ויקיפדיה

דן הארדי יעלון

מדען וחוקר קרקע ישראלי

דן הארדי יעלון (11 במאי 1924, העיירה אוהרסקה הראדישטה שבצ'כוסלובקיה – 29 בינואר 2014, מבשרת ציון) היה מדען וחוקר קרקע ישראלי, שתרם לחקר הפדולוגיה והפלאופדולוגיה של הקרקעות באזורי אקלים צחיח וים תיכוני, לצד חקר ההיסטוריה, הסוציולוגיה והפילוסופיה של מדעי הקרקע. שימש חבר פעיל באיגוד הבינלאומי לחקר הרביעון (INQUA) ובאיגוד הבינלאומי למדעי הקרקע (ISSS, שמאוחר יותר שינה את שמו ל-IUSS). הישגיו זיכו אותו במדליית סארטון (על תרומתו להיסטוריה של מדעי כדור הארץ) ובפרס דוקצ'ייב ("פרס נובל" של מדעי הקרקע).

דן הארדי יעלון
יעלון בשנת 1998
יעלון בשנת 1998
לידה 11 במאי 1924
אוהרסקה הראדישטה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 2014 (בגיל 89)
מבשרת ציון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פדולוגיה, מדעי הקרקע
מקום לימודים אוניברסיטת שוודיה למדעי החקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט אברהם (אדולף) רייפנברג, סנטה (אמיל) מטסון
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה מדליית סארטון (2000), מדליית דוקוצ'ייב (IUSS, 2010)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

דן הארדי יעלון נולד בשם הארדי ברגר, ב-11 במאי 1924, בעיירה אוהרסקה הראדישטה (Uherske Hradiste) שבצ'כוסלובקיה לשעבר (כיום הרפובליקה הצ'כית), למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני שהתפרנסה מעסקי הטקסטיל. כבן צעיר להוריו, הוגו י. ברגר ואלסה ילינק, ולשתי אחיותיו הגדולות, דיטה וסטלה, יעלון היה ילד סקרן ותלמיד מצטיין, שמצא עניין רב בחקר הסביבה כבר משלב מוקדם בחייו. כחלק מהמסורת המשפחתית, יעלון היה פעיל גם במסגרות חוץ-בית ספריות והיה חבר בתנועת המכבי הצעיר. ילדותו הנוחה של יעלון באה לקצה כשהיה בן 10, עם פטירתו בטרם עת של אביו.

עם כיבוש הנאצים את צ'כוסלובקיה ב-1939, במרץ 1939, עזב את ביתו ושם פניו לפראג, לבית הספר של עליית הנוער, שם שהה כתלמיד למשך שלושה חודשים. במהלך זמן זה, הוצע ליעלון להצטרף לתוכנית ההכשרה החקלאית הציונית בדנמרק, כחלק מההכנה לעלייה לישראל. בספטמבר 1943 הוא החל את לימודיו באוניברסיטה המלכותית לחקלאות בקופנהגן, אולם במהרה נמלט לשוודיה במסגרת הצלת יהודי דנמרק[1].

עם הגעתו לשוודיה, הגיש יעלון בקשה להתקבל לאוניברסיטה השוודית למדעי החקלאות בעיר אופסלה. הוא זכה לקבלת פנים חמה מכימאי הקרקע הידוע, פרופ' סנט אמיל מטסון (1886 – 1980), שמינה את יעלון להיות עוזר המחקר שלו. בתקופה זו השתלם בניסויים מדעיים לצד פרופסור מטסון ואף זכה לערוך את תצפיות השדה הראשונות שלו. ב-1944, כאשר סוף מלחמת העולם השנייה כבר נראה באופק, חזר יעלון לצ'כוסלובקיה והתנדב לצבא הצ'כי. לאחר המלחמה גילה יעלון שאמו נשלחה למוות במחנה ריכוז, תחילה לטרזיינשטט, ולבסוף לאושוויץ, ולאור ההבנה כי כל שאר בני משפחתו מצאו את מותם בשואה, עזב יעלון את צ'כוסלובקיה וחזר לדנמרק, כדי להמשיך את לימודיו. ביולי 1947 השלים תואר ראשון במדעי החקלאות (בתחום כימיית קרקע)[1].

