הבחירות הפרלמנטריות בקנדה 2021
הבחירות הפרלמנטריות בקנדה התקיימו ב-20 בספטמבר 2021. בבחירות (אנ') נבחרו חברי בית הנבחרים הקנדי ה-44 במספרו. הבחירות הוכרזו ב-15 באוגוסט 2021, כאשר ראש הממשלה ג'סטין טרודו הכריז על פיזור הפרלמנט ועל עריכת בחירות בזק[1]. בבחירות, זכה ראש הממשלה טרודו בפעם השלישית.
| |||||||||||
| הבחירות הפרלמנטריות בקנדה 2021 | |||||||||||
| 20 בספטמבר 2021 | |||||||||||
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | ג'סטין טרודו | ארין אוטול | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המפלגה הליברלית | המפלגה השמרנית | |||||||||
| מספר הקולות | 5,542,360 | 5,730,515 | |||||||||
| מספר המושבים | 159 | 119 | |||||||||
| שינוי במושבים | 4
|
- | |||||||||
 | |||||||||||
| יושב הראש הממונה: המפלגה הליברלית של קנדה | |||||||||||
רקע
עריכההבחירות הפדרליות לשנת 2019 הביאו לכך שהמפלגה הליברלית הקנדית בראשות ראש הממשלה המכהן ג'סטין טרודו, איבדו את הרוב הפרלמנטרי שלהם, אך בכל זאת זכו במרבית המושבים בפרלמנט ולכן חבריה נשארו חברים בממשלת מיעוט. המפלגה השמרנית, שהגדילה את כוחה הפך למפלגה השנייה בגודלה ולמפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, מפלגת בלוק קוויבק הפכה למפלגה השלישית בגדולה, המפלגה הדמוקרטית החדשה ירדה בכוחה והפכה למפלגה הרביעית בגודלה.
לאחר הבחירות ב-2019, הודיעו כל מנהיגי המפלגות כי הם ימשיכו לשמש כראשי מפלגותיהם גם בכהונה הקרוב של הפרלמנט.[2][3][4] עם זאת, אליזבת' מיי אמרה כי ייתכן והיא לא תנהיג את מפלגת הירוקים בבחירות ה-44 לפרלמנט הקנדי וכבר בנובמבר 2019 התפטרה מתפקידה כמנהיגת המפלגה[5]. עוד באותו החודש, החליטו השמרנים לא להשתמש באמצעי הדחה שאיפשר להם להדיח את מנהיג המפלגה, אנדרו שיר. חרף חוסר ההתנגדות של חבריו להמשך כהונתו, החליט שיר להתפטר בדצמבר והכריז כי הוא ימשיך לכהן בתפקידו עד שמחליפו, ארין אוטול יבחר באופן רשמי[6].
הבחירות
עריכהב-15 באוגוסט 2021, בעקבות בקשתו של ראש הממשלה טרודו, פיזרה המושלת הכללית של קנדה, מרי סיימון את הפרלמנט והכריזה על בחירות בזק שייערכו ב-20 בספטמבר. הבחירות הוכרזו באותו יום בו קאבול נכבשה על ידי הטליבאן, ארגון טרור אפגני שפעל במדינה בעבר אך חזר לאחר הנסיגה האמריקאית מהאזור. בשבועיים הראשונים של מסע הבחירות, טורדו קיבל ביקורת רבה על כך שלא פעל מספיק מול השתלטות הטליבאן על אפגניסטן, ולא עשה מספיק בשביל לפנות אפגנים שתמכו בפעילות הצבאית והדיפלומטית של קנדה במהלך מלחמת אפגניסטן.[7]
סוגיות אחרות היו כלכליות, חברתיות ובריאותיות, כמו אופן הטיפול במגפת הקורונה בקנדה. עצם ההחלטה להקדים את הבחירות בשנתיים הייתה בדיון.
ציר הזמן של הרקע לבחירות והבחירות
עריכה2019
עריכה- 12 בדצמבר 2019: מנהיג המפלגה השמרנית, אנדרו שיר מכריז על כוונתו להתפטר מראשות המפלגה.
