הארי ריזונר
הארי ריזונר (באנגלית: Harry Reasoner; 17 באפריל 1923 – 6 באוגוסט 1991) היה עיתונאי אמריקאי שעבד ב-CBS וב-ABC News, הידוע בשימוש מיומן שלו בשפה כפרשן טלוויזיה וכאחד המנחים הראשונים של תוכנית הטלוויזיה החוקרת 60 דקות במהלך השנים 1968–1970 ו-1978–1991.
 | |
| לידה |
17 באפריל 1923 Dakota City, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1991 (בגיל 68) וסטפורט, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1946 |
| פרסים והוקרה |
פרס פיבודי |
  | |
במהלך הקריירה שלו, ריזונר זכה בשלושה פרסי אמי ופרס ג'ורג' פוסטר פיבודי ב-1967.
ילדות
עריכהריזונר נולד בדקוטה סיטי, איווה; הוא ואחותו הגדולה, אסתר, היו ילדיהם של יוניס והארי ריי ריזונר, שנישאו ב-1911.[1] הוריו לימדו אותו לקרוא לפני כניסתו לבית הספר, כך שצבר אוצר מילים רחב מאימו.[2]
ריזונר למד בתיכון במיניאפוליס, שם פיתח עניין בעיתונאות. הוא חיבר סיפור שכותרתו "The Wench of the Week", שמשך את תשומת ליבו של המנהל, שבתגובה גירש את ריזונר, אך מאוחר יותר נתן לו לחזור בעקבות תחינה של חבר לספסל הלימודים. ריזונר סיים את לימודיו בינואר 1940, לאחר שהחמיץ את טקס הסיום ב-1939. הוא למד עיתונאות באוניברסיטת סטנפורד ובאוניברסיטת מינסוטה, ובשנת 1989 קיבל תואר עיתונאות מבית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת מינסוטה בגיל 66.[3][4] ריזונר שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה, הוא חידש את קריירת העיתונאות שלו בעיתון "The Minneapolis Times". הרומן שלו "Tell Me About Women", על נישואים דועכים, נכתב בחלקו במהלך שירותו במלחמה ופורסם לראשונה ב-1946.
עיתונאות
עריכהלאחר שהחל לעבוד ברדיו עם CBS ב-1948, עבד ריזונר עבור סוכנות ההסברה של ארצות הברית בפיליפינים. כשחזר לארצות הברית, החל לעבוד בטלוויזיה בתחנת KEYD (לימים KMSP) במיניאפוליס. הוא התמודד למועצת העיר במיניאפוליס כרפובליקני ב-1949 וקיבל 381 קולות (4.4%).[5] בשנת 1956 הצטרף ריזונר ל-CBS News בניו יורק. שם בנוסף לתפקידי פרשנות וקריינות מיוחדים, הנחה תוכנית חדשות בוקר, "Calendar" (אנ'), מ-1961 עד 1963.
רצח קנדי
עריכהריזונר השתתף בסיקור רצח ג'ון פיצג'רלד קנדי ביום שישי, 22 בנובמבר 1963. וולטר קרונקייט וצ'ארלס קולינגווד (אנ') החליפו אחד את השני במשך ארבע שעות בדיווח על התקרית לאחר שקרונקייט פרסם את החדשות בשעה 13:40. ריזונר לקח פיקוד על ההגשה לאחר שקולינגווד העביר אותו אליו בשעה 17:49 ופתח עם חזרה על ההודעה של פרנק סטנטון (אנ'), נשיא CBS, שכבר הועברה על ידי קולינגווד:
"תודה לך, צ'ארלס. כידוע, רשת CBS הודיעה שלא יהיו הודעות מסחריות ולא תוכניות בידור עד להלווייתו של הנשיא קנדי."
מאוחר יותר הוא דיווח על הגעת גופתו של הנשיא קנדי לוושינגטון די. סי. וסיפק פרטים לגבי לי הארווי אוסוואלד, שבאותו הזמן הואשם רק בהריגת השוטר ג'יי. די. טיפיט מדאלאס; אוסוואלד יואשם ברציחת הנשיא רק שעות לאחר מכן. ריזונר עזב את שולחן ההגשה כאשר קרונקייט חזר לשדר את CBS Evening News (אנ') בשעה 18:35. הוא הופיע שוב באולפן אחר, כשעתיים לאחר מכן, כדי לקריין תוכנית מיוחדת בשם "John F. Kennedy – A Man of This Century"; הוא דיבר על הקריירה של קנדי ועל הנשיא החדש, לינדון ג'ונסון, והכריז על סיום הסיקור של CBS לאותו יום. ריזונר הגיש גם את הסיקור האחרון של היום שלמחרת, עם ספיישל של CBS News, שכותרתו הייתה "A Day to Mourn".[6]
ההופעה הבאה של ריזונר הייתה ביום ראשון, יומיים לאחר מכן, וכשריזונר ישב בשולחן ההגשה, אוסוואלד נורה על ידי ג'ק רובי בזמן שהעבירו אותו בכלא העירוני של דאלאס. באותו רגע, רוג'ר מד (אנ') הגיש דיווח מוושינגטון שתיאר את סידורי ההלוויה של הנשיא:
"מחר תהיה השעה האחרונה לציבור לחלוק כבוד אחרון לנשיא לפני שהנשיא יעזוב את גבעת הקפיטול בפעם האחרונה. החייל האחרון, מילי-"
באותו הרגע, CBS חתכה בפתאומיות לריזונר בחדר החדשות עם מבזק חדשות:
"אנחנו עוברים עכשיו לדאלאס, היכן שהם עומדים להעביר את לי אוסוואלד, והיכן שיש תגרה בתחנת המשטרה."
כאשר CBS החלה לשדר את השידור החי של ערוץ KRLD ממרתף הכלא העירוני, אוסוואלד שכב על הרצפה, ומשטרת דאלאס החזיקה ברובי. הכתב של ערוץ KRLD במקום, בוב האפקר, נשמע אומר: "אוסוואלד נורה, אוסוואלד נורה". לאחר שהאמבולנס עם אוסוואלד יצא מהכלא בדרך לבית החולים פארקלנד, ערוץ KRLD עבר חזרה ל-CBS בניו יורק, שם ריזונר שידר מחדש את הקלטת מההתחלה כדי שהצופים יוכלו לצפות ברובי יורה באוסוואלד. מספר דקות לאחר מכן, הוא דיווח שמשטרת דאלאס פרסמה את שמו של רובי. מותו של אוסוואלד הוכרז מאוחר יותר על ידי קרונקייט, שהחליף את ריזונר בשולחן החדשות.
60 דקות
עריכהבשנת 1968 ריזונר חבר עם מייק וולאס כדי להשיק את 60 דקות, סדרת חדשות חדשה. ב-"60 דקות" ובמקומות נוספים, הוא עבד לעיתים קרובות עם המפיק והכותב אנדי רוני, שלימים הפך לתורם ידוע. בריאיון פרידה ב-"60 דקות" ב-2011, רוני אמר שריזונר היה כותב גדול בפני עצמו, אבל היה עצלן, מה שנתן לרוני יותר הזדמנויות להראות את כישורי הכתיבה שלו. רוני והמראיין מורלי סייפר (אנ') הסכימו שריזונר נהנה לשתות והיה "אחד מהחבר'ה הכי חביבים" שהם הכירו אי פעם.
עזיבה ל-ABC וחזרה
עריכהבנובמבר 1970 נשכר ריזונר על ידי ABC כדי להפוך למגיש במהדורת חדשות הערב של הרשת. לפני העסקתו, השידור הניו יורקי של הרשת, "ABC Evening News" (אנ'), הוגש על ידי הווארד סמית' (אנ') ופרנק ריינולדס (אנ'), ובדצמבר 1970 התמנה ריזונר לתפקידו של ריינולדס, וריינולדס הפך לכתב הראשי של הרשת בוושינגטון.[7]
ריזונר הגיש את החדשות לצד סמית' עד 1975, אז תפס את עמדת המגיש היחיד בעוד סמית' עבר לתפקיד פרשן. עם זאת, בשנה שלאחר מכן, ציוותה ABC את ריזונר עם מגישה שותפה חדשה, המנחה לשעבר של "The Today Show" (אנ'), ברברה וולטרס; ABC עשתה מאמצים רבים כדי להעסיק אותה בעוד עבדה ב-NBC. וולטרס וריזונר לא הסתדרו יתר על מידה; ריזונר לא אהב לחלוק את אור הזרקורים עם מגישה שותפה וגם לא היה בנוח עם מידת הפרסום של וולטרס.[8] רבים גם האמינו שריזונר לא אהב את הרעיון של אישה שמגישה את חדשות הרשת; עובדת אחת ב-ABC סיפרה לכתב שריזונר הוא "חזיר שוביניסטי."[9] הייתה לו היסטוריה של הערות אנטי-פמיניסטית בשידור. לדוגמה, במהדורת החדשות של 21 בדצמבר 1971, הוא השווה את המגזין הפמיניסטי ".Ms" שהושק לאחרונה לעיתונות צהובונים ופורנוגרפיה, וטען שאף על פי שהבנות שכתבו אותו היו יפות יותר ממוציאים לאור "שערורייתיים" אחרים, לעבודה שלהן אין ערך.[10]
עם זאת, בהכחשת הטיה מגדרית נגד ברברה וולטרס, אמר ריזונר שהוא "מנסה לשמור על ראש פתוח לגבי זה". בריאיון אחר, אמר "עבדתי בעיתונאות לנשים ועם נשים במשך שנים. במשך שנתיים עשיתי תוכנית חדשות בוקר ב-CBS עם אישה. אני מרגיש שהן לא יותר גרועות מגברים".
לאחר שנתיים של הגשה משותפת של "ABC Evening News" עם וולטרס, ולאחר כמעט שמונה שנים ברשת, ריזונר עזב ביולי 1978 וחזר ל-CBS באותו סתיו, שם חזר לתפקידו ב-"60 דקות". זמן קצר לאחר עזיבתו, ABC ביטלה את "ABC Evening News" לחלוטין ושינתה את שם מהדורת החדשות ל-"World News Tonight" (אנ').
ריזונר נשאר ב-"60 דקות" עד פרישתו, ב-19 במאי 1991.[7]
חיים אישיים
עריכהריזונר היה נשוי פעמיים, תחילה לקתלין קרול ריזונר במשך 35 שנים עד מותה בשנת 1986, ולאחר מכן למנהלת הביטוח לויס הרייט ובר בשנת 1988. היו לו שבעה ילדים מנישואיו הראשונים: הארי סטיוארט, אן, אליזבת, ג'יין, מרי ריי, אלן וג'ונתן ושישה נכדים. ריזונר עבר שני ניתוחים לסרטן ריאות, ב-1987 וב-1989.[11]
פטירה
עריכהריזונר נפטר שלושה חודשים מיום פרישתו ב-1991 ממפרצת במוח, כתוצאה מנפילה בביתו בווסטפורט, קונטיקט. הוא נקבר בבית הקברות יוניון בהומבולדט, איווה.
ביבליוגרפיה
עריכה- הארי ריזונר, 1981, Before the Colors Fade, ניו יורק: Alfred A. Knopf. ISBN 9780394504803 – אוטוביוגרפיה
- דאגלס ק. דניאל, 2007, "Harry Reasoner: A Life in the News". אוסטין, טקסס: הוצאת אוניברסיטת טקסס. ISBN 9780292782365.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הארי ריזונר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הארי ריזונר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ דאגלס ק. דניאל, 2007, "Harry Reasoner: A Life in the News". אוסטין, טקסס: הוצאת אוניברסיטת טקסס. ISBN 9780292782365, עמ' 2
- ^ דאגלס ק. דניאל, 2007, "Harry Reasoner: A Life in the News". אוסטין, טקסס: הוצאת אוניברסיטת טקסס. ISBN 9780292782365, עמ' 5–8
- ^ "Harry Reasoner bio". CBS News. 20 באוגוסט 2012. נבדק ב-17 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ דאגלס ק. דניאל, 2007, "Harry Reasoner: A Life in the News". אוסטין, טקסס: הוצאת אוניברסיטת טקסס. ISBN 9780292782365, עמ' 17–18
- ^ Minneapolis Tribune, May 5, 1949; Council Proceedings, Minneapolis, 1949, official statement of primary election results.
- ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-08-14. נבדק ב-2011-03-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Severo, Richard (7 באוגוסט 1991). "Harry Reasoner, 68, Newscaster Known for His Wry Wit, Is Dead". The New York Times (The New York Times Company). נבדק ב-8 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oppenheimer, Jerry (14 במאי 1990). "A look at TV's first lady". The Milwaukee Journal (Journal Communications).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Walters, Barbara (ביוני 2008). "Ms. Walters Reflects". Vanity Fair. נבדק ב-16 באוגוסט 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Douglas, Susan J. (1994). Where the Girls Are: Growing Up Female with the Mass Media. New York: Times Books. pp. 194–95. ISBN 0812922069.
- ^ Goodman, Mark (19 באוגוסט 1991). "Good Night, Harry". People (Time Inc.). אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2014. נבדק ב-8 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה)