הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1789
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1789 היו הבחירות הנשיאותיות הראשונות בארצות הברית, והיו היחידות שהתקיימו בשנה שאינה זוגית. הבחירות התקיימו אחרי קבלת חוקת ארצות הברית ב-1788. הקלפיות נפתחו ב-15 בדצמבר 1788 ונסגרו ב-10 בינואר 1789. בבחירות אלה, ג'ורג' וושינגטון נבחר לכהונה ראשונה מבין שתיים כנשיא ארצות הברית, וג'ון אדמס הפך לסגן נשיא ארצות הברית הראשון.
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1789 | |||||||||||
| 15 בדצמבר 1788 – 10 בינואר 1789 | |||||||||||
| היו 69 קולות בחבר האלקטורים נדרשו 35 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
|
|||||||||||
| מועמד | ג'ורג' וושינגטון | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | ללא | ||||||||||
| מדינת מוצא | וירג'יניה | ||||||||||
| אלקטורים | 69 | ||||||||||
| מספר הקולות | 43,782 | ||||||||||
| אחוזים | 100% | ||||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: ג'ורג' וושינגטון | |||||||||||
לפני בחירות אלה, לארצות הברית לא היה מנהיג. לפי המערכת הקודמת – תקנון הקונפדרציה – הממשלה הלאומית מובלת על ידי קונגרס הקונפדרציה, שהיה לו מנהל טקסי וכמה מחלקות ביצועיות, אך אף רשות מבצעת עצמאית.
בבחירות אלה, וושינגטון המאוד פופולרי רץ למעשה ללא מתחרים. השאלה האמיתית היחידה שהוחלטה הייתה מי ייבחר לסגנו. כל מדינה שלחה אלקטורים לפי ייצוגה בקונגרס. לפי פרק 2 לחוקת ארצות הברית, כל אלקטור היה זכאי לשתי הצבעות; המועמד שקיבל את מירב הקולות נבחר לנשיא, והשני נבחר לסגן נשיא. כל 69 האלקטורים נתנו קול אחד לוושינגטון. הקולות השניים של האלקטורים התחלקו בין 11 מועמדים אחרים. ג'ון אדמס קיבל את מירב הקולות (34), ונבחר לסגן הנשיא. התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, שהתקבל ב-1804, שינה את הנוהל, ודרש מכל אלקטור הצבעה נפרדת לנשיא ולסגנו.
המועמדים
עריכהבזמן הבחירות לא היו קיימות מפלגות. המועמדים היו בחלקם פדרליסטים, שתמכו באשרור החוקה, ואנטי-פדרליסטים שהתנגדו למבנה הפדרלי שהציעה. הם לא הפכו למפלגות וכולם תמכו בוושינגטון.
האהדה כלפי וושינגטון הפכה את שאלת בחירת הנשיא הראשון לטכנית בלבד. השאלה הייתה מי יהיה סגן הנשיא, כשתשעה מועמדים התחרו על כך. בגלל חוסר ההבדלה בין הקולות לנשיא לקולות לסגן הנשיא, כולם היו מועמדים לנשיאות.
מועמדים פדרליסטים
עריכה- ג'ון אדמס, שגריר לשעבר בממלכת בריטניה הגדולה ממסצ'וסטס
- ג'ון הנקוק, מושל מסצ'וסטס והנשיא לשעבר של הקונגרס הקונטיננטלי.
- סמואל האנטינגטון, מושל קונטיקט
- ג'ון ג'יי, שר החוץ מניו יורק
- בנג'מין לינקולן, סגן מושל מסצ'וסטס
- ג'ון ראטלדג', לשעבר מושל דרום קרולינה
- אדוארד טלפייר, לשעבר מושל ג'ורג'יה
מועמדים אנטי-פדרליסטים
עריכה- ג'ורג' קלינטון, מושל ניו יורק
מועמדים עצמאיים
עריכה- ג'ורג' וושינגטון, גנרל הצבאות של הצבא הקונטיננטלי לשעבר מווירג'יניה
הבחירות הכלליות
עריכהבהיעדר כללים מנחים, לא היה תהליך הגשת מועמדות פורמלי. מנסחי החוקה הניחו שוושינגטון יהיה הנשיא הראשון, וכאשר הסכים לחזור מפרישתו לגמלאות כדי לקבל את התפקיד, לא הייתה התנגדות כלפיו.
