הארייט ברוקס
הארייט ברוקס (באנגלית: Harriet Brooks 2 ביולי 1876 – 17 באפריל 1933) הייתה פיזיקאית הגרעין הקנדית הראשונה. ניסוייה היוו את התשתית לפיתוח הפיזיקה הגרעינית. היא נודעת במיוחד בזכות מחקרה בנושא טרנסמוטציות גרעיניות (אנ') ורדיואקטיביוּת. טרנסמוטציות גרעיניות הן שינוי של אטומים, במספר הפרוטונים או הנייטרונים, עקב ריאקציה גרעינית או דעיכה גרעינית. בנוסף לכך היא גילתה את הרתיעה האטומית (אנ'). ארנסט רתרפורד, אשר הנחה אותה בעבודת הגמר לתואר שני, החשיב אותה כבעלת יכולת וכישרון הדומים למארי קירי. היא נאלצה להתפטר מהאקדמיה עקב נישואיה ב-1907. כך, אף על פי שהקריירה המדעית שלה נמשכה רק 13 שנים, היא תרמה תרומות משמעותיות לפיזיקה הגרעינית[1].
 | |
| תמונה מטקס סיום הלימודים, 1898 | |
| לידה |
2 ביולי 1876 אקסטר, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1933 (בגיל 56) מונטריאול, קנדה |
| ענף מדעי | פיזיקה גרעינית |
| מקום מגורים | קנדה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
ארנסט רתרפורד |
| מוסדות |
קולג' ברנרד |
| תרומות עיקריות | |
| חקר טרנסמוטציות גרעיניות ורדיואקטיביות, גילוי רתיעה אטומית | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהברוקס נולדה באקסטר, באונטריו בקנדה בשנת 1876. היא סיימה תואר ראשון במתמטיקה ופילוסופיה טבעית (נושא אשר קדם למדעי הטבע) באוניברסיטת מקגיל בשנת 1898.
ברוקס הייתה תלמידת התואר השני הראשונה אשר הנחה ארנסט רתרפורד, והאישה הראשונה שסיימה תואר שני באוניברסיטת מקגיל. היא עבדה בהנחייתו של רתרפורד לאחר השלמת התואר הראשון, במהלך התואר השני, בו חקרה חשמל ומגנטיות, ולאחר סיום התואר השני.
לאחר סיום התואר השני ב-1901, ברוקס עברה לקיימברידג', אנגליה כדי לעבוד עם ג' ג' תומפסון במעבדת קוונדיש המפורסמת. שם חישבה את זמן מחצית החיים של פליטת תוריום (מה שמאוחר יותר התגלה כרדון-220)[1][2].
ב-1903, לאחר שסיימה לעבוד באנגליה, היא חזרה למקגיל ועבדה עם רתרפורד כעוזרת מחקר. היא הבחינה בפליטה מתוריום שהייתה שונה מאוד מקרינת האלפא והבטא שבה הבחינו חוקרים עד אז. ברוקס שיערה כי הפליטה יכולה להיות מוסטת ממסלולה על ידי רוח. על ידי שימוש בשיטת דיפוזיה, היא הסיקה שהפליטה היא גז רדיואקטיבי אשר המסה האטומית שלו נמוכה משמעותית מהמסה האטומית של תוריום, היסוד-ההורה. רעיון חדש זה אשר אותו הגתה ברוקס הוא מרכזי להתפתחות הפיזיקה הגרעינית, והיווה את הבסיס להשערתם של רתרפורד ופרדריק סודי (אשר זכו שניהם בנובל על מחקר בתחום זה) כי מקורה של רדיואקטיביות הוא בהתפרקות אטומים[1].
ברוקס הייתה אחת מהאנשים הראשונים שגילו את היסוד רדון. היא הייתה הראשונה אשר ניסתה לקבוע את זמן מחצית החיים שלו[2] ואחד מהאנשים הראשונים אשר חקרו את המסה האטומית שלו[3].
ב-1904 ברוקס התמנתה לסגל ההוראה בברנרד קולג' בניו יורק (פקולטה לנשים אשר הוקמה ב-1889)[1].
ב-1906 היא התארסה[4], ועקב כך היא נאלצה לעזוב את האקדמיה. זאת מכיוון שלפי החוק דאז באוניברסיטאות, כל אישה שנישאה הייתה חייבת להתפטר מעבודתה. הדיקן התעקש שעליה להתפטר, באומרו "טובת המכללה וכבוד מקומה של האישה בבית, דורשים שנישואיך יהוו את התפטרותך"[1].
במכתב ההתפטרות שלה לדיקן, ברוקס מחתה על אי-הצדק[1]:
אני חושבת שזוהי חובתי למקצוע שלי ולמגדר שלי להראות שלאישה יש את הזכות לעסוק במקצועה, ולא ניתן לאלץ אותה לעזוב אותו רק מפני שהיא מתחתנת. אני לא יכולה להעלות על דעתי כיצד מכללות לנשים, אשר מעודדות נשים לעסוק במקצועות, יכולות להתקיים כאשר הן מתכחשות לעיקרון זה.
לאחר שעזבה את ברנרד קולג' ב-1906, היא עברה למכון קירי בפריז, שם עבדה תחת הנחייתה של מארי קירי[2], וחקרה את הרתיעה האטומית בעזרת סדרת הדעיכה של רדיום[1].
בשנת 1907 ברוקס נישאה לפרנק פיטצ'ר. לאחר מכן חייה את המשך חייה במונטריאול, קנדה. היא מתה בגיל 56 מ'מחלת דם'[1]. סביר כי מחלת הדם הייתה לוקמיה, עקב הרדיואקטיביות שהיא הייתה חשופה לה בעת עבודת המחקר שלה[4], בדומה לחלוצי פיזיקה גרעינית רבים. זאת מפני שסכנות הרדיואקטיביות עדיין לא היו ידועות ולכן לא היה שימוש בביגוד מגן בשנים האלו בעבודה עם חומרים רדיואקטיביים[4], מה שהוביל רבים מהם למוות ממחלות הקשורות לקרינה.
בהספד שפורסם בניו יורק טיימס לאחר מותה, ב-18 באפריל 1933, נכתב כי היא גילתה את הרתיעה האטומית[3]. ברוקס נחשבת כאחת הנשים המשפיעות בתחום הפיזיקה הגרעינית, ושנייה למארי קירי בלבד, וזאת בגלל תרומותיה הרבות, ואף על פי שאפילו לא הספיקה לסיים את הדוקטורט[2]. היא חברה בהיכל התהילה הקנדי של המדע וההנדסה[4].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Ingrid Birker, Remembering Harriet Brooks: Canada’s first female nuclear physicist, 8 במרץ 2011 (ארכיון)
- ^ 1 2 3 4 Elizabeth Shearly, Harriet Brooks, pioneering Canadian nuclear physicist, 13 בינואר 2015 (ארכיון)
- ^ 1 2 CWP at UCLA, Harriet Brooks
- ^ 1 2 3 4 Canada Science and Technology Museum, Hall of Fame: Harriet Brooks Pitcher 1876-1933 (ארכיון)