 
דן יעלון מתאר פרופיל קרקע לס בנגב, בשנות השישים

ביולי 1948, לאחר מסע ארוך מאירופה למזרח התיכון, הגיע יעלון למדינת ישראל שזה עתה קמה. ב-1949 התגייס לצה״ל, ושירת שנה בחיל המדע. במהלך תקופה זו שינה יעלון את שמו הפרטי מהארדי לדן, ואת שירותו הצבאי עשה בשם "דן ברגר". במהלך שירותו הצבאי, השתתף יעלון בסקרים הגאולוגיים הראשונים שנעשו בנגב. עבור יעלון, שגדל באירופה, השילוב של אקלים הנגב הצחיח והנוף הטרשי עם קרקעות הרג והלס, היה חידוש מלהיב. הנגב שבה את דמיונו, ומאוחר יותר הפך למרכזי מאוד במחקריו. לאחר שחרורו מצה"ל, מצא יעלון עבודה כמורה לכימיה וחקלאות בתיכון בית ירח.

ב-1951, וברוח התקופה ההיא, החליף יעלון את שם משפחתו האירופי ("ברגר") בשם "יעלון", שילוב של "יעל" (תרגום שם הנעורים של אמו "Jellinek"), ו"עלייה". מתוך רצון לשמר את זיכרון עברו, הפך יעלון את השם "הארדי" לשמו האמצעי, וכך נולד השם "דן ה. יעלון". זמן לא רב לאחר מכן, באחת הפגישות בנושא מיפוי גאולוגי, הציעו עמיתיו של יעלון לקרוא על שמו ואדי והר בדרום הערבה. ועדת השמות הרשמית אישרה את הרעיון, וכך קיבלו את שמם "הר יעלון" ו"ואדי יעלון" (סמוך לקיבוץ יהל). כחמש-עשרה שנים מאוחר יותר, התיישב גרעין נח"ל למרגלותיו המזרחיים של הר יעלון, והחליט לאמץ את השם "יעלון", כשם הגרעין.

 
דן יעלון נוטל דגימה של פרופיל קרקע לס בנגב, בשנות השישים

קריירה אקדמית

עריכה

לדן יעלון הייתה קריירה אקדמית שנמשכה שישה עשורים (1950 - 2014). ב-1950 פנה יעלון לאברהם א. רייפנברג (1899–1953), פרופסור למדעי הקרקע באוניברסיטה העברית בירושלים, וביקש להיות סטודנט במחלקה החדשה למדעי הקרקע. בזכות הישגיו בתואר הראשון, מעט הניסיון שצבר, וההמלצות שהציג, התקבל יעלון ללא כל קושי כדוקטורנט במחלקה[1]. התזה שלו עסקה בנושא הצטברות מלחים בקרקעות בעמק הירדן[2]. יעלון התמסר למחקר בהתלהבות רבה, שבאה לידי ביטוי בפרסום הראשון שלו. היה זה ספר לימוד מעבדה מפורט שכתב בשנת 1952, ביחד עם מאיר ריגבי, חברו לספסל הלימודים[3][4]. בשל בעיות בריאות של המנחה שלו, פרופ' רייפנברג, התעכבו לימודיו של יעלון. עם פטירתו של פרופ' רייפנברג ב-1953 וכיוון שלא היה יכול להגיש את עבודתו ללא מנחה מטעם האוניברסיטה, נרשם יעלון כסטודנט של שלמה רביקוביץ (1899-2000)[1].

