הראג' הבריטי
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
הראג' הבריטי (באנגלית: British Raj) הוא השם שניתן לשלטון הבריטי בתת-היבשת ההודית והאזור סביבה בין השנים 1858–1947. החל משנת 1876, שלטון זה נקרא באופן בלתי רשמי האימפריה ההודית (באנגלית: Indian Empire). למרות שם זה האזור אשר נכלל בתחומי האימפריה ההודית כולל את ארבע המדינות הודו, פקיסטן, מיאנמר ובנגלדש של ימינו. בשטחי הראג' נכללו אזורים שבשליטה בריטית ישירה, וכן מדינות נסיכותית סוזרניות.
| |||
.svg) | |||
| מוטו לאומי |
Dieu et mon droit אלוהים וזכותי שלי | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי | המנון הממלכה המאוחדת | ||
| ממשל | |||
| משטר | מונרכיה חוקתית | ||
| שפה נפוצה | הינדוסטנית, אורדו, אנגלית | ||
| עיר בירה |
קולקטה 1858-1912 ניו דלהי 1912-1947 | ||
| רשות מחוקקת |
האספה המחוקקת המרכזית  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | דרום אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | המרד ההודי הגדול | ||
| תאריך | 2 באוגוסט 1858 | ||
| פירוק | עצמאות וחלוקת הודו | ||
| תאריך | 15 באוגוסט 1947 | ||
| ישות קודמת | הקולוניה ההודית של חברת הודו המזרחית הבריטית | ||
| ישות יורשת |
 הודו פקיסטן בורמה הבריטית | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | רופי הודו הבריטית | ||
  | |||
.svg)
הראג' הבריטי הוא צורת שלטון של האימפריה הבריטית. הראג' נוהל על ידי מספר קטן מאוד של בריטים, בשיתוף עם האליטה המקומית. הבריטים הצליחו לשלוט על שטח גדול ביעילות, תוך שימוש והצבת מספר קטן יחסית של אנשי אדמיניסטרציה וכוחות שיטור בריטים, משום שבפועל שלטו באזור בשיתוף קבוצות האליטה מקומיות. הדוגמה הבולטת ביותר היא הודו־פקיסטן, בין השנים 1858-1947.
הראג' הבריטי הוקם לאחר שב-15 באוגוסט 1858 נחקק בפרלמנט של בריטניה חוק שהעביר את השלטון בהודו ישירות לפרלמנט ולכתר הבריטי. עד לאותה העת, השלטון בתת-היבשת ההודית התנהל על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, אך פרוץ המרד ההודי הגדול במאי 1857 הוביל לחוסר אמון ביכולת החברה לנהל מדינה. עם ביטול החברה, כאמור, עבר ניהול המדינה ישירות לפרלמנט הבריטי עם הקמת המשרד לענייני הודו ותפקיד מזכיר המדינה להודו. הראג' הבריטי הפסיק להתקיים עם קבלת הודו את עצמאותה מידי הבריטים, יחד עם המדינות הנוספות וחלוקת הודו, כל זאת ב-15 באוגוסט 1947.
היסטוריה של הראג' הבריטי
עריכההראג' הבריטי היה הפרק האחרון של הודו הבריטית וההיסטוריה של הודו לפני עצמאותה. פרק זה התחיל כאמור עם פירוק שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית כחלק מתוצאות המרד ההודי הגדול, מרד שטילטל את הודו מהיסוד והביא את יחסי האוכלוסייה ההודית והבריטים לשפל. אם כן נקודת הפתיחה של שלטון הראג' הייתה שלילית במקצת ושינויים רבים נדרשו בשנים הראשונות כדי להבטיח את ההצלחה של השלטון הבריטי בהודו.
מיד לאחר המרד הוכפלו הכוחות הבריטים בהודו כחלק ממסקנות המרד, בנוסף עשרות יחידות שמרדו או נחשדו בהתמרדות פורקו ובמקומם העדיפו הבריטים לגייס חיילים חדשים מבין המחוזות והממלכות שהוכיחו את נאמונתם במהלך המרד, בנוסף לאוכלוסיות שנחשבו 'לוחמניות' כגון הגורקות מנפאל והסיקים מצפון-מערב הודו. בנוסף לשינויים בהרכב הצבא, צבא הודו עצמו עבר משליטת חברת הודו המזרחית לפיקוד הצבא הבריטי עצמו. בשנת 1880 צבא הודו כלל כ-66,000 חיילים בריטים, 130,000 חיילים ילידים ו-350,000 חיילים בצבאות ממלכות החסות.
שינוי נוסף שהביא השלטון הבריטי הישיר היה ההכנסה של 'שירות המדינה ההודי' (Indian Civil Service; ICS), הגוף האדמיניסטרטיבי אשר ניהל את המדינה עם כ-1,000 עובדים. עובדי שירות המדינה בראג' הבריטי היו שונים מהאדמיניסטרטורים מטעם החברה שנטו להיות מושחתים, במקום זאת עובדי המדינה היו משכילים ובשנים הראשונות בריטים כולם. בהמשך השנים הוכנסו יותר ויותר עובדים הודים משכילים לשירות המדינה כך שבשנת 1914 היו כ-5% הודים בשירות ובשנת 1942 היו יותר מחצי הודים עם 588 בריטים ו-597 הודים.
גם מערכת המשפט והחוק בהודו עברו שינוי עם מעבר השלטון. החוקים הפכו לקבועים וברורים יותר ומערכת המשפט ליציבה יותר, עם זאת הייתה התחשבות רבה יותר בחוקי הדת והחברה המקומיים. תהליך הקבלה של חוקים חדשים בממשל הבריטי בהודו נוסד בחוק המועצות ההודיות של 1861 ולפיו חוקים יעברו דרך מועצה אחראית לפי נושא החוק, אישור החוק יהיה אחריותו של ראש המועצה, חוקים חשובים יהיו מותנים באישור המושל הכללי. באופן זה, תהליך הקבלה של חוקים חדשים הפך לפשוט יותר, זאת כי בעבר הייתה מועצה אחת שהייתה צריכה להחליט על החוקים כולם. בנוסף לכך, הוכנסו נציגים הודים למועצות כדי לשלב אותם בתהליך קבלת ההחלטות, אך לרוב היו אלו הודים מהמעמדות הגבוהים או שליטים מקומיים אשר נבחרו משום נאמנות.
בתחום החינוך היו התפתחויות רבות עם הקמת עשרות מוסדות חינוך ואוניברסיטאות. החינוך הגבוה בהודו הפך להיות הכלי המכשיר לשירות המדינה הבינוני[1], אזרחים הודים אשר רצו להשפיע באופן כזה או אחר על ניהול המדינה יכלו כעת ללמוד באקדמיה ולהשתלב בשירות המדינה. בשנת 1857, מעט לפני התפרצות המרד, נפתחו האוניברסיטאות של קולקטה, בומביי ומדראס. בהמשך השנים נוסדו עוד עשרות אוניברסיטאות מרכזיות ברחבי הודו, זאת בנוסף לאלפי בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים. בשנת 1887, מבין 21,000 משרות העובדים של שירות המדינה הבינוני; 45% מהם היו הינדים, 7% מוסלמים, 19% חצי-אירופאיים (לרוב אב אירופאי ואם הודית) ורק 29% היו בריטים.
בתחום הצמיחה הכלכלית, בין השנים 1880 ל-1920 היה גידול של כ-1% בממוצע לשנה בכלכלת הראג' הבריטי, אך עם זאת גם האוכלוסייה גדלה בשיעור דומה כך שלא היה שינוי של ממש באיכות החיים וצמיחה כלכלית לאדם. גישת המחקר ההיסטורי של הלאומנות ההודית אף טענה שהודו הייתה עניה יותר בסוף השלטון הבריטי מאשר בתחילתו.
ב־1935 חוקק הפרלמנט הבריטי את חוק ממשלת הודו, 1935, שהעניק ממשל עצמי מוגבל להודים.
המושלים הכלליים
עריכה
ערך מורחב – מושל הודו
| כרונולוגיית המונרכיה והמושלים-הכלליים של הודו | |||||
| מלך בריטניה | המושל הכללי | אירועים עיקריים | |||
| ויקטוריה | צ'ארלס קנינג, רוזן קנינג 1858 - 1862 |
1858: מעבר השלטון על הודו מחברת הודו המזרחית לפרלמנט הבריטי. ארגון מחדש של צבא הודו תחת פיקוד הצבא הבריטי. 1860: רעב גדול בדואב, צפון הודו. 1861: חוק מועצת הודו וחוק המשטרה בהודו (יצירת מועצה פרלמנטרית למשרד הודו ומשטרה אזרחית הודית). | |||
| ג'יימס ברוס, רוזן אלגין 1862 - 1863 |
|||||
| ג'ון לורנס, ברון לורנס 1869 - 1864 |
1864-65: מלחמת דואר. 1866: הרעב באוריסה, בנגל. 1869: הרעב הראג'פוטנה, מרכז הודו. 1869: סיפוח איי ניקובר. | ||||
| ריצ'רד בורק, רוזן מאיו 1872 - 1869 |
פיתוח נרחב של רשת הכבישים ופסי הרכבת, הקמת משרד החקלאות בהודו. 1872: הקמת המושלות של איי אנדמן וניקובר רצח ריצ'רד בורק באיי אנדמן. | ||||
