האסכולה הווינאית השנייה
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
האסכולה הווינאית השנייה היא קבוצת מלחינים, שמרכיביה היו ארנולד שנברג ותלמידיו בווינה של ראשית המאה העשרים. מה שאפיין את המוזיקה שלהם בראשית הדברים היה האקספרסיוניזם הפוסט רומנטי ובהמשך, האטונאליות והטכניקה הסריאלית של שנברג, אם כי הוראתו של שנברג (כפי שעולה מספרי הלימוד השונים שפרסם) הצטיינה בגישה מסורתית ושמרנית ולא כללה דיון בשיטה הסריאלית שלו. (ה"אסכולה הווינאית הראשונה", שכמעט אין מתייחסים אליה אלא בהשוואה לשנייה, כוללת בדרך כלל את המלחינים שגרו ועבדו בווינה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, בעיקר וולפגנג אמדאוס מוצרט, יוזף היידן, לודוויג ואן בטהובן ופרנץ שוברט.)
חבריה העיקריים של האסכולה, מלבד שנברג, היו אלבן ברג ואנטון וברן, אם כי היו מלחינים נודעים פחות, שראוי אולי לכלול אותם במונח הזה, כגון היווני ניקולאוס סקאלקוטאס וכן תלמידים צעירים, שהצטרפו ממש לפני התפרקותו של הטריומווירט לאחר קרוב ל-50 שנה, כמו הנס אייזלר, הנס ילינק ואחרים. עד אמצע המאה ה-20 היה מקובל לראות את שלושת חברי האסכולה העיקריים כמקשה אחת, שהרצון והמטרה מאחדים אותם, וגישה מוטעית זו העלימה כמעט מן העין את הניגודים שהיו קיימים ביניהם מבחינת הטיפוס, הכישרונות וההישגים. גישה זו תוקנה בראייה מרוחקת יותר במחצית השנייה של המאה ה-20.[1]
פעילותה של האסכולה הווינאית, שראשיתה במפנה המאה, הגיעה לשיאה בשנות ה-20' של המאה, שיא שבא לביטוי בחיבור ווצק והסוויטה הלירית של ברג, היצירות הראשונות בשיטת שנים-עשר הטונים של שנברג והסימפוניה אופוס 21 של וברן, ובשיתוף יצירתי וידידות רוחנית בין המורה והתלמידים, כפי שאפשר ללמוד מחילופי המכתבים בין שנברג לברג ובין ברג לווברן. על הקשר הזה הקיץ הקץ בשנת 1933, עם עליית המשטר הנאצי לשלטון בגרמניה. שנברג, היהודי המומר, גלה לארצות הברית, אלבן ברג מת באופן פתאומי בשנת 1935 ווברן נהרג בידי חייל אמריקאי בספטמבר 1945.
שנברג
עריכה
ערך מורחב – ארנולד שנברג
בין שלושת החברים העיקריים באסכולה הווינאית השנייה היו הבדלים שאינם בני-גישור. שנברג היה בן למשפחה בורגנית, יהודית-וינאית, לעומת תלמידיו, שבאו שניהם מן המעמד הגבוה האוסטרי-גרמני. על אף היותו אוטודידקט, מצטיין שנברג במקוריות הן בכתיבתו והן ביצירתו המוזיקלית, באופן המזכיר את קרל פיליפ עמנואל באך. ספריו בתחום הרמוניה (1911) והקונטרפונקט הם היסודיים ביותר מבחינה מדעית שנכתבו בתקופתו. מסגנון הרומנטיקה המאוחרת של שירי גורה התקדם לטכניקת שנים-עשר הטונים, אותה גיבש והביא לשיא ב"ווריאציות לתזמורת" אופוס 31, באופרה הדודקפונית "מהיום למחר" וביצירותיו שנכתבו בשנים 1934 עד מותו ב-1951, בשבתו באמריקה, בהן האופרה משה ואהרון. עם זאת, עיקר חשיבותו של שנברג היא בהשפעתו כמורה להלחנה וכתאורטיקאי של המוזיקה. מבין יצירותיו, רק ליל הוד, "שירי גורה" ופיירו הסהרורי זכו לפרסום ולמספר רב של ביצועים מצליחים בתקופת חייו, אך השפעתו על עולם המוזיקה הייתה כבירה.[2]
וברן
עריכה- ערך מורחב – אנטון וברן
תקופת ההלחנה של אנטון וברן הייתה קצרה בהרבה מזו של מורו, רק 37 שנים. הצמצום הצלילי והצורני, ששנברג החל בו בתקופת יצירתו השנייה, מקצין אצל וברן במידה, המונעת כמעט אפשרות לקלוט את המוזיקה בחושים.[3] אל טכניקת שנים-עשר הטונים הגיע במועד מאוחר יחסית, בנפרד מאלבן ברג, שמת בגיל צעיר יחסית ומשנברג, שהיגר לארצות הברית. סגנון הכתיבה של וברן, שבא לביטוי בווריאציות לפסנתר אופוס 27, מזכיר בפרדוקס שבפשטותו המורכבת את סגנון הפיסול של הנרי מור. היצירות שחיבר בעשור האחרון של חייו היו חתומות במידה רבה גם בפני חסידיו הנאמנים. וברן היה איש מקצוע בתחום מדע המוזיקה ואף מנצח קונצרטים מנוסה.[4]
ברג
עריכה- ערך מורחב – אלבן ברג
מותו של אלבן ברג בגיל 51 העמיד את תקופת יצירתו של 35 שנים בלבד, קצרה לא רק מזו של שנברג אלא אף מזו של וברן. בתחום החינוך וההוראה ובניתוחי המוזיקה שלו עלה ברג הן על שנברג והן על וברן, אם כי נפל מהם בתחומי הניצוח והנגינה. כמורה העמיד דור תלמידים, שלא נפל ברמתו מזו של תלמידי שנברג. בין תלמידיו היו תאודור אדורנו[5], וילי רייך[6] ופריץ היינריך קליין.[7] כמלחין, חתר לאיזון בין טכניקת שנים-עשר הטונים לטונאליות המסורתית, כמו שנברג, ויצירתו מקיפה, כזו של שנברג, מוזיקה לירית, סימפונית, דרמטית וקונצרטנטית, אך בתחום הדרמה המוזיקלית הצליח יותר ממנו בהלחנה על בסיס של שורות חופשיות ושל כתיבה דודקפונית מדויקת.[8]
אין לדעת, איך היה ברג מתייחס ליצירות המאוחרות של וברן ושנברג, לו האריך ימים די הצורך להכירן. מבשרים מוקדמים ליסודות, שהתגלו מאוחר יותר באישיותם, הופיעו אצלו בשלב מוקדם בהרבה. אלבן ברג היה קשור בנפשו אל מהפכנות המאה ה-19, שהקנתה כוחות מיוחדים ליצירתו ולחוקיה.[9].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ה. פ. רדליך, "אלבאן ברג", הוצאת עידית 1958, תרגום יצחק הירשברג, עמ' 11-12
- ^ רדליך, עמ' 13
- ^ רדליך, עמ' 14
- ^ רדליך, שם
- ^ מקס פאדיסון, "אדורנו, תאודור", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ ירג שטנצל, "וילי רייך", מילון גרוב אונליין
- ^ דאגלאס ירמן, "אלבן ברג" 3, גרוב אונליין
- ^ רדליך, 15
- ^ רדליך, שם