובלת החשמל בעור בעת ריגוש.

בהמשך, בין השנים 1922–1925 עבד זמן קצר בבית חולים פסיכיאטרי בבוסטון, ואחר כך כפסיכולוג קליני בלשכה להדרכת הילד (Bureau of Child Guidance) בניו יורק. בין השנים 1925–1927 כיהן כמזכיר פעיל של ההתאגדות הפסיכולוגית (Psychological Corporation) – אגודה שמטרתה הייתה קידום מדע הפסיכולוגיה ויישומיו, וכן בלשכה היהודית לשירותים חברתיים בברוקלין (Brooklyn Jewish Social Service Bureau), ובשנים 1927–1932 עבד כפסיכולוג קליני פרטי בניו יורק.

לאחר מכן, במשך 35 שנה, בין 1932–1967, היה הפסיכולוג הראשי של בית החולים הפסיכיאטרי "בלוויו" בניו יורק. במקביל, בין 1933–1967, היה פרופסור קליני במכללה לרפואה (Medical College) של אוניברסיטת ניו יורק.

בימי מלחמת העולם השנייה הועסק וכסלר כיועץ מיוחד של שר המלחמה (אינסטנציה שכעבור מספר שנים הוחלפה במשרת שר הצבא היבשתי, תחת מזכיר ההגנה). אחרי 1948 שימש כיועץ למינהל הווטרנים האמריקאים.

בשנת 1947 נסע למחנות ההסגר הבריטים בקפריסין, על מנת להשתתף בבניית תוכנית לבריאות הנפש שיועדה לניצולי השואה.

אחרי פרישתו בשנת 1967 ממשרותיו באוניברסיטת ניו יורק ובבית החולים "בלוויו" כיהן וכסלר כפרופסור אורח לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים.

דייוויד וכסלר נפטר בניו יורק ב-2 במאי 1981. היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה, פלורנס פֶלסקֶה, נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1934, 3 שבועות אחרי חתונתם; בשנת 1939 נישא בשנית לרות הלפרן, ולזוג נולדו שני ילדים.

עבודתו

כאמור, בעת שירותו הצבאי ערך וכסלר היכרות עם כמה סוגים של מבחנים פסיכולוגים שמטרתם הייתה הערכת כישוריהם הקוגניטיביים של החיילים. מבחן "אלפא" (Alpha Army Test) אמור היה להעריך את יכולותיהם של חיילים בעלי ניסיון חיים משתנה, ולסייע בשיבוצם בתפקידים ההולמים אותם ביותר. מתוך ניתוח מגרעות מבחן זה הסיק וכסלר כי ההגדרה התאורטית המקובלת בזמנו של האינטליגנציה אינה ישימה בחיים הריאליים.

הוא מצא שמבחני בינֶה צרים מדי בהיקפם, ואינם מתאימים למבוגרים. הוא טען שהגדרה מתאימה של המשכל צריכה להיות רחבה יותר ובעלת תקפות לפי אמות מידה הניתנות להסתכלות. בהמשך מצא שגם תאוריית ה-g וה-s של ספירמן היא פשטנית מדי, ודחה את המושג "אינטליגנציה גלובלית" של ספירמן. הוא סבר כי האינטליגנציה כוללת מישור מילולי ומישור ביצועי, ובנה מספר תת-מבחנים להערכת כל אחד ממרכיבים אלה.

וכסלר ראה באינטליגנציה יותר תוצאה מאשר סיבה. הוא היה מודע לכך שהאינטליגנציה כוללת לא רק מסוגלות קוגניטיבית אלא גם קווי אישיות ומצבי רגשיים, כי מדידתה צריכה להיעשות בסביבה הטבעית של הנבדקים, וכי בהערכתה חייבים להתחשב בגורמים חינוכיים, תרבותיים וסוציו-כלכליים.

אחד המבחנים הראשונים שהמציא היה "מבחן לנהגי מוניות", לשימוש חברת מוניות בפיטסבורג (1926).

בשנת 1938 פיתח סוללת מבחני משכל הידועה כסולם האינטליגציה וכסלר-בלוויו (Wechsler-Bellevue Intelligence Scale,‏ WBIS); במקור היו מבחנים אלו מיועדים למדוד את האינטליגנציה אצל מבוגרים מתוך פרספקטיבה קלינית. ה-WBIS היה מבחן האינטליגנציה המתוקנן הראשון.

