ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר

ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר הן ההכנות שהובילו לפיגועי 11 בספטמבר. הפיגועים היו תוצאה של תכנון מדוקדק שארך שנים והתפרס על פני כמה יבשות. מוביליו היו אוסאמה בן לאדן, ראש ארגון אל-קאעידה, ולצדו ח'אלד שיח' מוחמד, הוגה מתקפת הטרור. הדמות הבכירה בין החוטפים הייתה מוחמד עטא, טייס המטוס הראשון שפגע במרכז הסחר העולמי.

רקע

התבססות אל קאעידה

אוסאמה בן לאדן, בן למשפחה סעודית שהתעשרה מאוד מנפט, היה ממייסדי ארגון המוג'הידין שהכשיר לוחמים מוסלמים באפגניסטן למאבק כנגד הסובייטים בשנות השמונים. באותה תקופה נעזרו המוג'הידין בארצות הברית, שראתה בהם שותפים למאבק בברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה. בעקבות הצלחת המאבק באפגניסטן החליט בן לאדן לנצל את ניסיונו באזורים אחרים בעולם. ערב מלחמת המפרץ הציע לשליטי ערב הסעודית את סיועו בהגנה על הארץ מפני פלישה עיראקית, אך הממלכה העדיפה להסתמך על כוחות ארצות הברית. בן לאדן זעם^{[דרוש מקור]} על הכנסת צבא לא מוסלמי לטריטוריה הסעודית בה שוכנות הערים המקודשות מכה ומדינה. ברקע לזעם עמדה איבה כלפי ארצות הברית בשל תמיכתה בישראל ובמשטרים מוסלמים העוינים לאסלאם הרדיקלי, איבה שגברה בהמשך בשל הסנקציות כנגד עיראק. על קרקע זו צמח ארגון אל-קאעידה. אל-קאעידה התרכז בסודאן והכשיר שם לוחמים, עד שגורש משם. בן לאדן העביר את פעילותו לאפגניסטן, בה מצא שפה משותפת עם אנשי הטליבאן שליטי המדינה. במחנות האימונים שלו הוכשרו טרוריסטים שבאו מארצות שונות וייעדו עצמם למאבקי האסלאם הפונדמנטליסטי ברחבי העולם – בהודו, באלג'יריה, בבוסניה והרצגובינה, בפיליפינים ובמקומות נוספים.

ב-1998 הוציאו בן לאדן ואיימן א-זוואהירי, איש הג'יהאד האיסלאמי המצרי, שאיחד כוחות עם בן לאדן, פתווה שקראה לג'יהאד כנגד "היהודים והצלבנים". הם נימקו בה את שורשי איבתם לארצות הברית. ב-1999 ביצע אל-קאעידה את מתקפת פיגועי ההתאבדות הגדולה הראשונה שלו - הפיגועים בשגרירויות ארצות הברית בדאר א-סלאם ובניירובי, שגבו את חייהם של 300 בני אדם. פיגוע נוסף בוצע בשנת 2000 כנגד משחתת אמריקנית בשם קול, שעגנה בנמל בתימן, ובו נהרגו 17 אמריקנים. בן לאדן תכנן פיגועים גדולים בחגיגות תחילת המילניום בשנת 2000, בין השאר בירדן ובלוס אנג'לס, אולם תוכניותיו סוכלו.

כבר ב-1993 היו מגדלי התאומים יעד לטרור איסלאמי. ב-26 בפברואר 1993 הוביל רמזי יוסף מכונית מסחרית עמוסה חומרי נפץ לחניון התת-קרקעי בתחתית המגדלים ונמלט. המחבלים קיוו להביא לקריסתו של מגדל אחד שימחוץ את המגדל השני ולהרוג 250,000 איש, אולם התוכנית לא צלחה ו"רק" שישה בני אדם נהרגו וכאלף נפצעו. בסוף שנות התשעים רמז בן לאדן שפעולתו של יוסוף היא מקור השראה עבורו, והדבר אוזכר בתדריך שנתנו סוכנויות הביטחון לנשיא באוגוסט 2001.

ח'אלד שיח' מוחמד

לאחר תפיסתו של רמזי יוסף, דודו ח'אלד שיח' מוחמד, היה ככל הנראה המוח שמאחורי פיגועי 11 בספטמבר. שיח' מוחמד נלכד בידי ארצות הברית ב–2003 וחלק נרחב מחקירת הפיגועים מסתמכת על עדותו. בשלב מוקדם, תכנן רמזי יוסף, בסיועו של ח'אלד שיח' מוחמד, את תוכנית בוז'ינקה. התוכנית גרמה לפיצוץ מטען חבלה בטיסה 434 של פיליפין איירליינס, אך המטען פער חור קטן במטוס ולא הביא להתרסקות המטוס.

על פי דבריו, המניע העיקרי לפעילותו היה תמיכתה של ארצות הברית בישראל אשר לטענתו, מדכאת את הפלסטינים. תוכניתו הגרנדיוזית הראשונית הייתה לחטוף עשרה מטוסים ולרסקם על יעדים בחוף המערבי, בנוסף ליעדים בחוף המזרחי שנבחרו בפועל, בהם תחנת כוח גרעינית. המטוס העשירי אמור היה להיחטף על ידי שיח' מוחמד עצמו ולנחות בנמל תעופה בארצות הברית, ולאחר רצח כל הגברים על סיפונו שיח' מוחמד היה אמור לשאת מעליו נאום בגנות תרבות המתירנות של המדינות המערביות ותמיכת ארצות הברית בישראל, במשטרים העריצים בעולם הערבי ובפיליפינים, ולאחר מכן לשחרר את כל הנשים והילדים שעל המטוס.

ב-1999 נתן בן לאדן לשיח' מוחמד אור ירוק לפעולה. לצד ההכנות שקל שיח' מוחמד פעולות נוספות, בהן שכנוע טייס קרב סעודי לפגוע באילת ופגיעה בריכוזים יהודיים בארצות הברית. המתאבדים שסופקו לו על ידי בן לאדן עברו הכשרה ראשונית שכללה הכרת האינטרנט, הבנת לוחות הזמנים של מטוסים, צפייה בסרטים על חטיפת מטוסים ואף משחקי מחשב שעסקו בסימולציית טיסה. בתחילה הייתה התוכנית אמורה לכלול גם חלק מזרח אסייתי – מטוסים היו אמורים להיחטף גם שם, אולם במהלך שנת 2000 החליט בן לאדן להפוך את התוכנית לפשוטה יותר ולמקד אותה בארצות הברית.

חבורת המבורג

בשנת 2000 התברר כי קבוצה של ארבעה צעירים ערבים אשר חיה בהמבורג שבגרמניה מעוניינת ליטול חלק בפעולה. אלו היו מוחמד עטא, צעיר מצרי בן שלושים, אשר רכש הכשרה הנדסית בארצו ובהמבורג וגיבש דעות אנטישמיות ארסיות, מרואן אל שאיחי, אזרח איחוד האמירויות הערביות, רמזי בן א-שיבה, צעיר תימני וזייד ג'אראח, בן למשפחה לבנונית עשירה. ג'אראח היטלטל בין חיבתו לחיים היפים ואהבתו לסטודנטית שפגש, בת למהגרים טורקיים, לבין רתיעתו ממנה בגלל היותה חילונית מדי ואמונתו המתגברת בג'יהאד. תהליך התגבשות החבורה הגיע לשיאו בהחלטתם לנסוע לאפגניסטן ולהתאמן אצל בן לאדן. עם הגעתם הוכנסו הארבעה לסוד העניינים במהירות רבה. בן לאדן ועוזרו מוחמד עאטף (נהרג במלחמת אפגניסטן) בחרו בעטא לפקד על הקבוצה ושלחו אותה חזרה לגרמניה לרכוש הכשרה בטיס. עטא שינה את הופעתו, גילח את זקנו והתרחק מארגונים קיצוניים, כדי שלא לעורר חשד. עד מהרה התברר שההכשרה לה נדרשה הקבוצה לא הייתה זמינה בגרמניה, והיא החליטה לחפש אותה בארצות הברית. באותו זמן, שיקולי ביטחון לא היוו מרכיב מרכזי בהענקת ויזות אמריקניות.

באותה עת כבר שהו בקליפורניה שני מחבלים פוטנציאליים שניסו לרכוש שליטה בשפה האנגלית וללמוד טיס, אולם נחלו כישלון חרוץ. אל חבורת המתאבדים המתוכננת הצטרף גם טייס בעל הכשרה, האני חאנג'ור, והחליף אחד מבני חבורת המבורג, רמאזי בן א-שיבה שלא הצליח לקבל אשרת כניסה לארצות הברית (לא משיקולי ביטחון, אלא מחשש שישתקע בארצות הברית בלי היתר). בשלהי שנת 2000 כבר אחזו שלושת פרחי הטיס ברישיון למטוסים קטנים והחלו להתאמן על סימולטורים למטוסים גדולים.

ההכנות לביצוע

במהלך שנת 2000 גייס בן לאדן בסעודיה את החוטפים האחרים, כולם צעירים בני 20 עד 28, מובטלים ורווקים ברובם. אחדים מהחוטפים סיפרו למשפחותיהם שהם מתעתדים להתנדב למאבק בצ'צ'ניה. בניגוד להערכה הרווחת, בן לאדן לא מימן את פעילות אל-קאעידה מכיסו, מימון הארגון בא מתורמים בארצות המפרץ.

על שלושה מהמטוסים היו חמישה טרוריסטים כל אחד, ועל המטוס הרביעי בטיסה 93 של יונייטד איירליינס, היו ארבעה טרוריסטים, וזו הייתה גם הטיסה היחידה שלא התרסקה כמתוכנן ביעד משמעותי בוושינגטון די. סי., אלא התרסקה בשטח פתוח בשאנקסוויל, פנסילבניה. מכאן עלתה השערה רווחת כי אדם נוסף השתתף בהכנות לפיגוע והיה מיועד להיות בין החוטפים - "החוטף ה-20".

בעוד ההכנות של אל-קאעידה בעיצומן, התקיימה בארצות הברית מערכת הבחירות הצמודה של שנת 2000 בה התמודדו אל גור וג'ורג' בוש. נושא הטרור כמעט שלא עלה לדיון במהלכה. גם לאחריה, בתדרוכים בענייני חוץ שניתנו לנשיא הנבחר בוש ולצוותו, היה הדגש על בעיית קוריאה הצפונית ועל הסכסוך הישראלי-ערבי.

לקראת קיץ 2001 הגיעו לפלורידה החוטפים שגויסו בסעודיה, ומוחמד עטא פעל כדי לאפשר את התאקלמותם המוצלחת. בין עטא לזייד ג'אראח נתגלעו חילוקי דעות. ג'אראח שמר על קשר עם משפחתו, ובלי ידיעת עטא אף הזמין את חברתו מגרמניה לביקור.

לקראת ביצוע המשימה יצא עטא למדריד לפגישה עם בן א-שיבה, שהפך לאיש הקשר עם בן לאדן. עטא סיפר לו שהמטרות המועדפות הן מגדלי התאומים, הפנטגון והקפיטול. הרעיון להתרסק על כור גרעיני נמצא בעייתי, בשל אמצעי הבטיחות הנהוגים בסביבתו האווירית. עטא הוסיף כי בטיסות בדיקה שערכו הם מצאו שסכינים יפניות קלות להחדרה למטוסים.

באותו זמן ניסה זכריאס מוסאווי, גם הוא מחבל שנשלח על ידי אל-קאעידה, ללמוד טיסה. תשוקתו ללמוד טיסה על מטוסים גדולים מבלי שישלים השכלה אלמנטרית בתחום עוררה את חשד מדריכיו והובילה למעצרו בשל חשדות בענייני הגירה. במהלך משפטו, מוסאווי אמר שהתכוון לחטוף ולרסק מטוס חמישי לתוך הבית הלבן בוושינגטון.

ניסיון להביא לארצות הברית טייס נוסף נכשל, בשל חשדן של רשויות ההגירה שהאיש מתכוון להשתקע בארצות הברית. הוחלט להשתמש בארבעת הטייסים הזמינים לאל-קאעידה כדי לפגוע במגדלי התאומים, בפנטגון ובבית הלבן. במקרה שהבית הלבן יתברר כיעד קשה מדי, ייבחר הקפיטול במקומו. בכוונה נדחה מועד הפיגועים לאחר תחילת ספטמבר, זמן שבו הקונגרס של ארצות הברית מחדש את דיוניו.

בסוף אוגוסט החל עטא בקניית 19 כרטיסי הטיסה לתאריך 11 בספטמבר דרך האינטרנט. תאריך זה נבחר אף שבן לאדן, בלהיטותו לראות את הפיגועים מבוצעים, היה מוכן להקדים אותו ואף להתפשר על ממדי ההרג.

מוחמד עומאר, מנהיג הטליבאן, לא התלהב מהפעולה בארצות הברית, הן מסיבות אידאולוגיות - פגיעה בארצות הברית נראתה לו חשובה פחות מפגיעה ישירה ביהודים, והן מסיבות פרגמטיות - פגיעה באמריקנים עלולה הייתה לסכן את שלטונו באפגניסטן (בפועל, היא אכן הביאה לקצו). אל עומאר הצטרפו אחרים בהנהגת אל-קאעידה, אך התלהבותו של בן לאדן הכריעה את הכף. עומאר, שהיה תלוי בעזרתו של בן לאדן במאבק נגד הברית הצפונית, ארגון האופוזיציה ששלט על חלקים קטנים מאפגניסטן, נרתע מהתנגדות החלטית.

בימים האחרונים לפני הפיגועים ערך מוחמד עטא סבב טיסות במטרה לפגוש את צוותי המתאבדים ולהכינם. על מנת להגדיל את הנזק שיגרם, טיסות הפנים שעליהן היו המתאבדים אמורים לעלות היו מחוף אל חוף, כך שמכלי המטוסים היו מלאים בטונות רבים של דלק סילון. הדבר גרם לשרפות ענק לאחר הפגיעות. כך לדוגמה, בניני התאומים קרסו עקב השריפה ולא בעקבות הפגיעה עצמה.

בבוקר 11 בספטמבר 2001 יצאו הפיגועים אל הפועל. ארבעה מטוסים נחטפו כמעט בו זמנית. שניים מהם פגעו בזה אחר זה במגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי, מטוס שלישי פגע באחד מאגפי הפנטגון, ומטוס רביעי התרסק בשטח פתוח בפנסילבניה לאחר שהחטופים נאבקו במחבלים. כ-3,000 איש נהרגו בסדרת פיגועי הטרור הגדולה בהיסטוריה.

המודיעין על הפעולה

באמצע 2001 התקבלו במודיעין האמריקני שפע ידיעות לפיהן אל-קאעידה מתכנן פיגוע "גדול, גדול, גדול", כפי שהתבטא אחד המקורות. עם זאת, לא היה בידי כוחות הביטחון האמריקניים מידע ספציפי על פעולת טרור צפויה בארצות הברית, וההשערה הייתה שפעולה כזו יכולה להתרחש גם במקומות נוספים, בין השאר בישראל. ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, אמר כי "המערכת מהבהבת באדום".

באוגוסט 2001, לבקשת הנשיא, הוכן לו תדריך שעסק באפשרות שאל-קאעידה תתקוף בארצות הברית. אף שהיה זה התדריך ה-36 שהוכן באותה שנה בנושא אל-קאעידה, הייתה זו הפעם הראשונה שנדונה תקיפה בארצות הברית עצמה. כותרת התדריך הייתה "בן לאדן נחוש בדעתו לתקוף בארצות הברית" ונכתב בה שמחבלים מטעמו נמצאים בתוך המדינה. תוארה גם אפשרות שייחטף מטוס על מנת לדרוש שחרור טרוריסטים מהכלא. עם זאת, התדרוך היה כללי למדי ולא התמקד באיומים מוגדרים.

לאחר אותו תדריך ועד ביצוע ההתקפות עצמן, לא נדונה עוד בקרב בכירי הממשל האפשרות של פעולת טרור גדולה בארצות הברית עצמה. המעקב המודיעיני נחלק לשניים – מעקב אחר פעילות תאים רדומים בתוך המדינה, ומעקב אחר פעילויות נגד אינטרסים אמריקניים מחוצה לה. האפשרות שמבחוץ יגיעו טרוריסטים ויבצעו פעילות בתוך ארצות הברית נפלה בין הכיסאות, והיא זו שהתממשה לבסוף.

תושייתו של איש מודיעין הובילה למעקב אחרי חאלד אל מיחדר, אחד החוטפים, אולם המעקב נקלע למבוי סתום בגלל בעיות משפטיות של סמכות – מחלקת המודיעין אמורה לפעול בנפרד ממחלקת החקירות הפליליות. ביולי 2001 התעורר חשד אצל איש מודיעין בפיניקס, כי בן לאדן שולח את אנשיו ללמוד טיס בבתי ספר לתעופה באריזונה. הוא שלח תזכיר בנושא, אבל לא זכה לתשומת לב רבה.

קישורים חיצוניים

• דו"ח ועדת החקירה לאירועי 11 בספטמבר, באנגלית