הָא בְּהָא תַּלְיָא הוא ביטוי בשפה הארמית, המובא בתלמוד, ופירושו: הדברים תלויים זה בזה,[1] שני הדברים כרוכים זה בזה.[2]

נעזרים בביטוי, בדרך כלל, כדי להסביר את הקשר בין שני טיעונים (או שתי הגדרות) הנובעים זה מזה.

המקור התלמודי

עריכה

ועד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] אלא בעניין ההיתר לחלל עליו את השבת, אבל בכלל למולו לשמונה ימים — ודאי מהלינן ליה [מלים אנו אותו] אף שיוצא דופן אין אמו טמאה לידה! ומשיבים: הא בהא תליא [זו בזו תלויה], ואין כאן שתי מחלוקות, אלא הסבור שמחללים עליו את השבת סבור אף שמלים אותו ביום השמיני.

האמוראים דנים כאן בהלכות ברית מילה החלה בשבת. מובאות כאן שתי גישות לגבי מועד המילה, במקרה שהיום השמיני חל בשבת, ולגבי תאריך המילה של התינוק עצמו. הם מגיעים למסקנה, שאין הגישה האחת סותרת את השנייה, אלא נובעת ממנה – הא בהא תליא![3]

מקום נוסף בתלמוד שנעזר בביטוי נמצא בדיון במסכת נזיר.[4]

שימושים בעברית המודרנית

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה