ויקיפדיה

הדיבייט בין פיטרסון לז'יז'ק

הדיבייט בין פיטרסון לז'יז'ק, שכותרתו אושר: קפיטליזם מול מרקסיזם (באנגלית: Happiness: Capitalism vs. Marxism), היה דיבייט פומבי בין הפסיכולוג הקנדי ג'ורדן פיטרסון לבין הפילוסוף והפסיכואנליטיקאי הסלובני סלבוי ז'יז'ק על הקשר בין מרקסיזם, קפיטליזם ואושר. הדיבייט נערך ב-19 באפריל 2019 בהנחיית סטיבן ג'יי בלקווד (אנ'), בפני קהל של 3,000 צופים ב"מרידיאן הול" (אנ') בטורונטו. האירוע כונה בתקשורת "הדיבייט של המאה".[1]

ג'ורדן פיטרסון (ימין) וסלבוי ז'יז'ק (שמאל)

במהלך הדיון הסכימו פיטרסון וז'יז'ק כי הקפיטליזם זקוק לרגולציה, ביקרו את התקינות הפוליטית ואת פוליטיקת הזהויות, ודחו שניהם את ההנחה שהאושר היא המטרה האנושית העליונה.[2][3]

רקע

עריכה

בשנת 2016 פיטרסון התנגד להצעת חוק קנדית שתאסור אפליה על בסיס זהות מגדרית (אנ'), בטענה שההצעה מהווה פגיעה בחופש הביטוי כי היא תאלץ אנשים להשתמש בכינויי גוף המועדפים על אחרים, וכי מדובר לדבריו בביטוי "פוסטמודרני" של "מרקסיזם תרבותי".[4] מבקרים האשימו את פיטרסון בשימוש לרעה במונח פוסטמודרניזם, ובהישענותו על מונחים של "תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי", הנפוצה בקרב אנשי ימין-קיצוני ואנטישמיים.[5]

בנובמבר 2018 ז'יז'ק כינה את עבודתו של פיטרסון "פסאודו-מדעית", תיאר אותו כ"אויבו", וביקר את עבודתו של פיטרסון כמושתתת על תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי. בנוסף הצהיר ז'יז'ק באינדיפנדנט ש"תאוריית הקונספירציה המטורפת" של פיטרסון שלפיה "זכויות להט"ב ו-MeToo הן השלוחות האחרונות של הפרויקט המרקסיסטי להשמדת המערב" היא "כמובן מגוחכת".[6][7][2]

בתגובה אמר פיטרסון שהוא יכול להיפגש "בכל זמן ובכל מקום" לדיבייט עם ז'יז'ק. הדיבייט הוכרז ב-28 בפברואר 2019 ונקבע ל-19 באפריל 2019.

הדיבייט

עריכה

באירוע נכחו כ-3,000 איש באולם "מרידיאן הול" בטורונטו, בנוסף לסטרימינג בשידור חי בו צפו בתשלום בזמן שיא כ-6,000 צופים.[8] לאירוע היו יותר כרטיסים שנמכרו בספסרות מאשר לפלייאוף שהתקיים באותו יום בין טורונטו מייפל ליפס לבוסטון ברואינס, וכרטיסים נמכרו באיביי עבור יותר מ-300 דולר.[2][9][10] הדיבייט שודר גם ברדיו הקרואטי (אנ') בשבוע שלאחר מכן.[11][12] לאורך הדיבייט הקהל השתתף במחיאות כפיים סוערות וצחוק רם, ולא פסק חרף הערותיהם השליליות של פיטרסון וז'יז'ק.

הדיבייט חולק לשני נאומי פתיחה בני שלושים דקות של כל משתתף, תגובות קצרות יותר של עשר דקות, וזמן להערות נוספות ותשובות לשאלות שהציג המנחה, סטיבן ג'יי בלקווד. נושא הדיבייט היה השאלה איזה מודל פוליטי-כלכלי סיפק את ההזדמנות הגדולה לאושר אנושי, קפיטליזם או מרקסיזם.

מונולוג הפתיחה של פיטרסון היווה ביקורת על ההגות המרקסיסטית על בסיס ניתוח של "המניפסט הקומוניסטי" מאת מרקס ואנגלס. פיטרסון הודה כי קרא את המניפסט לקראת הנאום לראשונה מאז שהיה בן 18. הוא טען שזה לא נכון לתפוס את ההיסטוריה רק דרך הפריזמה של מלחמת מעמדות, אין פרולטריון "טוב" ובורגנות "רעה", והתייחס לכך בתור פוליטיקת זהויות הנוטה למניפולציה סמכותנית. לדעתו, אנשים אינם מטפסים בהיררכיות החברתיות רק על ידי ניצול של אחרים. פיטרסון קבע שעל אף שהקפיטליזם מייצר אי-שוויון חברתי, הוא גם מייצר עושר, כפי שניתן לראות בנתונים סטטיסטיים על הצמיחה הכלכלית והפחתת העוני ברחבי העולם, ומקל על האפשרות להשיג אושר. בדומה לציטוט של וינסטון צ'רצ'יל על דמוקרטיה, הוא הגיע למסקנה ש"קפיטליזם הוא השיטה הכלכלית הגרועה ביותר, מלבד כל האחרות".

בתחילת מונולוג הפתיחה שלו ציין ז'יז'ק ששניהם זכו לקיתונות של רותחין מצד ליברלים חברתיים. הוא התייחס לכותרת הדיבייט דרך הדוגמה של הרפובליקה העממית של סין, והצביע על כך שניתן לחבר בין קפיטליזם וסמכותנות, במדינה קפיטליסטית שמשגשגת ללא דמוקרטיה, על חשבון האושר של אזרחיה. עם זאת טען שהאושר עצמו הוא מונח בעייתי. המשך המונולוג היה אקלקטי, באופן אופייני להרצאותיו של ז'ז'יק, ונגע לנושאים רבים, בין היתר ליברליזם תרבותי, נאציזם, השוואה בין סנדרס כמורליסט לטראמפ כפוסטמודרניסט, ניהיליזם, טרור ושנאת זרים. בניגוד לציפייה של עורכי הדיבייט, ז'יז'ק לא ניסה להגן על מרקסיזם.

בהמשך הדיבייט קרא ז'יז'ק לרגולציה ולהגבלת שוק הקפיטליזם כדי להפחית את הסיכון למשבר האקלים ולאסונות חברתיים. הוא גם מתח ביקורת על הליברלים הרב-תרבותיים שדוגלים בפוליטיקת זהויות, ועל כך שמדינות המערב צריכות לתקן את המצב במדינות המהגרים ולא רק לקבל מהגרים. פיטרסון הכיר בעליית פני הים אך הכחיש את משבר האקלים באופן כללי, וקשר זאת לתחזית התפוצצות האוכלוסין השגויה של פול ארליך.

בשלב מסוים שאל פיטרסון את ז'יז'ק מדוע הוא מתחבר לאידאולוגיה המרקסיסטית אך לא מגן עליה, ועל כך ענה ז'יז'ק שהוא הגליאני, אך סבור שבקפיטליזם קיימים יותר מדי אנטגוניזם בשביל להתקיים בטווח הארוך. הוא התייחס לאימרתו הידועה של הגל כי ”הינשוף של מינרווה מתחיל במעופו רק עם רדת דמדומי הערב”,[13] כדי לטעון שהפילוסופיה יכולה לנתח את המציאות רק בדיעבד, וכדי להמחיש שעמדתו הפסימית נבדלת מהאופטימיות המרקסיסטית.

ז'יז'ק ביקש מפיטרסון לנקוב בשמות של אישים "נאו-מרקסיסטים פוסטמודרניים" באקדמיה המערבית, ומהיכן הוא קיבל את המספרים הסטטיסטיים, כי לדבריו התקינות הפוליטית המוגזמת מנוגדת ומתנגדת למרקסיזם. פיטרסון השיב שההתייחסויות שלו מכוונות לרעיונות הקשורים למרקסיזם ולפוסטמודרניזם כתופעה ולאו דווקא כלפי אנשים המגדירים את עצמם ככאלה.

בסופו של דבר הסכימו שניהם שאושר הוא רק תוצר לוואי של החיים עצמם.

קבלה וביקורת

עריכה

מבקרים רבים מתחו ביקורת על פיטרסון על כך שאינו בקיא כלל בהגות המרקסיסטית, ולכאורה לא הגיע מוכן לדיון. הריסון פלוס וסם מילר מ-"Jacobin" דיווחו שפיטרסון עשה שגיאות עובדתיות רבות, כמו אי הבנה של תאוריית הערך של העבודה, שיוך שגוי של מרקס לפוליטיקת זהויות, והכחשת קיומה של פילוסופיית טבע מרקסיסטית.[14]

ג'ורדן פוסי ממגזין "Vice" כתב שפיטרסון היה "ריק לחלוטין" ו"מגוחך".[15]

סטיבן מארש מ"הגרדיאן" כתב כי ”דברי הפתיחה של פיטרסון היו מאכזבים אפילו למעריציו שנכחו בקהל. זו הייתה פרשנות מעורפלת למניפסט הקומוניסטי. הערותיו על אחד ההישגים הגדולים ביותר של הרטוריקה האנושית היו מלאות בביטויים כמו "צריך לתת קרדיט גם למי שמתעבים" (“You have to give the devil his due”), "הנה טיעון מוזר" ו"כמעט כל הרעיונות שגויים". זה הרגיש כמו מרצה שהגיע לכיתה בלי הרצאה מוכנה מראש. הוא שוטט בין התקופה הפלאוליתית לניהול עסקים קטנים, ונראה שהוא ידע מעט על הראשון כמו גם על האחרון.” מארש ביקר גם את נאומו של ז'יז'ק, וטען שבסופו של דבר הדיבייט ממש לא היה "קרב איגרוף כבד המשקל שהובטח".[1]

ארנו פרנק מ"דר שפיגל" הגיע למסקנה שז'יז'ק ניצח בוויכוח בצורה ברורה, ותיאר את פיטרסון כמי שהופיע לקרב ארטילריה עם "אולר".[8]

ב-"Current Affairs", בנג'מין סטודיבייקר מתח ביקורת על פיטרסון וז'יז'ק כאחד, וכינה את הדיבייט "אחת התצוגות הפתטיות ביותר בהיסטוריה של אינטלקטואלים המתווכחים זה עם זה בפומבי". סטודיבייקר כתב כי ”ז'יז'ק קרא נאום מוזר, מתפתל, מלאכותי, שכמעט שלא היה קשור לכל מה שפיטרסון אמר או לנושא שהוקצה לו. זה חבל, כי פיטרסון העלה טיעון שראיתי הרבה פעמים, כזה שקל להפליא לנצח”. סטודיבייקר מסכם: ”פיטרסון לא התכונן. הייתה הזדמנות. אך ז'יז'ק היה עסוק מדי בלהתלונן על פוליטיקת זהויות ומעמדו באקדמיה מכדי לנסות. הוא מסוג התבוסתנים המזדקנים שכולנו מקווים שלא להיות לעולם.”[16]

בשנת 2020, בהקדמה שכתב ז'יז'ק לספר Myth and Mayhem העוסק בהגותו של פיטרסון, התייחס ז'יז'ק ישירות לאופן קבלת הדיבייט, וכתב:

הרשו לי רק לציין כיצד אני רואה את העובדה (שהטרידה 'שמאלנים' רבים) שחילופי הדברים בין פיטרסון לביני היו שלווים ומנומסים יחסית. הסיבה לכך היא לא רק שבהחלט יש היבטים בעבודתו שאני מעריך (מעל לכל העבודה הקלינית שלו, אבל גם הביקורת שלו על תקינות פוליטית, טענתו שעליונות לבנה היא ניכוס ימני של פוליטיקת זהויות וכו'). ההבדל הבסיסי בינינו היה כל כך ברור שלא היה צורך בהקשר זה לטעון אותו מחדש באלימות. ובסופו של דבר, ההבדל הזה הוא בהשקפתנו על הקונסטלציה הנוכחית של האנושות: כפי שאני רואה את זה, פיטרסון הרבה יותר מדי אופטימי – הוא חושב שהקפיטליזם יוכל לנהל את הבעיות שלו, בעוד שאני חושב שאנחנו מתקרבים למצב חירום עולמי, ושרק שינוי קיצוני יכול לתת לנו סיכוי.[17]

המקור באנגלית
allow me to just indicate how I see the fact (which bothered many ‘Leftists’) that the exchange between Peterson and myself was relatively peaceful and polite. The reason is not just that there are definitely aspects of his work which I appreciate (above all his clinical work, but also his critique of political correctness, his claim that white supremacism is identity politics appropriated by the Right, etc.). The basic difference between us was so evident that there was no need in that context to reassert it violently. And,ultimately, this difference is in our view of the present constellation of humanity: the way I see it, Peterson is much too optimistic—he thinks that capitalism will be able to manage its problems, while I think that we are approaching a global emergency-state, and that only a radical change can give us a chance.

ראו גם

עריכה

קישורים חיוצניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2   סטיבן מארש (הגרדיאן), "הדיבייט של המאה": מה קרה כשג'ורדן פיטרסון וסלבוי ז'יז'ק נפגשו, באתר הארץ, 22 באפריל 2019
  2. ^ 1 2 3 Mudhar, Raju; Kennedy, Brendan (19 באפריל 2019). "Jordan Peterson, Slavoj Zizek each draw fans at sold-out debate". Toronto Star. נבדק ב-20 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Marche, Stephen (20 באפריל 2019). "The 'debate of the century': what happened when Jordan Peterson debated Slavoj Žižek". The Guardian. נבדק ב-20 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Sharpe, Matthew (7 September 2020). "Is 'cultural Marxism' really taking over universities? I crunched some numbers to find out". The Conversation. Retrieved 4 October 2020.
  5. ^ Berlatsky, Noah (2 במרץ 2018). "How Anti-Leftism Has Made Jordan Peterson a Mark for Fascist Propaganda". Pacific Standard. נבדק ב-10 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Why do people find Jordan Peterson so convincing? Because the left doesn't have its own house in order, The Independent, ‏2018-02-14 (באנגלית)
  7. ^ Slavoj Žižek, A Reply to my Critics Concerning an Engagement with Jordan Peterson, The Philosophical Salon, ‏2018-02-18 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ 1 2 Frank, Arno (20 April 2019). "Slavoj Zizek vs. Jordan Peterson: Marxist gewinnt philosophenduell" ["Slavoj Zizek vs. Jordan Peterson: Marxist wins philosophical duel"]. Der Spiegel (in German). Retrieved 4 October 2020.
  9. ^ N. B. (22 במרץ 2019). "Happiness is watching a brawl between iconoclastic philosophers". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-20 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Hepburn, Bob (10 באפריל 2019). "Has Jordan Peterson finally gone too far?". Toronto Star. נבדק ב-20 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Snimka dvoboja titana Žižeka i Petersona" [Video footage of duel between titans Žižek and Peterson]. hrtprikazuje.hrt.hr (בקרואטית). HRT. 21 באפריל 2019. נבדק ב-23 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "HRT Je Jedina Televizija U Europi Koja Je Dobila Pravo Prikazati 'Debatu Stoljeća': Evo kada možete pogledati filozofski dvoboj Žižek - Peterson" [HRT Is the Only Television in Europe Who Has Got the Right To Display 'Century Debate': Here's when you can view the philosophical duel Žižek - Peterson]. hrtprikazuje.hrt.hr (בקרואטית). HRT. 21 באפריל 2019. נבדק ב-23 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ הגל, קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, עורך פיני איפרגן, תרגום גדי גולדברג, הוצאת שלם, ירושלים, התשע"א 2011, עמ' 15.
  14. ^ McManus, Matt (22 August 2020). "Why Conservatives Get Karl Marx Very, Very Wrong". Jacobin. Retrieved 4 October 2020. "Jordan Peterson has described Marxism as an evil theory and made his name bashing 'postmodern neo-Marxism,' despite admitting during one debate that he hasn't read much more than the Communist Manifesto in the past few decades."
  15. ^ Foisy, Jordan (24 April 2019). "What I Learned at the 'Debate' Between Jordan Peterson and Slavoj Žižek". Vice. Retrieved 13 November 2019.
  16. ^ Studebaker, Benjamin (21 April 2019). "How Zizek Should Have Replied to Jordan Peterson". Current Affairs. Retrieved 4 October2020.
  17. ^ Burgis, Ben; Hamilton, Conrad Bongard; McManus, Matthew; Trejo, Marion (2020). Myth and Mayhem: A Leftist Critique of Jordan Peterson. London: Zero Books, John Hunt Publishing. מסת"ב 1789045533.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=הדיבייט_בין_פיטרסון_לז%27יז%27ק&oldid=38138810"