ויקיפדיה

דיימון נייט

סופר מדע בדיוני אמריקאי

דיימון פרנסיס נייט (באנגלית: Damon Francis Knight;‏ 19 בספטמבר 1922 - 15 באפריל 2002) היה סופר מדע בדיוני, עורך ומבקר אמריקאי. כתב בעיקר סיפורים קצרים ונודע כאמן של הז'אנר. ב-1995 היה הסופר ה-13 שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט, על שמו), פרס מפעל חיים המחולק החל מ-1975 לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה או שנתיים, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה[1].

דיימון נייט
Damon Francis Knight
לידה 19 בספטמבר 1922
בייקר, אורגון
פטירה 15 באפריל 2002 (בגיל 79)
יוג'ין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
מקום מגורים יוג'ין, אורגון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר
שפות היצירה אנגלית
סוגה מדע בדיוני
יצירות בולטות Orbit, Hell's Pavement עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1940–2002 (כ־62 שנים)
בן או בת זוג קייט וילהלם (1963–2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

דיימון נייט נולד בבייקר, אורגון בשנת 1922, וגדל בהוד ריבר, אורגון. הוא החל לאהוב מדע בדיוני בגיל אחת עשרה, ופרסם שתי חוברות של פאנזין בשם "עוקצני" (Snide)[2].

היצירה הראשונה שמכר היה ציור קומיקס למגזין מדע בדיוני, סיפורים מדהימים (Amazing Stories). הסיפור הראשון שלו, "שעת הגירוד" (The Itching Hour), הופיעו בקיץ 1940 במגזין Futuria Fantasia בעריכת ריי ברדבורי. לאחר מכן פרסם את "חוסן" (Resilience) בגיליון פברואר 1941 של Stirring Science Stories, בעריכת דונלד וולהיים. טעות עריכה גרמה לסיום הסיפור להיות בלתי מובן, והוא נדפס מחדש במגזין ב-1978 בארבעה עמודים עם הקדמה של שני עמודים על ידי נייט.

נייט ייסד את איגוד סופרי הפנטזיה והמדע בדיוני אמריקה (SFWA)[3], שותף בהקמת פדרציית חובבי הפנטזיה הלאומית (National Fantasy Fan Federation/N3F)[4], ממייסדי סדנת הסופרים במילפורד[5], ואחד מייסדים של סדנת הכתיבה בקלריון (Clarion Workshop).

עד למותו, נייט התגורר ביוג'ין, אורגון, עם אשתו קייט וילהלם, סופרת בעצמה בז'אנרים המדע הבדיוני והפנטזיה ספרי מתח ופשע.

את סיפורו הראשון פרסם כשחי בניו יורק, והיה חבר ב-Futurians קבוצה של חובבי מדע בדיוני שרבים מחבריה הפכו לסופרים ועורכים בז'אנר. אחד מסיפוריו הקצרים מתאר הפרעה על טבעית בקבוצת אוהדי מדע בדיוני, ומכיל הופעות אורח של חברי הקבוצה ושל אחרים תחת שמות בדויים.

בסדרה של ביקורות לכתבי עת שונות, הוא התפרסם כמבקר מדע בדיוני. הקריירה החלה כאשר כתב בשנת 1945 כי א. א. ואן ווגט ”הוא לא ענק כמו שמתואר. הוא רק ננס שלמד להפעיל מכונת כתיבה הגדולה ממידותיו”[2]. לאחר תשע שנים כמבקר, הוא הפסיק כאשר מגזין סירב לפרסם ביקורת אחת בדיוק כפי שכתב אותה. ביקורות אלה נאספו מאוחר יותר בספר "In Search of Wonder".

לציבור הרחב, הוא ידוע בעיקר כמחבר של "לשרת את האדם" (To Serve Man), סיפור קצר מ-1950 שעובד לאזור הדמדומים. נייט זכור גם בזכות המונח הביקורתי "עלילת האידיוט" (idiot plot), המתאר סיפור שמצליח להתקיים, רק משום שכל הגיבורים הם אידיוטים (אחרת היו פותרים את בעיית הסיפור כבר בתחילתו); המונח כנראה הומצא על ידי ג'יימס בליש, אך הפך לנפוץ בזכות השימוש התכוף של נייט במאמרי הביקורת שלו.

