האזורים האסורים לטיסה בעיראק
האזורים האסורים לטיסה בעיראק הם אזורים אסורים לטיסה שהוכרזו על ידי ארצות הברית, בריטניה, וצרפת לאחר מלחמת המפרץ שפרצה ב-1991. ארצות הברית הצהירה כי האיסור נועד להגן על המיעוט הכורדי האתני בצפון עיראק והמוסלמים השיעים בדרום שנרדף על ידי משטרתו של נשיא עיראק, סדאם חוסיין. בעקבות האיסור נאסר על ידי מטוסים עיראקים לטוס בתוך האזורים שנקבעו, האיסור נאכף על ידי מטוסים אמריקאים, בריטיים וצרפתיים (אם כי צרפת החליטה לפרוש מתפקידה ב-1996)[1].
מ-1992 ועד פלישת הקואליציה בראשות ארצות הברית לעיראק (מלחמת עיראק) היו בעיראק שני אזורים אסורים לטיסה, הראשון הוקם לאחר מלחמת המפרץ והשתרע על כל שטחי עיראק מצפון לקו רוחב 36 צפון, באוגוסט 1992 הוקם אזור נוסף, הפעם באזור שמדרום לקו רוחב 32 צפון אך כבר ב-1996 הוחלט להרחיב אותו לכל האזור שגם מדרום לקו הרוחב 33 צפון[2]. הכורדים בצפון המדינה זכו לאוטונומיה אפקטיבית והוגנו לאחר הזעזוע שנגרם בעקבות רצח העם באל-אנפל (אנ') שבמהלכו נרצחו עשרות אלפי כורדים.
בניגוד למרבית הפעולות במלחמה, פעולות האכיפה לא אושרו על ידי האו"ם[3]. מזכ"ל האו"ם, בוטרוס בוטרוס ראלי גינה את קביעת אזורי הטיסה האסורים ובראיון שנתן לעיתונאי ג'ון פילגר (אנ') הגדיר אותם כ"בלתי חוקיים"[4] .
חוקיות
עריכהממשלת צרפת, ממשלת ארצות הברית וממשלת בריטניה השתמשו בהחלטה 688 של מועצת הביטחון של האו"ם (אנ') כדי ל"אשר" את חוקיות אזורי הטיסה האסורים בעיראק, עם זאת ההחלטה עצמה לא ציינה במפורש שום סמכות ספציפית בנוגע לאזור אסור בטיסה.
היסטוריה
עריכהעם סיום מלחמת המפרץ ולאחר הדאגה לביטחונם של הכורדים שלקח חלק בסדרת המרידות שהתרחשו ב-1991 הוחלט לפתוח ב"מבצע אספקת נוחות" שלמעשה יצר אזור שאסר על מטוסים צבאיים עיראקים לטוס בצפון עיראק, בנוסף לכך במבצע סופק סיוע הומניטרי נרחב לתושבי המדינה. מטוסים אמריקאים ובריטים אוכפו ללא הרף את אזור הטיסה ואף נאלצו לסבול מירי נ"מ שבוצע על ידי הצבא העיראקי מדי יום.
בדרום עיראק נערך מבצע "מעקב דרומי" שמטרתו להגן על האוכלוסיות השיעיות הנרדפות גם שהגיע לשיאו כאשר באוגוסט 1992 הוחלט להקים את האזור השני, שכמו בצפון נועד לצמצם את העליונות האווירית העיראקית על אותן אוכלוסיות נרדפות, כבר בדצמבר של אותה שנה ערערה עיראק על הלגיטמיות של אזור זה כאשר שני מטוסי F-16 שגרו לראשונה שני טילי AIM-120 נגד מיג-25 והפילו אותו לאחר שאותו מטוס שט באזור הדרומי.
ממרץ 2002 ועד דצמבר של אותה שנה עלה מספר הפצצות שהוטלו בשטחי האזור בכ-300%[5], פקידי משרד ההגנה הבריטי הודו כי עלייה זו נובעת מהעובדה שהבריטים, כמו האמריקאים ושאר המדינות ניצלו את איסורי הטיסה לא רק בשביל להגן על ערביי הביצות ועל השיעים שבעיראק אלא גם בשביל להחליש את מערכות ההגנה האווירית בעיראק כדי להקל על כוחות הקואליציה במקרה ויחליטו לפלוש למדינה.
בנובמבר 2002 הוחרפה המתיחות בין ארצות הברית לעיראק, וזאת לאחר שלדברי ארצות הברית הכוחות העיראקים הזניקו כוחות נ"מ לכיוון האזורים האסורים לטיסה[6].
למעשה, האזורים חדלו להתקיים עם תחילתה של מלחמת עיראק במרץ 2003 מאחר שהקואליציה השיגה במהירות את העליונות האווירית על המדינה. האזורים הושבתו רשמית מיד לאחר תפיסתו של הנשיא העיראקי, סדאם חוסין. רק שנה לאחר השבת האזורים ובתום תקופת בת 14 שנים חברת התעופה הלאומית של עיראק, עיראקי איירווייז, החלה לחזור לפעילותה[7].
הערות שוליים
עריכה- ^ "BBC News | FORCES AND FIREPOWER | Containment: The Iraqi no-fly zones". news.bbc.co.uk. נבדק ב-2019-10-17.
- ^ ROBIN WRIGHT, U.S. Forces Hit Iraq Again in 2nd Round of Missile Strikes - Los Angeles Times, Los Angeles Times, 3 באוגוסט 1996
- ^ "No-fly zones: The legal position". 2001-02-19. נבדק ב-2019-10-17.
- ^ ITV - John Pilger - Labour claims its actions are lawful while it bombs Iraq, starves its people and sells arms to corrupt states
- ^ "Britain and US Step Up Bombing in Iraq". www.globalpolicy.org. נבדק ב-2019-10-17.
- ^ מטוסים אמריקאים ובריטיים תקפו מטרות בעיראק, באתר וואלה, 7 בנובמבר 2002
- ^ סוכנויות הידיעות, חברת התעופה של עיראק חזרה לטוס, באתר ynet, 20 בספטמבר 2004