האריה והחסידה

האריה והחסידה הוא משל המיוחס לאיזופוס, העוסק במערכת היחסים החברתיים שבין הרודן לחלש ממנו. למשל זה ישנן מקבילות בספרות המזרח ובספרות חז"ל. לעיתים החיות במשל מתחלפות, אך תפקידיהן נותרים בעינם. במקום האריה מופיע לרוב זאב ובמקום החסידה מופיעים עופות בעלי מקור ארוך כגון נקר, עגור, קורא או אנפה. המשל משויך לטיפוס סיפורי 76 בסיווג ארנה-תומפסון ולפי סיווג פרי מספרו 426.

פסלו של סטפן הורוטה, 1968, פארק טרפטו, ברלין

המשל

איור המשל הזאב והחסידה מהמאה ה-15

האריה היה עסוק בזלילת בשר טרף שצד, אך לפתע עצם קטנה נתקעה בגרונו והוא לא היה יכול לבלעה או להקיאה. הוא חש בכאבים עזים ותר אחר מזור לכאבו. הוא ניסה לפתות את כל מי שנקרה בדרכו, בהבטיחו פרס למי שיחלץ את העצם מגרונו. בסופו של דבר, ניאותה החסידה שראתה את סבלו של האריה לנסות ולסייע לו. היא בקשה ממנו לשכב על צדו ולפתוח ככל יכולתו את לסתותיו. היא הכניסה את צווארה הארוך במורד גרונו של האריה ובאמצעות מקורה שלפה את העצם החוצה. לאחר מכן ביקשה מן האריה להעניק לה את הפרס שהבטיח. האריה חשף את שיניו, גיחך ואמר: היי מרוצה. הכנסת את ראשך ללוע הארי והצלחת להוציאו בבטחה. זה אמור להיות גמול מספק עבורך.

הגרסה הבודהיסטית

משל האריה והחסידה, דומה מאוד בפירוט שבו למשל האריה והנקר שמופיע בשפת הפאלי בסיפורי הג'טאקה – אסופה של כ-500 משלים הודיים, (כנראה מהמאה הרביעית לפני הספירה), שחלק הארי שבהם שייך למסורת הבודהיסטית והדמויות שמופיעות בהם מייצגות גלגולים שונים בעברו של הבודהה. השוני בין שני המשלים, הוא אמצעי הזהירות שנקט הנקר בעת שסייע לאריה. הוא תחב ליתר ביטחון מקל מאונך בין לסתות האריה וכך שלף ללא חשש את העצם מגרונו.

הגרסה היהודית

גרסת הזאב והחסידה, מילו ווינטר 1919

במדרש בראשית רבה, פרשה ס"ד, פסקה י', מובא המשל בליווי עלילה היסטורית, שבה מתואר כיצד החליטו השלטונות הרומיים בתקופת אדריאנוס, לסכל את הגזרה המלכותית להתיר לתושבי הארץ היהודים לבנות מחדש את בית המקדש החרב, מחשש למרד, וכיצד ניסה רבי יהושע בן חנניה למנוע את המרד באמצעות משל שנשא בפני העם.

בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס טְרָפֵיזִין מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גּוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמְרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדִים.
אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה וַהֲרֵי כְּבָר גָּזַרְתִּי?
אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם אוֹ שֶׁיְּשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָּהֶם.
 
הָיָה כָּל הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן.
כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתַב הַמֶּלֶךְ הִתְחִילוּ בּוֹכִים.
בִּקְּשׁוּ לִמְרֹד בַּמֶּלֶךְ.
אָמְרוּ: יָבוֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת הַצִּבּוּר.
מִי יֵלֵךְ?
יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה.
נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְדָרַשׁ: אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ,
אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ.
בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם.
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי.
אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה;
כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.

המשל במדרש רבה מתייחס לאריה, כמו בגרסה ההודית, ולא לזאב כבגרסת איזופוס היוונית. ג'וזף ג'ייקובס סבור שאילו הכיר רבי יהושע את הגרסה היוונית בוודאי היה מותיר את דמות הזאב על כנה, שהרי זיהויו של הזאב עם רומא היה מחזק את זיקת המשל נמשל. לעומת זאת מציין חיים שורצבאום שגרסת המדרש קרובה יותר לגרסה היוונית, בכך שאין מוזכר בה אמצעי הזהירות שנקט העוף בגרסה ההודית: תחיבת מקל בין לסתותיו של הזאב; פרט נוסף שמשותף לגרסת המדרש ולגרסה היוונית, ונעדר מהגרסה ההודית, הוא הבטחת הזאב להעניק פרס למי שישלוף את העצם מגרונו. שורצבאום סבור שרבי יהושע המיר את הזאב באריה בהשפעת המעשייה המוכרת על אנדרוקלס והאריה, עקב הדמיון בין המשל למעשייה זו.

הגרסה של ג'ון לידגייט

ג'ון לידגייט (John Lydgate), היה משורר אנגלי שנולד בשלהי המאה ה-14. בין יצירותיו ישנן אדפטציות למשליו של איזופוס. בגרסה שכתב, שכותרתה "כיצד רימה האריה את החסידה", מופיעה האחרונה כמנתחת שהוטל עליה לבצע פעולה כירורגית עדינה, תמורת שכר. לידגייט דימה את האריה לאצולה רודנית המדכאת את העניים הכפריים - המשולים לחסידה - שנמנעת מהם התמורה הראויה לשירותיהם.

הגרסה של ז'אן לה פונטיין

ז'אן לה פונטיין בדומה לג'ון לידגייט, מדמה את פעולת החסידה כשירות כירורגי, אך כאשר החסידה דורשת את שכרה, מוקצנת תגובתו של הזאב, בכך שהוא נוזף בה על כפיות הטובה שהיא מפגינה בדרישה זו.

אזכור המשל אצל לסינג

גוטהולד אפרים לסינג אזכר בספרו משלים (1759), את משל הזאב והחסידה בתוך משל "הזאב החולה", כדי להמחיש עד כמה נלעגים מעשיו ה"טובים" של הזאב.
זאב שכב על ערש דווי ובנשימותיו האחרונות נזכר באירועים שחלפו בחייו. "אמת, חוטא אני", אמר בעצב, "אך מקווה אני שאיני אחד מהגרועים ביותר. ללא ספק גרמתי רוע, עם זאת עשיתי גם הרבה דברים טובים. זכורני כי פעם התקרבה אלי כבשה גועה שאבדה מהעדר, עד שיכולתי לחונקה בקלות ובכל זאת נמנעתי מכך. באותה עת הקשבתי באדישות מפתיעה לדברי הלעג והקלס שהשמיעה כבשה כועסת, למרות שלא היו בנמצא כלבי שמירה בסביבה שיאיימו עלי."
"לכל הדברים הללו אני יכול לשמש עד מהימן," אמר חברו השועל שסעד אותו בשעותיו האחרונות. "אני זוכר בבירור את כל הפרטים. האירועים הללו התרחשו בעת שסבלת מאוד מעצם שנתקעה בגרונך".

התרחשות הסיפור בבית המרקחת

חיתוך עץ - משל הזאב והחסידה של איזופוס, ארנסט גרייבס, המאה ה-19

זאב נכנס לבית מרקחת שנראה כמו מעבדה של אלכימאי וחסידה בלבוש רוקחת קידמה את פניו. הזאב אחז בידו ממחטה שהצמידה לצד ראשו, הצביע על מקור החסידה החד וביקש ממנה לסייע לו. גרסה זו שכתב רנדל ג'וזף בנג'מין (Rundell Joseph Benjamin), מופיעה בספר משלים של איזופוס מהמאה ה-19 ומלווה באיור של ארנסט גרייסט (Ernest Griset).

הגרסה הבולגרית

אצל הסופר הבולגרי רן בוסילק, הדובה היא זו שצריכה את עזרת החסידה, בסיפור זה הדובה והחסידה מסכימים על התשלום מראש, אבל הדובה מסרבת לשלם אחרי הטיפול, וטוענת שלהוציא ראש מפיה זה כבר תשלום מספיק. אחרי זמן מה, הדובה נזקקת שוב לעזרה מסיבה זהה. הפעם החסידה מגיעה עם מלקחיים כדי קודם לתלוש לדובה את כל השיניים, כדי שלא תוכל להשתמש בלוגיקה הזאת פעם שנייה.

פיסול של שניים ממשליו של איזופוס: משל הזאב והחסידה ומשל הזאב והכבש על מזרקת פונטנה מג'ורה בפרוג'ה, ניקולה פיזנו וג'ובאני פיזנו, 1275 בערך

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האריה והחסידה בוויקישיתוף

• מספר גרסאות של המשל בשפה האנגלית באתר fablesofaesop.com
• ספר מקוון Jataka Tales -The woodpeacker and the Lion הגרסה הבודהיסטית, עמ' 223, 1916, באתר fablesofaesop.com
• אגדת משל הקורא המצרי, כולל פרשנות מאת איילת גרשוני, באתר ספר האגדה
• השועל והחסידה, באתר mythfolklore.net