וכסלר דחה את מושג "גיל הרפרנס", שנהוג היה להשתמש בו במדידת האינטליגציה אצל האדם. הוא הגדיר את האינטליגנציה כיכולת גלובלית לפעול לפי כוונה (intention), לחשוב בצורה הגיונית (רציונלית) ולהגיע לשינויים רצויים או מועילים בסביבה. תפיסה זאת מבוססת על הרעיון שהאינטליגנציה איננה תכונה יחידה, אלא מכלול של תכונות אנושיות.

עבור וכסלר, אינטליגנציה נורמטיבית היא ערך ממוצע המתייחס לקבוצת אנשים, ערך שנקבע בהסכמה כ-100; בחירה בממוצע של 100 ובסטיית תקן של 15 איפשרה השגת תוצאות קרובות לאלו שהושגו באמצעות אל מבחניו של ויליאם סטרן, כלומר הגיל השכלי, במקרים של IQ ממוצעים (אפקט של הצטברות למעלה).

ה-WBIS ששיפר וכסלר בשנת 1942 (מבחן וכסלר צבאי, Army Wechsler) הפך למבחן הנפוץ ביותר בשימוש בארצות הברית.

בשנת 1949 פרסם וכסלר את סולם וכסלר לאינטליגנציית ילדים (WISC), שעבר שיפור בשנת 1974. בשנת 1955 פיתח גרסה למבוגרים: סולם וכסלר לאינטליגנציית מבוגרים (WAIS) – מבחן בעל מבנה זהה למבחן לילדים, אשר עבר שינוי כדי להתאימו לקבוצות אוכלוסייה שונות. במדגם נכללו אנשים ממוצא לא-אירופי. גם מבחן זה עבר שיפור בשנת 1981, זמן קצר לפני מות המחבר. המבחן האחרון שפיתח וכסלר היה הסולם לאינטליגנציה לילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי (Wechsler Preschool and Primary Scale of Intelligence,‏ WPPSI), בשנת 1967.

מבחני וכסלר מודדים לא רק כישורים "שכליים" או מנטליים, אלא גם כישורים ביצועיים. וכסלר החליף את חישוב הגיל השכלי נוסח בינה, עם "מנת סטייה" (deviation quotient), שמסייעת בהערכת כישורי הפרט לעומת בני קבוצת השווים. מנת הסטייה מתקנת את השינויים הקשורים לגיל ועוזרת בגילוי ההפרעות האמיתיות.

וכסלר הביע מודעות למגבלות מבחני האינטליגציה, והמליץ לשלבם עם הערכה קלינית אחרות.

פרסים ומחוות כבוד

• 1959–1960 – יושב ראש האיגוד האמריקאי לפסיכופתולוגיה
• 1973 – הפרס לתרומה מקצועית יוצאת מן מהכלל, מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה
• פרס מיוחד של האיגוד האמריקאי לליקוי שכלי
• דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים

כתביו

• 1935‏ – The Range of Human Capacities (טווח היכולות של האדם) – בספר זה טען כי פסיכולוגים נטו להפריז בהבדלים בין אנשים, וכי בני אדם הם דומים ביניהם בצורה מפתיעה למדי; הוא העריך כי לכישורים יש שיא בגיל מסוים, ולאחר מכן מתחילים לרדת.
• 1939‏ – The Measurement of Adult Intelligence (מדידת האינטליגציה אצל מבוגרים)
• 1949‏ – WISC
• 1955‏ – WAIS
• 1958‏ – The Measurement and Appraisal of Adult Intelligence (מדידת האינטליגציה אצל מבוגרים והערכתה)

לקריאה נוספת

• Carson, John. Wechsler, David. In American national biography, edited by John A. Garraty and Mark C. Carnes. Vol 22. New York: Oxford University Press, 1999.
• Wechsler, David.Selected papers of David Wechsler. With introductory material by Allen J. Edwards. New York: Academic Press, 1974.
• Kaplan and Saccuzzo's Psychological Testing: Principles, Applications, and Issues, Wadsworth Publishing Ed. 6, 2005

קישורים חיצוניים

• דייוויד וכסלר, באתר "whonamedit" (באנגלית)
• פרופילים של מפתחי המבחנים, עם תמונתו (באנגלית)
• וכסלר באנציקלופדיה של הפסיכולוגיה ברשת (באנגלית)
• מרגרט אליק על דייוויד וכסלר (באנגלית)
• לקסיקון למושגים פסיכולוגים ברשת (באנגלית)
• אילנה מולדינגר, תולדות חקר המוח - ליקוי למידה
• אורית כהן ודנה פרידמן, מדידת אינטליגנציה - מבחן וקסלר, באתר מט"ח
• דייוויד וכסלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דוד וכסלר (1896-1981), דף שער בספרייה הלאומית