הבחירות לסגנות היו התחרות האמיתית, כי החוקה הכריזה שהמועמד שיגיע למקום השני יהיה הסגן. בגלל שוושינגטון היה מווירג'יניה, רבים רצו שסגן הנשיא יהיה צפוני ויאזן אותו. במכתב מאוגוסט 1788, תומאס ג'פרסון, השגריר בצרפת, אמר שאדמס והנקוק (שניהם ממסצ'וסטס) הם המועמדים הבולטים. ג'פרסון גם הציע את ג'ון ג'יי, ג'יימס מדיסון וג'ון ראטלדג' כמועמדים נוספים.
המדינות בחרו אלקטורים, שהתכנסו במדינותיהם ב-4 בפברואר, וכולם הצביעו פה אחד לוושינגטון באחד מקולותיהם ובכך יישמו את האסטרגיה שתהפוך לימים לאסטרטגיית חמישים המדינות. האלקטורים השתמשו בקול השני שלהם כדי ליצור תוצאת הצבעה מפוזרת, ורובם נמנעו מלהצביע עבור אדמס והצביעו למועמדים אחרים, פחות עקב ההתנגדות כלפיו, ויותר על מנת להגדיל את הפער בינו לבין וושינגטון, ולמנוע תיקו שיעביר את ההצבעה אל בית הנבחרים של ארצות הברית ויביך את וושינגטון ואת החוקה. כך קיבל אדמס רק 34 אלקטורים, ו-35 הקולות האחרים התפזרו בין עשרה מועמדים אחרים.
כשהאלקטורים נבחרו, השמועות אמרו שהאנטי-פדרליסטים תכננו לתמוך בריצ'רד הנרי לי או בפטריק הנרי במקום בוושינגטון, כשג'ורג' קלינטון יהיה הסגן. השמועות עודדו בידי הפדרליסטים, שביקשו לחסום את קלינטון. קלינטון קיבל רק שלושה אלקטורים שתמכו בו, מתוך חשש שיתנגד לוושינגטון.
עשר מדינות מבין שלוש עשרה המושבות השתתפו. קרוליינה הצפונית ורוד איילנד לא השתתפו בבחירות כי לא אישרו את החוקה, וניו יורק לא השתתפה עקב אי-הצלחתה למנות את שמונת האלקטורים שהוקצו לה בגלל תיקו בבית הנבחרים של המדינה.
הצבעת האלקטורים
עריכהחבר האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:
| המועמד | ממדינת... | המפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
| ג'ורג' וושינגטון | וירג'יניה | ללא | 69 |
| ג'ון אדמס | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 34 |
| ג'ון ג'יי | ניו יורק | פדרליסטית | 9 |
| רוברט ה. הריסון | דרום קרוליינה | פדרליסטית | 6 |
| ג'ון ראטלדג' | דרום קרולינה | פדרליסטית | 6 |
| ג'ון הנקוק | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 4 |
| ג'ורג' קלינטון | ניו יורק | אנטי פדרליסטית | 3 |
| סמואל האנטינגטון | קונטיקט | פדרליסטית | 2 |
| ג'ון מילטון | ג'ורג'יה | פדרליסטית | 2 |
| ג'יימס ארמסטרונג | ג'ורג'יה | פדרליסטית | 1 |
| בנג'מין לינקולן | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 1 |
| אדוארד טלפייר | ג'ורג'יה | פדרליסטית | 1 |
הצבעה לפי מועמדים
עריכה| המועמד | שותף | אלקטורים |
|---|---|---|
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון אדמס | 34 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון ג'יי | 9 |
| ג'ורג' וושינגטון | רוברט ה. האריסון | 6 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון ראטלדג' | 6 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון הנקוק | 4 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ורג' קלינטון | 3 |
| ג'ורג' וושינגטון | סמואל האנטינגטון | 2 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'ון מילטון | 2 |
| ג'ורג' וושינגטון | ג'יימס ארמסטרונג | 1 |
| ג'ורג' וושינגטון | בנג'מין לינקולן | 1 |
| ג'ורג' וושינגטון | אדוארד טלפייר | 1 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות
עריכה| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| שני אלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה, וכל אלקטור נוסף נבחר על ידי בית המחוקקים מרשימה של אלקטורים שנבחרו על ידי כל מחוז | מסצ'וסטס |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה, אך אם אף אחד לא זכה ברוב, בית המחוקקים בוחר מישהו מבין שני המועמדים המובילים | ניו המפשייר |
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | וירג'יניה (מחוז אחד לא הצליח לבחור אלקטור) |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | קונטיקט, ג'ורג'יה, ניו ג'רזי, ניו יורק (בגלל תיקו בבית המחוקקים, לא נבחרו אלקטורים), דרום קרוליינה |
קישורים חיצוניים
עריכה
- Presidential Election of 1789 באתר מאונט ורנון
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1789, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)