הביקור
בנצרות, הביקור (באיטלקית: Visitazione della Beata Vergine Maria) הוא הכינוי לביקור שערכה מריה הקדושה אצל בת דודתה ואם יוחנן המטביל אלישבע, מיד לאחר שנתבשרה על ידי המלאך גבריאל כי הרתה לרוח הקודש וכי גם אלישבע הרה. לפי הברית החדשה היו יוחנן המטביל וישו קשורים בקשרי משפחה, בני אותו גיל (יוחנן המטביל מבוגר מישו בשישה חודשים), ומעשה נס הביא ללידת שניהם - במקרה של ישו התעברה אמו מרוח הקודש, ובמקרה של יוחנן המטביל הייתה אמו עקרה ובאה בימים:
"ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל-עיר יהודה; ותבוא בית זכריה ותברך את-אלישבע; ויהי בשמוע אלישבע את-ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקודש; ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך; ומה לי כי-אם אדני באה אלי; כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי;... ותשב מרים עימה כשלושה חודשים ותשב לביתה".
— הבשורה על-פי לוקס, 1, 39-44, 57
כנסיית הביקור בעין כרם, שלפי המסורת היא "עיר יהודה" בה התגוררה אלישבע, מנציחה את האירוע בשמה.
המגניפיקט
עריכהלפי הברית החדשה, במענה לברכת אלישבע שרה מרים שיר הלל הידוע כמגניפיקט, והתופס את עיקרו של תיאור הביקור:
"רוממה נפשי את-יהוה; ותגל רוחי באלוהי ישעי; אשר ראה בעוני אמתו כי הנה מעתה יאשרוני כל-הדורות; כי גדולות עשה לי שדי וקדוש שמו; וחסדו לדור דורים על יראיו; גבורות עשה בזרעו פיזר גאים במזימות לבם; הרס נדיבים מכיסאותם וירם שפלים; רעבים מלא-טוב ועשירים שילח ריקם; תמך בישראל עבדו לזכור את-רחמיו; כאשר דיבר אל-אבותינו לאברהם ולזרעו עד-עולם".
— הבשורה על-פי לוקס, 1, 46-56
נוסח המגניפיקט מופיע על לוחות בחצר כנסיית הביקור בעין כרם. התפילה הפכה לחלק מטקס הערבית הנאמר או מושר בכנסייה הקתולית ובכנסייה האנגליקנית מדי יום, ובכנסייה האורתודוקסית בימי ראשון.
החג
עריכהלידתו של חג הביקור במנהגם של הפרנציסקנים בימי הביניים. ב-1389 הפך אותו האפיפיור אורבנוס השישי ליום חג רשמי בכנסייה, והוא אושר ב-1441 בסינוד בזל. בתחילה נחוג חג זה ב-2 ביולי, אך כעת הוא נחוג ב-31 במאי, היינו בין יום הבשורה ללידתו של יוחנן המטביל.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 198, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
עריכה
- הביקור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)