דמעות של שתיקה

דמעות של שתיקה
The Killing Fields
	כרזת הסרט
בימוי	רולנד ג'ופה
הופק בידי	דייוויד פטנאם
תסריט	ברוס רובינסון
עריכה	ג'ים קלארק
שחקנים ראשיים	סם ווטרסטון (סידני סאנברג); ביל פטרסון; אתול פוגארד; גראהם קנדי; פטריק מאלאהייד; נל קמפבל; ספלנדינג גריי; ג'וליאן סנדס (Jon Swain); קרייג טי. נלסון; ג'ון מלקוביץ' (Al Rockoff); היינג נגור (Dith Pran); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	מייק אולדפילד
צילום	כריס מנגס
מדינה	הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Enigma Productions, האחים וורנר, International Film Investors
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 בנובמבר 1984
משך הקרנה	141 דקות
שפת הסרט	אנגלית,; צרפתית,; קמרית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט דרמה
מקום התרחשות	קמבודיה
תקציב	14,400,000‏$
הכנסות	34,700,291‏$
הכנסות באתר מוג'ו	killingfields
פרסים	פרס סולקלומפן לסרט הזר הטוב ביותר; פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר (ג'ים קלארק); פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (כריס מנגס); פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (היינג נגור); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

דמעות של שתיקה (באנגלית: The Killing Fields, בתרגום מילולי: "שְׂדוֹת הָקֶטֶל") הוא סרט משנת 1984 אודות כתב הניו יורק טיימס הנמצא בקמבודיה בתקופת שלטון הקמר רוז' ומתאר את הטיהור האתני שבוצע בעם הקמבודי תחת שלטונו של הרודן פול פוט.

זהו סרט הקולנוע הראשון של במאי הטלוויזיה הבריטי רולנד ג'ופה. הסרט מתאר ידידות מופלאה בין עיתונאי אמריקאי ועוזרו הקמבודי, ומבוסס על סיפור אמיתי של כתב הניו יורק טיימס סידני סאנברג. רובו של הסרט מוקדש לעוזר העיתונאי הקמבודי פראן, המנסה לשרוד במחנות הכפייה של "החינוך מחדש" של האזרחים.

הסרט זכה להצלחה קופתית ולשבחי הביקורות מיד עם צאתו. בטקס האוסקר ה-57 קיבל שבע מועמדויות, כולל הסרט הטוב ביותר, וזכה בשלושה פרסים: שחקן המשנה הטוב ביותר ל-Haing S. Ngor, שהיה חסר ניסיון במשחק, וכן הצילום הטוב ביותר והעריכה הטובה ביותר. בטקס פרסי ה-BAFTA ה-38, הסרט זכה בשמונה פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר והשחקן הראשי הטוב ביותר ל-Ngor.

בשנת 1999 דורג הסרט במקום ה-100 ברשימת הסרטים הבריטיים הגדולים של המאה ה-20 על ידי מכון הסרטים הבריטי, והוא נחשב כיום לאחד מהסרטים הגדולים בכל הזמנים.

עלילה

בשנת 1973, בפנום פן, מתנהל קרב בין הצבא הלאומי הקמבודי לקבוצת הקמר רוז' הקומוניסטית. דית פראן, עיתונאית ומתורגמנית ב"ניו יורק טיימס", ממתינה לבואו של הכתב סידני שנברג בשדה התעופה, אך נאלצת לעזוב בפתאומיות. שנברג מגיע למלון ופוגש את הצלם אל רוקוף. פראן מספר לשנברג על הפצצת מטוס אמריקאי בעיירה Neak Leung. השניים מאשרים את האירוע אך נעצרים בזמן תיעוד הוצאתם להורג של פעילי קמר רוז'. הם משתחררים לאחר זמן קצר, ושנברג זועם על התנהלות העיתונאים האמריקאים שהגיעו בליווי הצבא.

שנתיים מאוחר יותר, ב-1975, מפונות שגרירויות פנום פן לקראת השתלטות הקמר רוז'. שנברג מבטיח לפנות את משפחת פראן אך פראן מתעקש להישאר לעזור. הקמר רוז' נכנסים לעיר ומתחילים במעצרים. פראן מצליח להציל את שנברג וצוותו בעזרת משא ומתן ונמלט עמם לשגרירות הצרפתית. הקמר רוז' דורשים את הסגרת כל האזרחים הקמבודים בשגרירות, ופראן נאלץ להישאר מאחור כשהוא נמסר לידי הקמר רוז'.