ב-1954 קיבל יעלון את תואר הדוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים[5], ועבר ללימודי פוסט-דוקטורט בתחנת הניסוי של רוטהמסטד שבאנגליה. עם שובו לישראל ב-1955, עבד יעלון זמנית במפעל הדשנים בחיפה ובמקביל הצליח לפרסם כמה מרעיונותיו המדעיים (מחקרו מאותה שנה על המינרולוגיה של החרסיות בקרקעות ישראל היה ראשון מסוגו)[6]. ב-1957 מונה יעלון למרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, ושם נשאר עד פרישתו. הנושאים הרבים בהם עסק בעשר השנים הראשונות שלו באקדמיה, הצטברות גיר בקרקע, אבק איאולי והשפעת האדם על הקרקע, התפתחו וליוו אותו במהלך רוב מחקריו.

ב-1965, פעל יעלון לאמץ את המונח "פלאופדולוגיה" (פדולוגיה קדומה) ב-INQUA, והקים את "הוועדה לפלאופדולוגיה" בתוך האיגוד[1], ומאוחר יותר, גם ב-IUSS[7][8]. ב-1966 הציג יעלון תפיסה מהפכנית לשעתה, בה תיאר 'מטהפדוגנזה', כתהליך המתאר את חשיבות הפעילות האנושית כגורם בהיווצרות הקרקע[9]. באוגוסט 1970 נערך באמסטרדם כנס משותף של ה-ISSS ו-INQUA אשר היווה אבן דרך בתחום הפלאופדולוגיה. כנס זה היה תוצאה של התכתבות מתמשכת בין יעלון ועמיתיו, רוברט רו (1918 - 1993) ופרדיננד ואן בארן (1905 - 1975). הכנס סוכם מאוחר יותר בספר "פלאופדולוגיה – מקור, מאפיינים ותארוך פלאוסולים" (Paleopedology: Origin, Nature and Dating of Paleosols), בעריכתו של יעלון[10]. הפרסום המיוחד כלל 29 מאמרים נבחרים. תרומתו זו של יעלון בספר זה הפכה עד מהרה לקלאסיקה. במאמר "תהליכי היווצרות קרקע בזמן ובמרחב", הציע יעלון מודל דינמי של מערכת הקרקע, תוך הבחנה בין שתי קבוצות עיקריות של תהליכי שיווי משקל: 1) אלה המתקרבים למצב שיווי משקל בשיעורים שונים; 2) תהליכים בלתי הפיכים או כאלה המסתיימים מעצמם. לאחר מכן המשיך לפתח כל קבוצה, והציג סיווג של מאפייני קרקע (Pedofeatures) אבחנתיים, על פי מצבם המקורי ועמידותם היחסית[11]. בשנת 1970 הועלה יעלון לדרגת פרופסור חבר[12].

ב-1973 פרסם יעלון יחד עם תלמידו לשעבר, אליעזר גנור (1935 - 2011), עבודה הנוגעת לתפקיד המרכזי שממלא אבק אאולי בהיווצרות קרקע במזרח הים התיכון, בעידן הרביעון[13].בעבודה זו עסק יעלון בתנאים הגלובליים של האבק האאולי ודרכי תפוצתו במרחב. בנוסף לכך, אסף ראיות חותכות לכך שמקור הצבע האדום של קרקעות הטרה רוסה הוא במינרלי הברזל שבאבק. ממצא זה עמד בסתירה לטיעוניהם של חוקרים כגון רייפנברג ואחרים, אשר ייחסו את הצבע האדום לתחמוצות הפחמה (קרבונט) שבסלעי האב[1]. בסופו של דבר, טיעוניו של יעלון לגבי התפקיד המרכזי שממלא אבק אאולי רביעוני בהתהוות קרקע התקבלו על דעת מומחים רבים בעולם. בזכות רעיונותיו המקוריים, הוכר יעלון עד מהרה כמומחה בעל שם עולמי. כשנשאל לימים מה הייתה לדעתו נקודת השיא בקריירה שלו, השיב כי תרומתו המשמעותית ביותר הייתה בחקר השפעת האבק על הקרקע[1].