| תומאס ברינק, רוזן נורט'ברוק 1876 - 1872 |
1873-1874: הרעב בביחר. 1874-75: ביקור הנסיך, לעתיד המלך אדוארד השביעי. | ||||
| רוברט בולוור, רוזן ליטון 1880 - 1876 |
בלוחיסטאן הופכת למושלות. 1877: טקס ההכתרה הרשמי של המלכה ויקטוריה כקיסרית הודו בדלהי. 1876-78: 5.2 מיליון הרוגים במהלך 'הרעב הגדול'. 1878-80: המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. | ||||
| ג'ורג' רובינסון, המרקיז ריפון 1884 - 1880 |
התפתחויות בחינוך, הקמת משרד החינוך ותחילת הבניה של אוניברסיטת פנג'אב בלהור. הרחבת רשת פסי הרכבת. | ||||
| פרדריק המילטון, המרקיז דופרין 1888 - 1884 |
1885: המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית. | ||||
| הנרי פטי-פיטסמוריס, מרקיז לנדסאון 1894 - 1888 |
התחזקות אזור הגבול הצפון-מערבי. היווסדות 'חיילי השירות האמפריאלי', חיילים הניתנים על ידי ממלכות חסות לשירות האימפריה הבריטית. 1893: היווסדותו של 'קו דוראנד', קו גבול בין הודו הבריטית לאפגניסטן. קביעתו של הגבול בין בורמה לסיאם. | ||||
| ויקטור ברוס, רוזן אלגין 1899 - 1894 |
שינוי מבנה צבא הודו (משלוש ארמיות לארבעה פיקודים). 1896: המגפה הבובנית פוקדת את בומביי ואת קולקטה (1898). התפרצות מהומות כתוצאה מהמגפות. | ||||
| אדוארד השביעי | ג'ורג' נתניאל קרזון 1905 - 1899 |
1899-1900: הרעב הגדול בהודו. התפרצות מחודשת של המגפה הבובנית, כמיליון הרוגים. הקמת משרד המסחר והתעשייה בהודו. 1901: הקמת 'מחוז הגבול הצפון-מערבי' בתור מחוז בעל מושל גבוה. 1903: אדוארד השביעי מוכתר קיסר הודו בדורבר דלהי לאחר מותה של ויקטוריה שנתיים קודם לכן. 1904: חוק הארגון מחדש של אוניברסיטאות הודו וחוק שימור אתרים ארכאולוגים. מחוז אווד ו-'המחוזות הצפון-מערביים' מאוחדים לכדי 'המחוזות המאוחדים'. 1905: פיצול מחוז בנגל והקמת מחוז 'מזרח בנגל ואסאם'. | |||
| גילברט אליוט, הרוזן מינטו 1910 - 1905 | |||||
| ג'ורג' החמישי | צ'ארלס הרדינג, הברון הרדינג 1916 - 1910 |
1911: ביקור המלך ג'ורג' החמישי. מעבר עיר הבירה של הודו מקולקטה לעיר החדשה ניו דלהי. 1912-29 בנייה של ניו דלהי. 1914-18 מלחמת העולם הראשונה. | |||
| פרדריק טסינגר, הוויקונט צ'למספורד 1921 - 1916 |
1917: צבא הודו משתתף במערכה במסופוטמיה. 1918: צבא הודו משתתף בקרב מגידו 1919: חוק ממשלת הודו, 1919, המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית. | ||||
| רופוס אייזקס, המרקיז מרדינג 1926 - 1921 |
|||||
| אדוארד ווד, הרוזן מהליפקס 1931 - 1926 |
|||||
| פרימן תומאס, המרקיז מווילינגטון 1936 - 1931 |
חוק ממשלת הודו, 1935 | ||||
| אדוארד השמיני | ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו 1943 - 1936 |
||||
| ג'ורג' השישי | ארצ'יבלד וייוול, הרוזן ובל 1947 - 1943 |
||||
| לואי מאונטבאטן, הרוזן מאונטבאטן 1947 |
סיום השלטון הבריטי בהודו, חלוקה וקבלת עצמאות של הודו, פקיסטן, בורמה ובנגלדש. | ||||
גאוגרפיה
עריכה
הראג' הבריטי כלל את כל השטחים הנתונים לשלטון הישיר של המושל-הכללי ושלטון הבריטי, כמו גם את ממלכות החסות, שהיו עצמאיות למחצה ונתונות להשפעה בריטית. בשנת 1889 אימץ הפרלמנט הבריטי את ההגדרה הרשמית למונח 'הודו הבריטית':
(4.) המונח "הודו הבריטית" מתייחס לכל הטריטוריות והמקומות אשר הנמצאות בריבונותה של הוד מלכותה אשר בעת הזאת נשלטים על ידי הוד מלכותה בעזרת המושל-הכללי של הודו או על ידי כל מושל או קצין אחר הכפוף למושל-הכללי של הודו.