תחת שלטון הקמר רוז', פראן הופך לעובד כפייה וחי תחת תנאי דיכוי קשים, תוך שהוא מסתיר את השכלתו כדי לשרוד. לאחר שנאלץ לברוח, הוא מגיע לגבול תאילנד ומוצא מחנה פליטים של הצלב האדום. בינתיים, שנברג משיק קמפיין לחיפושו בארצות הברית, ומקבל פרס על סיקור המלחמה בקמבודיה, אך מתמודד עם ביקורת על יחסו לפראן.

לבסוף, שנברג מגלה שפראן שרד, והשניים מתאחדים במחנה הפליטים. פראן סולח לשנברג, והם מתחבקים.

ליהוק

סם ווטרסטון בתור סידני שנברג.
עם ס. נגור בתור דית פראן - כמו פראן, נגור היה פליט וניצול רצח העם הקמבודי, שרד שלוש קדנציות במחנות הכלא בקמבודיה לפני שנמלט, שנים לפני יצירת הסרט.
ג'ון מלקוביץ' בתור אל רוקוף.
ג'וליאן סנדס בתפקיד ג'ון סוויין.
קרייג טי נלסון בתור מייג'ור ריבס.
Spalding Grey כקונסול ארצות הברית.
ביל פטרסון בתור ד"ר מקינטיר.
אתול פוגארד בתור ד"ר סונדסוואל.
גרהם קנדי בתור דוגל.
פטריק מלאהיד בתור מורגן.
נל קמפבל בתור בת'.
ג'ואנה מרלין בתור אחותו של שנברג.

הפקה

בראיון ל"הגרדיאן" בנובמבר 2014, אמר Joffe:

דייוויד פוטנם ביקש לראות אותי, מה שבאותם ימים היה קצת כמו שהוזמנתי להוליווד. הוא נתן לי את התסריט של ברוס רובינסון, שהיה עצום, אבל הוא היה כל כך מלא תשוקה ואנרגיה שלא יכולתי להניח אותו מהיד. שמעתי על קמבודיה והקמר רוז', אבל לא ידעתי הרבה עד שקראתי את זה. כתבתי לדייוויד ואמרתי שמי שיצר את הסרט יצטרך להיזהר כי זה לא היה רק סיפור מלחמה: הוא עוסק בקשר אנושי, איך נוצרות חברות ומה הן עושות לנו. לא שמעתי ממנו חצי שנה, ואז נתקלנו אחד בשני והוא אמר שהוא ראיין את רוב הבמאים בעולם - כולל כמה שמות גדולים מאוד שישמחו את האולפנים - אבל אף אחד לא באמת הבין זֶה. "אתה הגבר היחיד שיש לו," הוא אמר^[1].

באותו ראיון אמר השחקן ג'וליאן סנדס:

תהליך האודישן של רולנד היה יוצא דופן. הייתי בן 24 ומעולם לא נתקלתי במשהו קפדני מאז. הוא חיפש להרכיב צוות שחקנים בלי הרבה ניסיון קולנועי, כי הוא רצה שהרעננות של כולם תהדהד אצלנו. הוא היה אוסף הרבה מאיתנו במשרד שלו כדי לאלתר סצנות. לאחר כחודש, הייתה לו קבוצה שנראתה לו מעניינת. ג'ון מלקוביץ', סם ווטרסטון והאינג ס. נגור לא היו נתונים לכך, אבל הפגישות שלהם איתו היו עדיין די אינטנסיביות. הרבה נעשה מהעובדה שהינג לא שיחק לפני כן, אבל ג'ון ניסח זאת אחרת: הוא אמר שהינג שיחק כל חייו - צריך להיות שחקן די טוב כדי לשרוד את הקמר רוז'^[1].

פוטנם נזכרה בתגובה של יוקו אונו לשימוש ב־Imagine של ג'ון לנון בסרט: ""הסרט הסתיים, והיא הייתה חתוכה. היא טיפסה על משענת הכיסא שלה, חיבקה אותי ובכתה. 'אני מבטיח לך זה," היא אמרה: "זו בדיוק הדרך שבה ג'ון היה רוצה שייעשה שימוש בשיר,"זה היה רגע מדהים"^[2].

הכנסות

Goldcrest Films השקיעו 8,419,000 ליש"ט בסרט וקיבלו 10,664,000 ליש"ט^[3].

ביקורות

דמעות של שתיקה מחזיק בדירוג של 93% ודירוג ממוצע של 8.30/10 אצל אתר הביקורות Rotten Tomatoes, בהתבסס על 40 ביקורות, עם הביקורת המרכזית: "מורכב באומנות, פועל בעוצמה, ומתודלק על ידי שילוב רב עוצמה של כעס ואמפתיה, דמעות של שתיקה הוא ניצחון של הגדרת הקריירה של הבמאי רולנד ז'ופה ויצירת מופת של קולנוע"^[4]. המבקר רוג'ר אברט כתב ב"שיקגו סאן טיימס": "הסרט הוא הישג מופתי בכל הרמות הטכניות - הוא עושה עבודה טובה במיוחד לשכנע אותנו עם המקומות באסיה שלו - אבל הרגעים הטובים ביותר הם הרגעים האנושיים, השיחות, חילופי האמון, ההמתנה מסביב, הפחד הפתאומי, פרצי האלימות המהירים, הייאוש"^[5]. ג'ון סיימון מנשיונל ריוויו כתב: "על כל הפגמים שלו דמעות של שתיקה הוא סרט חשוב, אכן הכרחי"^[6].

הסרט ספג ביקורת מכמה אנשים שחיו את האירועים בפועל. אל רוקוף הביע חוסר שביעות רצון מהתיאורים שלו ושל שנברג^[7], בעוד דניס קמרון ביקש להסיר את קרדיט הייעוץ שלו עם הצפייה בסרט שהושלם^[8].

הקולנוען היפני אקירה קורוסאווה ציטט את הסרט הזה כאחד מ-100 הסרטים האהובים עליו^[9].

פרסים

רשימת הזוכים והמועמדויות

פרסי אוסקר^[10]:
- האינג ס. נגור (שחקן המשנה הטוב ביותר).
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר).
- ג'ים קלארק (עריכת הסרט הטוב ביותר).
פרסי אגודת מבקרי הקולנוע של בוסטון^[11]:
- הסרט הטוב ביותר.
- האינג ס. נגור (השחקן הטוב ביותר).
- ג'ון מלקוביץ' (שחקן המשנה הטוב ביותר).
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר).
פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע (BAFTA)^[12]:
- דייוויד פוטנם (הסרט הטוב ביותר).
- האינג ס. נגור (השחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי).
- ברוס רובינסון (התסריט המעובד הטוב ביותר).
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר).
- ג'ים קלארק (העריכה הטובה ביותר).
- רוי ווקר (עיצוב ההפקה הטוב ביותר).
- איאן פולר, קלייב וינטר וביל רו (הסאונד הטוב ביותר).
- האינג ס. נגור (העולה החדשה והמבטיחה ביותר לתפקידי קולנוע מובילים (אנ')).
פרסי האגודה הבריטית לקולנוע^[13]:
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר בסרט עלילתי תיאטרלי).
פרסי דוד די דונטלו:
- דייוויד פוטנם (המפיק הזר הטוב ביותר).
פרסי גלובוס הזהב^[14]:
- האינג ס. נגור (שחקן המשנה הטוב ביותר – סרט קולנוע).
פרסי הסרטים של מעגל המבקרים בלונדון:
- רולנד ז'ופה (במאי השנה).
פרסי איגוד מבקרי הקולנוע בלוס אנג'לס^[15]:
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר).
פרסי האגודה הלאומית למבקרי קולנוע:
- ג'ון מלקוביץ' (שחקן המשנה הטוב ביותר).
- כריס מנג'ס (הצילום הטוב ביותר).
פרסי חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק:
- כריס מנג'ס (הצלם הטוב ביותר).
פרסי אגודת הקולנוע הפוליטי:
- פרס מיוחד.
פרסי גילדת התסריטאים של אמריקה^[16]:
- ברוס רובינסון (התסריט הטוב ביותר – מבוסס על חומרים מאמצעי אחר).

מלבד מקומו במקום ה-100 ברשימת 100 הסרטים הבריטיים המובילים של BFI, דמעות של שתיקה נמצא גם במקום ה-30 ברשימת 100 100 הדמעות הגדולים של ערוץ 4, ובמקום ה-60 ברשימת 100 השנים.. .100 הידידות של ה-AFI^[17].

מדיה ביתית

דמעות של שתיקה שוחרר ב-DVD על ידי Umbrella Entertainment באוסטרליה במרץ 2010. ה-DVD כולל מאפיינים מיוחדים כמו הטריילר התיאטרלי, פרשנות אודיו עם Roland Joffé, ראיון עם דייוויד Puttnam וסרט תיעודי של ה-BBC שכותרתו "מאחורי הקלעים של דמעות של שתיקה"^[18]. באפריל 2013 הוציאה Umbrella Entertainment את הסרט ב-Blu-ray באוסטרליה.

בבריטניה, הסרט שוחרר ב-DVD וב-Blu-ray על ידי Optimum Releasing ויצא בצפון אמריקה ב-DVD פעמיים על ידי האחים וורנר, הן כהוצאה רגילה ומאוחר יותר כחלק מאוסף הארכיון של וורנר.

בשנת 2023, "אוסטרליה Imprint Films" (חברת-משנה של קבוצת המדיה הביתית ViaVision) הוציאה מהדורת Blu-ray בת 2 דיסקים של דמעות של שתיקה כחלק ממארז 4 הסרטים בבימויו של Roland Joffé. ה-Imprint Blu-ray של The Killing Fields מכיל תכונות נוספות בלעדיות למהדורה.

הליהוק של האינג ס. נגור

האינג ס. נגור, המגלם את פראן, היה בעצמו ניצול של משטר הקמר רוז' ומחנות העבודה^[19]. לפני קום הקמר רוז' הוא היה רופא שבסיסו בפנום פן. ב-1975 נגור היה אחד ממיליונים שהועברו מהעיר למחנות עבודת כפייה באזורים הכפריים. הוא בילה שם ארבע שנים לפני שנמלט לתאילנד.

האינג ס. נגור מעולם לא שיחק לפני שהופיע בדמעות של שתיקה. הוא נצפה על ידי במאי הליהוק של הסרט, פט גולדן, בחתונה קמבודית בלוס אנג'לס.

על תפקידו בסרט, הוא אמר למגזין "פיפל" ב-1985: "רציתי להראות לעולם עד כמה הרעב עמוק בקמבודיה, כמה אנשים מתים תחת המשטר הקומוניסטי. הלב שלי מרוצה. עשיתי משהו מושלם"^[20].

נגור הפך לאחד משני השחקנים הלא מקצועיים היחידים שזכו בפרס אוסקר על משחק, השני היה הרולד ראסל (שנות חיינו היפות ביותר, 1946).

עבודה קשורה

התסריט מעובד מסיפור של סידני שנברג במגזין הניו יורק טיימס בשם "המוות והחיים של דית פראן: סיפור של קמבודיה".

בשנת 1986, השחקן ספאלדינג גריי, שהיה לו תפקיד קטן בסרט כקונסול האמריקני, יצר את "Swimming to Cambodia", מונולוג (שצולם מאוחר יותר על ידי ג'ונתן דמה) המבוסס על חוויותיו ביצירת דמעות של שתיקה.

ספר מהסרט נכתב על ידי כריסטופר הדסון^[21].

קישורים חיצוניים

"דמעות של שתיקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"דמעות של שתיקה", באתר נטפליקס
"דמעות של שתיקה", באתר AllMovie (באנגלית)
"דמעות של שתיקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"דמעות של שתיקה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"דמעות של שתיקה", באתר אידיבי
"דמעות של שתיקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ ¹ ² גילבי, ריאן (2014-11-10). "רולנד ג'ופה וג'וליאן סנדס: איך יצרנו את דמעות של שתיקה". הגרדיאן (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-08.
^ "המפיק דיוויד פוטנם על יצירת דמעות של שתיקה" . 26 בפברואר 2024., באתר www.popmatters.com, ‏2024-02-26 (באנגלית אמריקאית)
^ אברטס, ג'ייק; אילוט, טרי (1990). חוסר ההחלטיות שלי הוא סופי. פייבר ופייבר. ע. 656.
^ The Killing Fields | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)
^ אברט, רוג'ר, ביקורת הסרט דמעות של שתיקה (1984) - רוג'ר אברט, קישור מת
^ סיימון, ג'ון (2005). ג'ון סיימון על הסרט: ביקורת 1982–2001 . ספרי מחיאות כפיים. ע. 75.
^ Being AI Rockoff: Shooting from the hip in Cambodia - Taipei Times, www.taipeitimes.com, ‏2000-04-16
^ דניס קמרון, הספד של דניס קמרון, באתר האינדיפנדנט, ‏25 באוקטובר 2006 (ארכיון)
^ A list of Akira Kurosawa's 100 favourite films of all time, faroutmagazine.co.uk, ‏2023-06-15 (באנגלית אמריקאית)
^ The 57th Academy Awards | 1985, www.oscars.org, ‏2014-10-05 (באנגלית)
^ BSFC Winners: 1980s, Boston Society of Film Critics, ‏2018-07-27 (באנגלית)
^ Awards, Bafta (באנגלית)
^ 404: Not found | British Society of Cinematographers, bscine.com
^ Killing Fields, The, Golden Globes (באנגלית אמריקאית)
^ Adam Jones- www.adam-makes-websites.com, Awards for 1984 - LAFCA, www.lafca.net
^ {{{מחבר}}}, Writers Guild of America Awards, Wikipedia, 2024-05-13
^ "100 דמעות הדמעות הגדולות ביותר של ערוץ 4, באתר web.archive.org, ‏2009-04-13
^ Umbrella Entertainment - KILLING FIELDS, THE, web.archive.org, ‏2013-04-27
^ Tunzelmann, Alex von (2009-03-12). "The Killing Fields: authentically good". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-08.
^ Cambodian Doctor Haing Ngor Turns Actor in the Killing Fields, and Relives His Grisly Past : People.com, web.archive.org, ‏2016-03-03
^ Christopher Hudson, The Killing Fields, Dell, 1984, ISBN 978-0-440-14459-5. (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[:0-1] ¹ ² גילבי, ריאן (2014-11-10). "רולנד ג'ופה וג'וליאן סנדס: איך יצרנו את דמעות של שתיקה". הגרדיאן (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-08.

[2] "המפיק דיוויד פוטנם על יצירת דמעות של שתיקה" . 26 בפברואר 2024., באתר www.popmatters.com, ‏2024-02-26 (באנגלית אמריקאית)

[3] אברטס, ג'ייק; אילוט, טרי (1990). חוסר ההחלטיות שלי הוא סופי. פייבר ופייבר. ע. 656.

[4] The Killing Fields | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)

[5] אברט, רוג'ר, ביקורת הסרט דמעות של שתיקה (1984) - רוג'ר אברט, קישור מת

[6] סיימון, ג'ון (2005). ג'ון סיימון על הסרט: ביקורת 1982–2001 . ספרי מחיאות כפיים. ע. 75.

[7] Being AI Rockoff: Shooting from the hip in Cambodia - Taipei Times, www.taipeitimes.com, ‏2000-04-16

[8] דניס קמרון, הספד של דניס קמרון, באתר האינדיפנדנט, ‏25 באוקטובר 2006 (ארכיון)

[9] A list of Akira Kurosawa's 100 favourite films of all time, faroutmagazine.co.uk, ‏2023-06-15 (באנגלית אמריקאית)

[10] The 57th Academy Awards | 1985, www.oscars.org, ‏2014-10-05 (באנגלית)

[11] BSFC Winners: 1980s, Boston Society of Film Critics, ‏2018-07-27 (באנגלית)

[12] Awards, Bafta (באנגלית)

[13] 404: Not found | British Society of Cinematographers, bscine.com

[14] Killing Fields, The, Golden Globes (באנגלית אמריקאית)

[15] Adam Jones- www.adam-makes-websites.com, Awards for 1984 - LAFCA, www.lafca.net

[16] {{{מחבר}}}, Writers Guild of America Awards, Wikipedia, 2024-05-13

[17] "100 דמעות הדמעות הגדולות ביותר של ערוץ 4, באתר web.archive.org, ‏2009-04-13

[18] Umbrella Entertainment - KILLING FIELDS, THE, web.archive.org, ‏2013-04-27

[19] Tunzelmann, Alex von (2009-03-12). "The Killing Fields: authentically good". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-12-08.

[20] Cambodian Doctor Haing Ngor Turns Actor in the Killing Fields, and Relives His Grisly Past : People.com, web.archive.org, ‏2016-03-03

[21] Christopher Hudson, The Killing Fields, Dell, 1984, ISBN 978-0-440-14459-5. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]