2020
עריכה- 17 באוגוסט 2020: שר האוצר, ביל מרונו מתפטר מתפטר לאחר שפורסם כי ארגון צדקה שזכה בחוזה ממשלתי בשווי כמעט מיליארד דולר שילם במשך שנים מאות אלפי דולרים לאמו, אחיו ואשתו של ראש הממשלה טרודו ולבתו של מרונו. על אף שסיבה זו נתפסה כסיבה להתפטרות ברוב אמצעי התקשורת ובציבור הקנדי, הסיבה הרשמית שנתן מרונו היה כי "זה הזמן הנכון לשר אוצר חדש לאור המגפה המתפתחת"[8].
- 23-24 באוגוסט 2020: המפלגה השמרנית עורכת פריימריז לראשות המפלגה, על מנת להחליף את ראש המפלגה יוצא, אנדרו שיר. בפריימריז נבחר ארין אוטול לראשות המפלגה.
- 23 בספטמבר 2020: הפרלמנט חוזר מהפגרה.
2021
עריכה- 25 בינואר 2021: חבר פרלמנט מהמפלגה הליברלית, ראמש סאנגהה, מודח מהפרלמנט לאחר שהאשים את חבריו למעשה בתמיכה בתנועה ההודית הבדלנית, תנועת ח'ליסטן.
- 10 ביוני 2021: חברת הפרלמנט מהמפלגה הירוקה, ג'ניקה אטווין עוזבת את מפלגתה ומצטרפת למפלגה הליברלית בעקבות סכסוך פנימי במפלגה בנוגע למהומות בישראל ולסכסוך הישראלי-פלסטיני.
- 15 באוגוסט 2021: בעקבות בקשתו של ראש הממשלה טרודו, המושלת הכללית של קנדה, מרי סיימון מפזרת את הפרלמנט ומכריזה על בחירות בזק שייערכו ב-20 בספטמבר.[9]
- 2 בספטמבר 2021: העימות הראשון בין המועמדים שבשפה הצרפתית.
- 8 בספטמבר 2021: העימות השני בין המועמדים שבשפה הצרפתית.
- 9 בספטמבר 2021: העימות בין המועמדים שבשפה האנגלית.
- 20 בספטמבר 2021: יום הבחירות.
סקרי בחירות
עריכה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה אישור לִתְקֵפוּת סקרי בחירות כמידע עובדתי.
תוצאות הבחירות
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
דפנה מאור, טרודו חושש מהפסד בבחירות – אז הוא הולך בכוח על שוק הדיור והעשירים, באתר TheMarker, 31 באוגוסט 2021- ynet והסוכנויות, סוף עידן טרודו? ידיד ישראל מכוון לניצחון בקנדה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2021
- איתמר המאירי, מדגמי הטלוויזיה: ג'סטין טרודו והליברלים ניצחו בבחירות בקנדה, באתר כאן 11, 21 בספטמבר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ Aiello, Rachel (15 באוגוסט 2021). "Trudeau calls federal election, voters to go to the polls Sept. 20". CTV News. Bell Media. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tasker, John Paul (22 באוקטובר 2019). "Andrew Scheer says he's staying on as leader, will fight Trudeau in the next election". CBC News. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2019. נבדק ב-2 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tunney, Catharine (22 באוקטובר 2019). "Singh says he's 'not at all' worried about a leadership challenge after NDP's election disappointment". CBC News. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Montpetit, Jonathan (22 באוקטובר 2019). "Big gains for the Bloc Québécois, but what did it sacrifice in the process?". CBC News. אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Aiello, Rachel (4 בנובמבר 2019). "Elizabeth May steps down as Green Party leader". CTV News. Ottawa. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2019. נבדק ב-4 בנובמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Catharine Tunney, Kathleen Harris (12 בדצמבר 2019). "Andrew Scheer stepping down as Conservative Party leader". CBC News. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2019. נבדק ב-12 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Canada 'working tirelessly' to evacuate citizens from Kabul - CityNews Toronto". toronto.citynews.ca. אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2021. נבדק ב-29 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zimonjic, Peter; Cochrane, David (17 באוגוסט 2020). "Bill Morneau resigns as finance minister and MP, will seek to head up OECD". CBC (באנגלית). ארכיון מ-18 באוגוסט 2020. נבדק ב-17 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ וול סטריט ג'ורנל, ר"מ קנדה מבקש לקדם סדר יום פרוגרסיבי: יקיים בחירות בזק שנתיים לפני הזמן, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2021