דנאה (אנטוניו דה קורג'ו)
דנאה (באיטלקית: Danae) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר אנטוניו דה קורג'ו משנת 1531 המתאר את דנאה. היצירה מוצגת בגלריה בורגזה ברומא.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אנטוניו דה קורג'ו |
| תאריך יצירה | 1531 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
|
| גובה |
|
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
125 (גלריה בורגזה)  |
| מיקום |
גלריה בורגזה רומא שבאיטליה |
  | |
הסיפור המיתולוגי
עריכההציור מתאר בגודל טבעי את הרגע במיתולוגיה היוונית שבו דנאה, האסורה בידי אביה בתא תת-קרקעי (פרט אשר אנטוניו דה קורג'ו מתעלם ממנו), מברכת את זאוס מלך האלים (יופיטר בגרסת המיתולוגיה הרומית) המתגנב אל חדרה בדמות גשם של זהב. הוא מעבר אותה, וזמן קצר לאחר מכן נולד בנם פרסאוס.
היסטוריה
עריכההיצירה הוזמנה על ידי הדוכס ממנטובה, פדריקו גונזגה השני, כחלק מסדרת יצירות המתארת את אהבותיו של יופיטר, על בסיס השיר האפי מטמורפוזות מאת המשורר הרומי אובידיוס. ייתכן שהיא יועדה להצגה באחוזתו של הדוכס. לאחר מותו של פדריקו, היצירה נשלחה לספרד.
בשנת 1584 מציין הצייר ג'ובאני פאולו לומצו את הציור כחלק מאוסף הפסל ואספן האמנות לאונה לאוני. בנו של לאוני מכר את הציור לרודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שהעבירה לפראג (1601–1603). במהלך מלחמת שלושים השנים היא נלקחה כשלל מלחמה על ידי גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, שהעבירה לסטוקהולם. כריסטינה, בתו ויורשתו של המלך, הביאה את הציור אתה לרומא אחרי שהתפטרה מתפקידה. לאחר מותה היצירה הגיעה לידיו של פיליפ השני, דוכס אורליאן. בשנת 1792, יחד עם מרבית "אוסף אורליאן" (אנ'), היצירה נמכרה לדוכס אנגלי והועברה לאנגליה. בשנת 1827 היא נמכרה לקמיליו בורגזה והועברה לגלריה בורגזה ברומא.
תיאור היצירה
עריכהדנאה שוכבת על המיטה כאשר מולה יושב קופידון, בדמות נער מכונף המסיר מעליה סדין שמכסה את גופה. אין אזכור של קופידון בסיפור המיתולוגי ולכן החידוש של קורג'ו הוא יוצא דופן. למרגלות המיטה, שני קופידונים נראים בוחנים את גשם הזהב. דנאה מוצגת בתור נערה, שלא מודעת לנוכחותנו, אשר מחייכת לעצמה כשהיא מברכת בעדינות את טיפות הזהב הזורמות מהענן אל תוך רחמה. בשונה מתיאורים רבים אחרים של אותו מיתוס, שום הפרעה לא מלווה את דמותה, וגם לא את דמות קופידון, אשר מתבונן בפליאה בענן הגשם המוזהב. מקור האור העיקרי מגיע מימין והוא מייצר אפקטים רכים של אור וצל (טכניקה הקרויה קיארוסקורו ואשר אנטוניו דה קורג'ו התמחה בה). מן החלון הפתוח נשקפים נוף טבעי, עננים ושמיים בצבע כסף בוהק, המנוגד לצבעים החמים והעמוקים בהם מתואר פנים החדר. הווריאציות המופלאות של התאורה המלטפת רומזות כי הדמויות נחקרו בקפידה על ידי מודלים חיים.
יצירה זו הייתה בעלת השפעה רבה על טיציאן, שהעריץ אותה וצייר לפחות שש גרסאות של דנאה. בעקיפין הייתה לה השפעה גם על גרסאות של רמברנדט ואחרים[1].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Sluijter, Eric Jan (2006). Rembrandt and the Female Nude. Amsterdam University Press. p. 226. ISBN 978-90-5356-837-8.