פרסים והנצחה

עריכה

הוא זכה בפרס הוגו על "מבקר הספרות הטוב ביותר" ב-1956, וסיפורו To Serve Man זכה ב"רטרו הוגו" בשנת 2001 כ"סיפור הקצר הטוב ביותר של 1950" (זכייה בהוגו בדיעבד לשנים שקדמו חלוקת פרסי ההוגו).

הוא הוכתר כגראנד מאסטר מטעם ה-SFWA בשנת 1995. ולאחר מותו 2002 פרס האגודה ניתן על שמו.

נייט צורף להיכל התהילה של המדע הבדיוני בשנת 2003.

מיצירותיו

עריכה

תורגמו רק יצירות בודדות, ובהן:

רומנים

עריכה
  • Hell's Pavement (1955)
  • A for Anything (1961) (original version titled The People Maker, 1959)
  • Masters of Evolution (1959)
  • The Sun Saboteurs (1961)
  • Beyond the Barrier (1964)
  • Mind Switch (1965)
  • The Rithian Terror (1965)
  • The Sun Saboteurs|The Earth Quarter (1970)
  • World without Children (1970)
  • The World and Thorinn (1980)
  • The Man in the Tree (1984)
  • CV (Knight novel)|CV (1985)
  • The Observers (1988)
  • The Rithian Terror|Double Meaning (1991)
  • God's Nose (1991)
  • Why Do Birds (1992)
  • Humpty Dumpty: An Oval (1996)

סיפורים קצרים

עריכה
  • "Not with a Bang (short story)|Not with a Bang" (1949)
  • "To Serve Man" (1950)
  • "Ask Me Anything" (1951)
  • "Cabin Boy" (1951)
  • "The Analogues" (1952)
  • "Beachcomber" (1952)
  • "Ticket to Anywhere" (1952)
  • "Anachron" (1953)
  • "Babel II" (1953)
  • "Four in One" (1953)
  • "Special Delivery (short story)|Special Delivery" (1953)
  • "Natural State" (1954)
  • "Rule Golden" (1954)
  • "The Country of the Kind" (1955)
  • "Dulcie and Decorum" (1955)
  • "You're Another" (1955)
  • "Extempore" (1956)
  • "The Last Word (Knight short story)|The Last Word" (1956)
  • "Stranger Station" (1956)
  • "Dio" (1957)
  • "The Dying Man" (1957)
  • "The Enemy (short story)|The Enemy" (1958)
  • "An Eye for a What?" (1957)
  • "Be My Guest (short story)|Be My Guest" (1958)
  • "Eripmav" (1958)
  • "Idiot Stick" (1958)
  • "Thing of Beauty (short story)|Thing of Beauty" (1958)
  • "The Handler" (1960)
  • "Time Enough" (1960)
  • A Century of Science Fiction (1962) (editor)
  • The Big Pat Boom (1963)
  • God's Nose (1964)
  • Maid to Measure (1964)
  • "Shall the Dust Praise Thee?" (1967)
  • Masks (1968)
  • Tin Soldier_Damon Knight|Tin Soldier (1974)
  • I See You (1976)
  • Forever (1981)
  • O (1983)
  • Strangers on Paradise (1986)
  • Not a Creature (1993)
  • Fortyday (1994)
  • Life Edit (1996)
  • Double Meaning
  • In the Beginning

ביקורות ספרותיות

עריכה
  • In Search of Wonder (1956) (collected reviews and critical pieces)
  • Creating Short Fiction (1981) (advice on writing short stories)
  • Turning Points (editor/contributor: critical anthology)
  • Orbit (anthology series)|Orbit (editor)
  • The Futurians (1977, memoir/history)

אסופות סיפורים קצרים

עריכה
  • Far Out (book)|Far Out (1961) (contains "To Serve Man")
  • In Deep (book)|In Deep (1963) (contains "The Country of the Kind")
  • Off Center (1965) (contains "Be My Guest (short story)|Be My Guest")
  • Turning On (1966)

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רשימת זוכי הפרס החל מ-1975
  2. ^ 1 2 על אודות דיימון נייט ב"אנציקלופדיית אורגון (באנגלית)
  3. ^ היסטוריה של SFWA
  4. ^ ההיסטוריה של N3F
  5. ^ היסטוריה של milfordsf
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=דיימון_נייט&oldid=39395901"