דמיטרי פרוקופייב
דמיטרי פרוקופייב (רוסית: Дмитрий Прокофьев; נולד ב-1951) הוא סופר ועיתונאי רוסי, כתב לשעבר בקול ישראל.
 | |
| לידה |
1951 (בן 73 בערך) מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| מעסיק |
קול ישראל חדשות ידיעות אחרונות |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדימיטרי פרוקופייב נולד ב-1951 במוסקבה. למד מזרחנות, ערבית ועברית. בסוף שנת 1982 הצטרף פרוקופייב כשדרן לתחנת שלום וקידמה, השידור העברי של רדיו מוסקבה, אשר שידרה שידורי תעמולה בשפה העברית המיועדים למאזינים בישראל, משנות ה-60 ועד לנפילת ברית המועצות.
מנהלי תחנת הרדיו "קול ישראל", שגילו רוסי (לא יהודי) הדובר עברית שוטפת, הציעו לו להיות כתב קבוע ברוסיה, ובמשך שנים ארוכות נשמע קולו החותם את הכתבות שלו במילים: "כאן דמיטרי פרוקופייב, מוסקבה", במקביל המשיך לעבוד ברדיו שלום וקידמה כפרשן מדיני[1]. פרוקופייב שימש גם כעיתונאי מטעם העיתון "חדשות"[2], ומשנסגר עבר ל"ידיעות אחרונות", שם הוא כותב בעיקר רשימות סיפוריות בעלות אופי אישי. בנוסף כתב את הספר "קול ממוסקבה", שבחלקו מתאר את חוויותיו כגוי שלמד עברית והתאהב בישראל ובחלקו מתאר את התהליכים שאירעו בשנות התשעים במדינות ברית המועצות לשעבר.
קישורים חיצוניים
עריכה- דמיטרי פרוקופייב, זו רק פארסה - אין ממש בדימוי שהעיתונאים ברוסיה נאבקים על חופש הביטוי, באתר העין השביעית, 1 במאי 2001
הערות שוליים
עריכה- ^ וולטר רובי, מחלוקת בבריה"מ בענין חידוש היחסים, מעריב, 2 באוקטובר 1990
- ^ ראו כתבה של דמיטרי פרוקופייב על בוריס ילצין - בניגוד לרושם המתקבל ילצין הוא לא גארי קופר, חדשות, 26 במרץ 1993