(5.) הביטוי "הודו" מתייחס להודו הבריטית בנוסף לכל טריטוריה של נסיך או מנהיג מקומי תחת הריבונות של הוד מלכותה המופעלת בעזרת המושל-הכללי של הודו, או על ידי כל מושל או קצין אחר הכפוף למושל-הכללי של הודו [2]
תחת שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית, התחלקה הודו לשלושה מחוזות שלטון שכונו נשיאויות: בנגל, בומביי ומדראס. בנוסף לאלו היו שטחים בצפון וצפון-מערב הודו אשר נחשבו למחוז נפרד. במהלך השנים עם כיבוש חלקים נרחבים מהודו לטובת השלטון הבריטי, יחד עם הגידול באוכלוסייה, נוספו באופן הדרגתי עוד ועוד אזורים אשר הפכו למחוזות. בתחילת המאה ה-20 שלושת מחוזות השלטון הפכו למספר מחוזות גדולים ומספר מחוזות קטנים שחילקו את הודו הבריטית. בתוך מחוזות אלו היו חלוקות נוספות לדיוויזיות או חלקות.
ממלכות החסות
עריכהכאמור הודו התחלקה לשני חלקים, אזורי שליטה ישירים תחת שלטון הכתר הבריטי (אשר נציגו הוא המושל-הכללי) וממלכות חסות. ההבדל הגדול היה שבאזורי השלטון הישיר חל החוק הבריטי שנקבע בפרלמנט הבריטי או בממשל בהודו, בעוד שממלכות החסות התנהלו באופן עצמאי והתקיימו בתוך מערכת משפטית ופוליטית נפרדת. למרות זאת, מי שאיפשר להם את עצמאותם היחסית היה כמובן השלטון הבריטי לכן נשתמרו קשרים הדוקים מאוד. השליטה הבריטית בממלכות אלו התבטא במעורבות שלטונית, יחסי החוץ של הממלכה, מעורבות צבאית והיקשרות.
דוגמה טובה לקשר בין השלטון הבריטי לממלכות החסות היא 'חיילי השירות האימפריאלי', יחידות אשר הוענקו לשירות האימפריה הבריטית על ידי ממלכות החסות כאשר זו הייתה צריכה אותם. החיילים צברו ניסיון בקרב ברחבי האימפריה ואילו שליטי ממלכות החסות חיזקו את הקשרים הדיפלומטים שלהם עם הבריטים. בראשית המאה ה-20, עמדו כ-18,000 חיילים ממלכות החסות לרשות צבא האימפריה הבריטית.
בשנת 1947 עם קבלת העצמאות מהשלטון הבריטי, היו באופן רשמי 565 ממלכות חסות עצמאיות. רובן הגדול היו ממלכות ונסיכויות קטנות מאוד, אך היו מספר ממלכות גדולות מאוד ביניהן ממלכת מייסור, הייראבאד וג'אמו וקשמיר. רוב הממלכות סופחו להודו ומיעטן לפקיסטן, אך ג'אמו וקשמיר הפכה לסכסוך מתמשך בין הודו לפקיסטן.
מחוזות
עריכה| מחוזות גדולים | |||
| שם המחוז | שטח (אלפי קמ"ר) |
אוכלוסייה (במליונים) | הערות |
|---|---|---|---|
| בנגל | 390 | 75 | לשעבר 'מחוז השלטון בנגל'. פוצל למזרח ומערב בנגל בשנת 1905 ואוחד מחדש ב-1911. |
| בורמה | 440 | 9 | |
| נשיאות מדראס | 370 | 38 | |
| בומביי | 320 | 19 | |
| המחוזות המאוחדים | 280 | 48 | נוצר בשנת 1902 עם איחוד מחוז אווד והמחוזות הצפון-מערביים. |
| מחוזות המרכז | 270 | 13 | |
| פנג'אב | 250 | 20 | נוצר עם כיבוש פנג'אב בשנת 1849. |
| אסאם | 130 | 6 | הופרד מבנגל ב-1905. |
| מחוזות קטנים | |||
| שם המחוז | שטח | אוכלוסייה (באלפים) | הערות |
| מחוז הגבול הצפון-מערבי | 42 | 2,125 | |
| בלוצ'יסטאן הבריטית | 120 | 308 | |
| קוּרג | 4 | 181 | |
| אג'מר-מרוורה | 7 | 477 | |
| איי אנדמן וניקובר | 8 | 25 | |
צבא וביטחון
עריכה- ערך מורחב – צבא הודו הבריטית
לקראת עצמאות
עריכהראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל הממלכה המאוחדת | ||
