דרקון אדום (סרט)
דרקון אדום (באנגלית: Red Dragon) הוא סרט בסדרת הסרטים חניבעל לקטר. הסרט הוא רימייק לסרט צייד אדם. התסריט לסרט נכתב בידי טד טלי, תסריטאי שתיקת הכבשים, והוא מתבסס באופן חופשי על תסריט הסרט צייד אדם מאת מייקל מאן. הסרט בוים בידי ברט רטנר, והופק בידי דינו דה לורנטיס, שהפיק גם את "צייד אדם" ואת "חניבעל" (2001).
מבוסס על | צייד אדם |
---|---|
בימוי | ברט ראטנר |
הופק בידי | דינו דה-לורנטיס |
תסריט | טד טלי |
עריכה | מארק הלפריך |
שחקנים ראשיים |
אנתוני הופקינס אדוארד נורטון רייף פיינס הארווי קייטל אמילי ווטסון מרי-לואיז פארקר |
מוזיקה | דני אלפמן |
צילום | דנטה ספינוטי |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | סרטי יוניברסל |
חברה מפיצה | סרטי יוניברסל, נטפליקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה |
4 באוקטובר 2002 31 באוקטובר 2002 |
משך הקרנה | 124 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | מותחן פסיכולוגי, סרט פשע, סרט דרמה, סרט קניבלים, סרט מתח, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
תקציב | 78,000,000$ |
הכנסות | 209,196,298$ |
הכנסות באתר מוג'ו | reddragon |
סרט קודם | חניבעל |
סרט הבא | מקור הרוע |
דף הסרט ב־IMDb | |
במרכז הסרט ניסיונותיו של ויל גרהם (אדוארד נורטון), בלש משטרתי מיומן, לתפוס רוצח סדרתי בשם פראנסיס דולרהייד (רייף פיינס) שמשתמש בקניבליזם כדי להפגין את עליונותו על האחרים, וכל זאת מתוך הערצה והערכה עמוקה לד"ר חניבעל לקטר (אנתוני הופקינס), שבו נעזר גרהם כדי לפענח את המניעים הפסיכולוגיים של הרוצח.
שחקנים ודמויות
עריכהשחקן | דמות |
---|---|
אדוארד נורטון | ויל גרהם |
אנתוני הופקינס | חניבעל לקטר |
רייף פיינס | פראנסיס דולרהייד |
אמילי ווטסון | ריבה מקליין |
הארווי קייטל | ג'ק קרופורד |
מרי-לואיז פרקר | מולי גרהם |
פיליפ סימור הופמן | פרדי לאונדס |
קישורים חיצוניים
עריכה- "דרקון אדום", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "דרקון אדום", באתר נטפליקס
- "דרקון אדום", באתר AllMovie (באנגלית)
- "דרקון אדום", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "דרקון אדום", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "דרקון אדום", באתר Metacritic (באנגלית)
- "דרקון אדום", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אלון רוזנבלום, "דרקון אדום", באתר "סרט"
- נילי ברקן, מותר הכבשים על הדרקון, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2002
- אורי קליין, שובו של זולל הפרצופים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002