ב-1975 פרסם יעלון את מאמרו "מודלים קונספטואליים בפדוגנזה: האם ניתן לפתור פונקציות היווצרות קרקע?" (Conceptual models in pedogenesis: Can soil-forming functions be solved)[14] במאמר חשוב זה, אשר גם היום עדיין מושך תשומת לב רבה, המחיש יעלון את המורכבות של כימות תהליכים פדוגנטיים. בהמשך, נבחר יעלון ב-1977 לנשיא הוועדה לחקר הפלאופדולוגיה של INQUA. ציון דרך נוסף בעבודתו היה הוצאת גיליון מיוחד של Geoderma תחת הכותרת "משמעות אקלימית וליטוסטרטיגרפית של פליאוסולים" (Climatic and Lithostratigraphic Significance of Paleosols), המסכם את הכנס שנערך בנושא זה, באוטווה שבקנדה. ב-1994, בגיל 70 ושנתיים לאחר פרישתו הרשמית, עזב יעלון את משרדו באוניברסיטה העברית בירושלים וכמעט שלא חזר אליו עוד. עם זאת, כשהוא מוקף באלפי הספרים שבביתו שמר על קצב גבוה של כתיבה, עריכה ובקרת ספרות מדעית. ב-1997 פרסם מאמר חשוב על ייחודן של קרקעות הים התיכון, השואל "מה עושה אותן שונות?"[15] מאמר זה, המתייחס למאפייני הקרקע והנוף, מספק סקירה רחבה ומפורטת באשר לתנאים הסביבתיים הים תיכוניים, כמו גם השפעות גאומורפולוגיות, גאוכימיות, פדולוגיות ואנתרופוגניות, על המערכות האקולוגיות של אגן הים התיכון.

לצד התמקדותו העיקרית בתהליכי היווצרות הקרקע, תרם יעלון רבות בתחומי ההיסטוריה, הפילוסופיה והסוציולוגיה של מדעי הקרקע. היה לו תפקיד מרכזי בהקמת קבוצת העבודה של ISSS להיסטוריה של מדעי הקרקע (כיום ועדה 4.5 באיגוד הבינ״ל למדעי הקרקע - היסטוריה, פילוסופיה וסוציולוגיה של מדעי הקרקע). בין פרסומיו השונים בתחום, ב-1997 בשיתוף עם סימון ברקוביץ' ערך יעלון את הספר "היסטוריה של מדעי הקרקע: פרספקטיבות בינלאומיות" (History of Soil Science: International Perspectives)[16]. הספר קיבץ עבודות מחקר המציגות התפתחויות היסטוריות בהבנה ובהתייחסות של בני האדם לקרקע. כפי שהספר מדגים, גישתו של יעלון להיסטוריה של מדעי הקרקע שמה את הדגש על הכרה בייחודיות הקרקעות השונות, והתפתחות תת-דיסציפלינות, בהתאם לשימושי הקרקע של החקלאים הקדומים.

המוטיבציה הרבה של יעלון להישאר פעיל במחקר נותרה עד ימיו האחרונים, וניכרה בפרסומיו. בשנת 2012, לאחר שנים של כתיבת טיוטות, פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "הסיפור של יעלון: הלהט למדע וציונות"[1]. בשנתיים האחרונות לחייו עסק יעלון, יותר מכל, בקריאת ספרות בנושא ארכאולוגיה וגאו-ארכאולוגיה. בקיץ 2013 הידרדר מצבו הבריאותי, ובינואר 2014, נפטר יעלון בביתו שבמבשרת ציון.

חיי משפחה

עריכה

ב-1952 נשא יעלון לאישה את ריטה זינגר (2010-1926). החל מזמן קצר לאחר נישואיהם, הם התגוררו בשכונת קריית משה, בשנת 1975 לשכונת גבעת המבתר ובשנת 1997 עברו למבשרת ציון. דן וריטה יעלון גידלו שני בנים: דוד (1953) ואורי (1956). ברבות השנים התברכו דן וריטה בשבעה נכדים[1].

