הבטחה מנהלית

הבטחה מנהלית היא הבטחה הניתנת על ידי רשות מנהלית (רשות מקומית, משרד ממשלתי, תאגיד שהוקם על פי דין וכדומה). במשפט מנהלי יש דיון נרחב בשאלה האם הבטחה מנהלית מחייבת, ומה הם התנאים לכך שהבטחה כזאת היא מחייבת.

במשפט הישראלי

הבטחות של אדם פרטי אינן מחייבות, גם אם יש פגם מוסרי בהפרת הבטחה, שכן רק חוזה מחייב. עד שנת 1974 היה מקובל בבתי המשפט שגם הבטחה מנהלית אינה מחייבת, ואפילו יותר מאשר הבטחה פרטית, על מנת לאפשר לרשויות להתאים את המדיניות שלהן למצבים משתנים.

בבג"ץ סאי-טקס ניתן לראשונה תוקף משפטי להבטחה מנהלית:

"הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לאין ערוך מן האפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת. במקרה זה או אחר, מהבטחה שנתן או מהתחייבות שקיבל על עצמו כלפי האזרח, בגדר סמכותו החוקית ואפשרות הביצוע המעשית". 

אזרח שפעל בהתאם לדברים שמסר לו פקיד הפועל בשם רשות כלשהי, רשאי להניח שהדברים שנמסרים לו הם מדויקים. רק בדרך כזו ניתן יהיה להפעיל מערכת שלטונית תקינה. אם האזרח יפקפק תדיר בדברים שנמסרים לו, הדבר יוביל לריבוי התדיינויות, להארכת משך הטיפול בפנייה ולביורוקרטיית יתר.

בעיקרו של דבר, החוק קובע שסמכות הנתונה לרשות מנהלית כוללת גם את הסמכות לשנות או לתקן החלטות שניתנו בעבר. אולם סמכות זו מצומצמת יותר אם מדובר בהחלטות העוסקות באופן ספציפי בעניינו של אדם מסוים או קבוצת אנשים מסוימת. כפי שציין השופט אליהו מצא:

"סמכות הנתונה לרשות שלטונית בתחום העשייה המינהלית כוללת גם את הכוח לתקן, לשנות, להתלות ולבטל מעשה מינהלי שעשתה מכוח סמכותה (סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981). השימוש בסמכות האמורה איננו מעורר כל קושי כשהשינוי מתייחס למדיניות כללית הצופה פני העתיד, שהלוא לשום אדם או ציבור אין זכות קנויה לתבוע, שמדיניות קיימת תישאר בתוקפה גם לעתיד לבוא. אך מסויג יותר הוא כוחה של רשות לבטל או לשנות החלטה קודמת שלה או מעשה מינהלי מוגמר שנעשה על פיה, כשבהחלטה - או במעשה - גלומה הבטחה שלטונית תקפה כלפי פרט או חלק מוגדר של הציבור, וכשביטולם או שינוים עלולים לפגוע במי שסמך על אותה הבטחה וכלכל את התנהגותו בהתאם לה".

עיקרון היסוד הגלום ביסוד ההכרה בתוקף המשפטי של הבטחה מנהלית הוא שמירה על אינטרס ההסתמכות של האזרח. האזרח פועל בהסתמך על הדברים שנמסרים לו על ידי הרשות, ולא ראוי שאם טעתה הרשות, מי שיישא בנזק שנגרם מהטעות הוא האזרח.

תנאים להכרה בתוקפה של הבטחה מנהלית

לפני שמתחילים לבחון האם מתקיימים התנאים למתן תוקף משפטי להבטחה המנהלית (כלומר - האם ניתן להכריח ולחייב את הרשות לקיים את הדברים שאמרה בעבר) - צריך לוודא שאכן נאמרה אמירה ברורה וחד-משמעית. על הטוען לקיומה של הבטחה מנהלית להוכיח "שהבטחה כזו אכן ניתנה, וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא".

כן נקבע, שמי שמבקש לתת תוקף משפטי הבטחה מנהלית, צריך להוכיח 4 תנאים.

1. נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתתה
2. לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי
3. נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא את ההבטחה
4. אין צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה

במשפט העברי

בשולחן ערוך נכתב: "יש מי שאומר, שאם רבים אמרו לאדם אחד ליתן לו מתנה, אינם יכולים לחזור בהם, אפילו אם היא מתנה מרובה." מיכאל ויגודה כותב שמקור הדברים בדברי המרדכי: "וששאלת, רבים שהשכירו מלמד, אם יכולין לחזור קודם שהתחיל במלאכתו או לא? הדין פשוט… כל דבר הנעשה בפני שבעה טובי העיר, ואפילו בפני ג', אין יכול לחזור, דאין דומה מעשה רבים למעשה היחיד… ולכן נהגו שכל דבר שנעשה ברבים אין צריך קניין במקום שיחיד צריך קניין."

השופט משה דרורי טען שעל פי המשפט העברי יש חובה על השלטון לקיים את התחייבויותיו.

יש הטוענים שחיוב זה הוא מוסרי בלבד ולא משפטי. כן יש הטוענים שהחיוב הוא רק במקום שיש מנהג קבוע שהבטחה של הציבור מחייבת. בנוסף, יש הסוברים שהציבור מחויב לקיים הבטחה רק במקום שגם הצד השני מחויב. יש גם הטוענים שהבטחה מנהלית אינה מחייבת כשהיא נוגעת למקרקעין. כמו כן נטען שבמשפט העברי הבטחה מנהלית שניתנה בחוסר סמכות אינה מחייבת.

קישורים חיצוניים

• סייגים לתוקפה של הבטחה מנהלית, תחומין כ"ח, תשס"ח
• אלכס שטיין, "הבטחה מינהלית", משפטים יד, תשמ"ה
• יואב דותן, "הבטחה מינהלית לציבור", משפט וממשל, ה, תש"ס