הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים בטרם קום המדינה ואחריו. הופץ בשנים 19421946 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 19481951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.

הד-המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית
כותרת עיתון הד המזרח מט"ו באדר תש"ד, ה-10 במרץ 1944
כותרת עיתון הד המזרח מט"ו באדר תש"ד, ה-10 במרץ 1944
כותרת עיתון הד המזרח מט"ו באדר תש"ד, ה-10 במרץ 1944
תדירות שבועון
מו"ל משה לוי נחום עד 15 בינואר 1943
אליהו אלישר
עורך ראשי עורך ראשי: אליהו אלישר
עורך שני: דוד סיטון
תאריכי הופעה 10 ביוני 194220 ביולי 1951 (9 שנים)
שפה עברית
מערכת בנין ג'נרלי ת.ד. 617 ירושלים
מדינה פלשתינה, ישראל
הד המזרח, באתר עיתונות יהודית היסטורית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942.[1] ותדירותו השתנתה במהלך השנים. הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקת הוצאתו לאור ב-1946.[2] עם חידוש הוצאתו בנובמבר 1948[3] המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.[4]

בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית". מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.

בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון. בגלגולו השני (משנת 1948) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.

כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים. בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.

הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים[5]. כך במאמר משנת 1942 נכתב:

״יש לפתוח פקולטה לספרות הערבית ומדעי המזרח במכללה העברית, ע"י צרוף אנשים הדוברים וכותבים ערבית רהוטה. ובאמצעותם ליצור יחסים רוחניים ותרבותיים כנים ועמוקים עם שאר אנשי הרוח שבארצות המזרח, ע"י עריכת פגישות עם אישיים מעולם הרוח במזרח ולהחליף דעות, אשר רוח המערב לא תעמוד לשטן ביניהן״

.

הד-המזרח נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה