הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1816
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1816 היו הבחירות השמיניות בארצות הברית. הן נערכו החל מיום שישי, 1 בנובמבר, עד ליום רביעי, 4 בדצמבר 1816. הן נערכו בתום נשיאותו בת שתי הקדנציות של ג'יימס מדיסון מהמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. כשהמפלגה הפדרליסטית בקריסה, מזכיר המדינה של מדיסון, ג'יימס מונרו, היה המועמד המוביל מול אופוזיציה חלשה. ואכן מונרו ניצח בחבר האלקטורים בהפרש הגדול של 183 לעומת 34 אלקטורים.
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1816 | |||||||||||
| 1 בנובמבר – 4 בדצמבר 1816 | |||||||||||
|
| ||||||||||
| מועמד | ג'יימס מונרו | רופוס קינג | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
|
 המפלגה הפדרליסטית
| |||||||||
| מדינת מוצא | וירג'יניה |  ניו יורק
| |||||||||
| סגן | דניאל טומפקינס | ג'ון איגר הווארד | |||||||||
| אלקטורים | 183 | 34 | |||||||||
| מספר הקולות | 76,592 | 34,740 | |||||||||
| אחוזים | 68.2% | 30.9% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: ג'יימס מונרו | |||||||||||
ארבע השנים הקודמות בפוליטיקה האמריקנית הושפעו ממלחמת 1812. בעוד שהמלחמה לא הסתיימה בניצחון, השלום שהתרחש ב-1815 סיפק את העם האמריקני, והדמוקרטים-רפובליקנים קיבלו את הקרדיט על כך. הפדרליסטים נפגעו מהתנגדותם למלחמה ובגלל ועידת הרטפורד, שביססה את ההתנגדות למלחמה בניו אינגלנד. יותר מכך, הנשיא מדיסון אימץ עקרונות פדרליסטיים מסוימים, כמו בנק לאומי ומכסי מגן. דבר זה פגע במסע הבחירות של הפדרליסטים.
רקע
עריכהארבע השנים הקודמות נשלטו על ידי מלחמת 1812. למרות שהיא לא הסתיימה בניצחון, השלום סיפק מאוד את האנשים האמריקנים, והדמוקרטים-רפובליקנים קיבלו את הקרדיט על המשכו. הפדרליסטים הוקעו בגלל התנגדותם למלחמה ובגלל וועידת הרטפורד, שביססה את ההתנגדות למלחמה בניו אינגלנד. יותר מכך, הנשיא מדיסון אימץ עקרונות פדרליסטיים כמו בנק לאומי ומכסי מגן, מה שנתן לפדרליסטים מעט מאוד נושאים לעשות עליהם קמפיין.
מועמדים
עריכההמועמדים הדמוקרטים-רפובליקנים
עריכה- ג'יימס מונרו, מזכיר המדינה מווירג'יניה
פרשו לפני האספה
עריכה- סיימון שניידר, מושל פנסילבניה
- דניאל טומפקינס, מושל ניו יורק
סירבו לרוץ
עריכה- יושב ראש בית הנבחרים הנרי קליי מקנטקי
- הסנאטור אנדרו ג'קסון מטנסי
מונרו היה המועמד המועדף על הנשיא לשעבר תומאס ג'פרסון ועל הנשיא היוצא, מדיסון. אולם מונרו נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד מזכיר המלחמה, ויליאם קרופורד מג'ורג'יה. בנוסף לכך הייתה תחושה, בעיקר בניו יורק, שהגיע הזמן לבחור נשיא שאינו מווירג'יניה (מלבד ג'ון אדמס, כל הנשיאים באו מווירג'יניה). אולם הרקורד הציבורי של מונרו הפך אותו למועמד מוביל. קרופורד מעולם לא הכריז שיתמודד, כי האמין שהיה לו מעט מאוד סיכוי מול מונרו ולא רצה שמונרו לא ימנה אותו לתפקיד בקבינט. עדיין, תומכיו של קרופורד היו אתגר רציני.
הוועידה הדמוקרטית-רפובליקנית במרץ 1816 העמידה את מונרו כמועמד לנשיאות ואת המושל דניאל טומפקינס לסגנות-הנשיאות. מונרו קיבל 65 קולות לעומת 54 לקרופורד.
המועמדים הפדרליסטים
עריכה- רופוס קינג, סנאטור מטעם ניו יורק
הוועידה הפדרליסטית אפילו לא טרחה לעשות הגשת מועמדות מעשית, למרות שרבים מהפדרליסטים תמכו ברופוס קינג, שנוצח פעמיים לפני כן כמועמד הפדרליסטי לסגנות-הנשיאות. ג'ון א. האוורד ממרילנד היה המועמד הפדרליסטי לסגנות הנשיאות.
בחירות כלליות
עריכהסכסוך על אינדיאנה
עריכהב-12 בפברואר 1817, בית הנבחרים והסנאט נפגשו כדי לספור את הקולות. הספירה הלכה חלק עד שהגיע תורה של אינדיאנה לתת את קולותיה. ג'ון טיילור, נציג ניו יורק, התנגד לספירת קולותיה של אינדיאנה. הוא טען שהקונגרס הכיר בהצטרפותה של אינדיאנה לאיחוד ב-11 בדצמבר 1816, בעוד שהקולות נספרו ב-4 בדצמבר. לכן, אינדיאנה הייתה רק טריטוריה בזמן הבחירות ולא מדינה. נציגים אחרים טענו שהחלטת הקונגרס הייתה פורמלית בלבד, ושאינדיאנה הצטרפה לאיחוד כבר כשיצרה ממשלה וחוקה ב-29 ביוני. הם טענו שלאינדיאנה יש נציגים בבית הנבחרים והסנאט, דבר שלא יכול היה להיות אם אינדיאנה לא הייתה מדינה בזמן בחירתם. הוחלט לדחות את ספירת הקולות, החלטה שאושרה פה אחד.
תוצאות
עריכהלאחר ספירת הקולות, התברר שמונרו ניצח בכל 19 המדינות פרט לשלוש. קינג היה בטוח שניצחונו של מונרו היה בלתי נמנע, ולא ניהל מסע בחירות באופן רציני.
כל אחת משלוש המדינות שקינג זכה בהן הצביעה למועמד אחר לסגנות הנשיאות. מסצ'וסטס הצביעה להאוורד, דלאוור בחרה ברוברט ג'. הרפר, וקונטיקט התפצלה בין גיימס רוס לג'ון מארשל.
מרילנד לא בחרה באלקטורים שלה כמקשה אחת. היא חילקה את עצמה למחוזות, וכל מחוז בחר באלקטור אחד. שלושה מתוך אחד-עשר מחוזות שלחו נציגים פדרליסטים, אולם הם לא הצביעו לקינג או לפדרליסטים, אלא נמנעו במחאה, וכך מונרו קיבל את כל האלקטורים ממרילנד.
האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:
| המועמד לנשיאות | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| ג'יימס מונרו | וירג'יניה | דמוקרטית-רפובליקנית | 183 |
| רופוס קינג | ניו יורק | פדרליסטית | 34 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות
עריכה| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | קנטקי, מרילנד, טנסי |
| כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות | ניו המפשיר, ניו ג'רזי, צפון קרולינה, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | קונטיקט, דלאוור, ג'ורג'יה, אינדיאנה, לואיזיאנה, מסצ'וסטס, ניו יורק, דרום קרולינה, ורמונט. |
קישורים חיצוניים
עריכה
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1816, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)