פרסים והוקרה

עריכה
 
פרס המדען הצעיר ע"ש יעלון - מבט קדמי

בשונה מאופיו הצנוע, זכה יעלון בפרסים חשובים והוקרה רבה על עבודתו. בשנת 2000, קיבל את מדליית סארטון (הפרס היוקרתי ביותר בתחום ההיסטוריה של מדעי כדור הארץ) מטעם אוניברסיטת גנט בבלגיה, על תרומתו יוצאת הדופן להיסטוריה של מדעי הקרקע. בשנת 2010 זכה יעלון בפרס ע"ש דוקצ'ייב ( ”פרס נובל" של מדעי הקרקע) מטעם האיגוד הבינלאומי למדעי הקרקע (IUSS), כהוקרה על תרומתו לפדולוגיה ולמדעי הקרקע. בנוסף לשני פרסים מכובדים אלה, יעלון היה עמית כבוד באגודות מדעי הקרקע של בריטניה, גרמניה ורוסיה. הוא זכה גם בחברות כבוד באגודה הגאולוגית הישראלית (2001) והאמריקנית (2008), חברות כבוד באיגוד הבינ"ל למדעי הקרקע (1998) חברות כבוד על מפעל חיים ב- INQUA, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טביליסי, גאורגיה. באפריל 2015 התקיים כנס בינ״ל מיוחד לזכרו של יעלון, מטעם האיגוד הבינ"ל למדעי הקרקע, באוניברסיטה למשאבים טבעיים ומדעי החיים (BOKU) בווינה (אוסטריה) והורסקה הרדיסטה (צ'כיה)[17]. בעקבות כנס זה פורסם גיליון מיוחד לזכרו של יעלון בכתב העת CATENA[18]. בשנת 2016 הוחלט באיגוד הבינ"ל למדעי הקרקע להנציח את זכרו של יעלון באמצעות "מדליית המדען הצעיר ע"ש דן יעלון“. מדליה זו תוענק מדי ארבע שנים במסגרת הקונגרסים העולמיים של מדעי הקרקע[19].

פרסומים נבחרים

עריכה
 
פרס המדען הצעיר ע"ש יעלון - מבט אחורי

דן יעלון פרסם ללמעלה מ-200 פרסומים, ובהם מאמרים מקוריים, פרקי ספרים וסקירות, רשימות מדעיות שונות, ערכי אנציקלופדיות, ותקצירים חשובים שזכו לציטוטים רבים. בנוסף, בתפקידו כעורך הוציא יעלון אסופות קלאסיות בנושא פדולוגיה ומדעי הקרקע. הוא היה העורך המייסד של כתב העת CATENA, וחבר מערכת בעיתון זה, כמו גם בכתבי העת Geoderma ו- Soil Science. להלן חלק מהפרסומים החשובים ביותר של יעלון:

  • 1971 - Soil-forming processes in time and space[11].
  • 1973 - The influence of dust on soils during the Quaternary[13].
  • 1975 - Conceptual models in pedogenesis: Can soil-forming functions be solved?[14]
  • 1983 - Climate, time and soil development[20].
  • 1997 - Soils in the Mediterranean region: What makes them different?[15]
  • 1997 - History of soil science in context: International perspective[16].
  • 2000 - Down to earth. Why soil-and soil science-matters[21].
  • הרשימה הביבליוגרפית המלאה של דן יעלון מופיעה במאמר מערכת של CATENA שיצא במסגרת מהדורה מיוחדת לזכרו (כרך 146), בעמודים 3 – 9.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Yaalon, Dan H. (2012). A Passion for Science and Zion: The Yaalon Story. Jerusalem: Maor Wallach Press.
  2. ^ Yaalon, D.H., 1954. An Investigation of the Effects of Saline Irrigation Water on Sodium Adsorption and Permeability Characteristics of Calcareous Soils. PhD dissertation, The Hebrew University of Jerusalem, Jerusalem.
  3. ^ Yaalon, D., Rigby, M., 1952. Laboratory Exercises in Soil Science and Fertilizers. Department of Geology, The Hebrew University of Jerusalem, Jerusalem (in Hebrew).
  4. ^ ישראל גילוני, ספרים על נושאים מדעיים, הארץ, 2 ביולי 1953
  5. ^ רשימת מוסמכי האוניברסיטה, חרות, 2 במאי 1957
  6. ^ Yaalon, D.H., 1955. Notes on the clay mineralogy of the major soil types of Israel. Bulletin of the Research Council of Israel. 5B, 168–173.
  7. ^ Yaalon, D., 2001. Proposal for a Commission on PALEOPEDOLOGY. Bulletin of the International Union of Soil Sciences 100, pp. 46-47.
  8. ^ IUSS, 2004. Bulletin of the International Union of Soil Sciences 104, pp.7,13.
  9. ^ Yaalon, D.H., Yaron, B., 1966. Framework for man-made soil changes–an outline of metapedogenesis. Soil Science. 102, 272–277.
  10. ^ Yaalon, Dan H. (1971). Paleopedology: Origin, Nature and Dating of Paleosols. Jerusalem: International Society of Soil Science and Israel Universities Press.
  11. ^ 1 2 Yaalon, D.H., 1971. Soil-forming processes in time and space, in: Yaalon, D.H. (Ed.), Paleopedology: Origin, Nature and Dating of Paleosols. International Society of Soil Science and Israel Universities Press, Jerusalem, pp. 29–39.
  12. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת העברית בירושלים, על המשמר, 17 בנובמבר 1970
  13. ^ 1 2 Yaalon, D.H., Ganor, E., 1973. The influence of dust on soils during the Quaternary. Soil Science. 116, 146–155.
  14. ^ 1 2 Yaalon, Dan H. (1975). "Conceptual models in pedogenesis: Can soilforming functions be solved?". Geoderma. 14: 189–205.
  15. ^ 1 2 Yaalon, Dan H. (1997). "Soils in the Mediterranean region: what makes them different?". Red Mediterranean Soils. Catena (Special Issue). 28: 157–169.
  16. ^ 1 2 Yaalon, Dan H.; Berkowicz, S. (1997). History of Soil Science: International Perspectives, Advances in GeoEcology 29. Reiskirchen: Catena Verlag GMBH.
  17. ^ Stahr, K., Sauer, D., Ottner, F., Itkin, D., (Eds.) 2015. Transactions of the Dan H. Yaalon Symposium at the University of Natural Resources and Life Science (BOKU), 2015, Vienna and Uherske Hradiste. The Institute of Soil Science and Land Evaluation, Hohenheim University (Institut für Bodenkunde und Standortslehre der Universität Hohenheim), Hohenheim, Germany.
  18. ^ Stahr, K., Itkin, D., Ottner, F., Verrecchia, E.P., (Eds.) 2016. Dan H. Yaalon Memorial Issue. CATENA, Vol. 146, pp. 1-154.
  19. ^ IUSS, 2004. Bulletin of the International Union of Soil Sciences 129, pp.12-13.
  20. ^ Yaalon, D.H., 1983. Climate, time and soil development, in: Wilding, L.P., Smeck, N.E., Hall, G.F. (Eds.), Developments in Soil Science 11A, Pedogenesis and Soil Taxonomy, 1. Concepts and Interactions. Elsevier Science Publishers B.V., Amsterdam, pp. 233–251.
  21. ^ Yaalon, Dan H. (בספטמבר 2000). "Down to earth. Why soil – and soil science matters". Nature. 407: 301. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=דן_הארדי_יעלון&oldid=38835982"