הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום

הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום
International Committee of the Red Cross
מדינה	שווייץ
מטה הארגון	ז'נבה, Villa Moynier
מייסדים	ז'אן אנרי דינן, Louis Appia, Gustave Moynier, גיום אנרי דופור, Théodore Maunoir
יושב ראש	מיריאנה ספוליאריץ' אגר
עובדים	25 (נכון ל־2016)
תקופת הפעילות	17 בפברואר 1863 – הווה (161 שנים)
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (1917); פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם (1978); פרס בלצן (1996); פרס נובל לשלום (1963); פרס נובל לשלום (1944); חבר כבוד של מסדר ההצטיינות (פורטוגל) (1 ביולי 1983) ;
	www.icrc.org

הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום (אנגלית: International Committee of the Red Cross ; ICRC) הוא ארגון בין-לאומי שמטרתו הגנה על חייהם ועל כבוד האדם של קורבנות סכסוך מזוין ומצבים אחרים של אלימות, והגשת סיוע הומניטרי לקורבנות אלה. הארגון מופקד על פרשנות ושמירת כללי המשפט ההומניטרי כפי שנוסחו באמנות ז'נבה, ומתפקידו לוודא שכל הצדדים בסכסוך יעמדו בכללים אלה.^[1]

הארגון ממומן על ידי 196 המדינות החתומות על אמנות ז'נבה. מדינות אלה מחויבות לכבד את הנייטרליות של הארגון, אנשיו והציוד שהוא משתמש בו, ולאפשר לו להגיש סיוע לכל אדם במצוקה. כיבוד הנייטרליות של הארגון חשוב במיוחד באזורי מלחמה.

המשרדים הראשיים של "הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום" נמצאים בז'נבה שבשווייץ. הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום קיבל פרס נובל שלוש פעמים. נכון לתחילת 2014 עובדים בו כ-13,000 איש בכ-90 משלחות ברחבי העולם.

היסטוריה

את הרעיון להקמת ארגון רפואי הומניטרי הגה השווייצרי ז'אן אנרי דינן כשעבר בזירת קרב סולפרינו בצפון איטליה. במהלך הקרב, אשר נמשך 15 שעות, חזה דינן בעשרות אלפי פצועים והרוגים ששכבו בחום, עד שנאספו אל הבתים, הכנסיות והמרפאות המאולתרות, אשר לא היו ערוכות לטיפול במספר כה רב של פצועים. דינן אסף נערות, נשים ועוברי אורח מהסביבה וניסה להחיש עזרה לפצועים. אך על אף מאמציהם, דינן ידע שקיומו של גוף מסייע היה יכול למנוע את מותם של קורבנות רבים. לכן, בשנת 1862 כתב דונאן ספר על חוויותיו באותו קרב וקרא לציבור להעלות את רמת המודעות לעניין.

שנה לאחר מכן, עורך דין צעיר מז'נבה בשם גוסטב מואניה הגשים את חזונו של דינן וארגן כנס בין-לאומי, אשר בעקבותיו כוננה ב-22 באוגוסט 1864 "אמנת ז'נבה הראשונה". אמנה זו, שגובשה בזכות פועלו ורעיונותיו של דינן, זיכתה אותו בשנת 1901 בפרס נובל לשלום, יחד עם פרדריק פסי.

בהמשך נבחר סמל הארגון, בו מופיע צלב אדום על רקע לבן. ההסבר הרשמי לסמל הוא אימוץ דגל שווייץ בהיפוך צבעים כסמל הארגון, אולם נראה כי המסורת הנוצרית, שעל-פיה אסור לפגוע באנשים ובמבנים הנושאים את סמל הצלב, השפיעה על בחירת הסמל.

מפעולות הארגון

על פי ההגדרה הרשמית של הארגון, "הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום הוא ארגון ללא משוא פנים, נייטרלי ועצמאי, שמשימתו ההומניטרית היא להגן על חייהם ועל כבודם של קורבנות באזורי מלחמה ועימות אלים, ולסייע להם." כמו כן, הארגון מנהל ומתאם פעילויות סעד בין-לאומיות, ופועל לקידום וחיזוק ההומניזם ועקרונות המשפט ההומניטרי.

בין פעולות הארגון:

טיפול ומתן עזרה לעקורים בשל סכסוכים מדיניים.
מעקב וניטור מצבם של שבויים, אשר כולל תיווך להעברת חבילות ומכתבים, ביקורת על מצב רפואי וסיוע בהעברה לקבלת טיפול רפואי הולם.
איתור אנשים שהופרדו ממשפחותיהם בשל סכסוכים והשבתם למשפחתם.
סיוע הומניטרי שוטף לאוכלוסיות נפגעות קונפליקט, כגון הקמת מרכזי תזונה וחלוקת ערכות עזרה ראשונה. הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום אינו עוסק בטיפול במצבי אסון טבע, מגפות ומקרי משבר הומניטרי אחרים שאינם נובעים מסכסוך, אולם "הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום" שנוסדה בפריז ב-1919 ממלאת פונקציה זאת^[2].
הגברת המודעות לכללי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי – "דיני מלחמה".
שיתוף פעולה עם ארגוני מגן דוד אדום בישראל והסהר האדום הפלסטיני וחיזוק מעמדם ויכולתם.

בישראל

הוועד פעיל בישראל מאז 1948 ובאופן קבוע נמצאת בה משלחת מאז שנת 1967. הארגון עוסק בבקרת הטיפול והתנאים של עצירים ואסירים פלסטינים המוחזקים על ידי ישראל והרשות הפלסטינית ולצורך כך מקבל מדי יום משירות בתי הסוהר רשימה יומית של האסירים והעצירים ומקומות כליאתם^[3]. כן עוסק הארגון בסיוע לאוכלוסייה הפלסטינית, למשל בתחזוקת תשתיות מים וביוב, ותרומת תרופות וציוד רפואי, ובבקרת תנאי חייהם של הפלסטינים. לצורך כך הארגון מעסיק בישראל בגדה המערבית ובעזה כ-350 עובדים מתוכם כ-80 עובדים בין-לאומיים והשאר ישראלים ופלסטינים. הארגון גם עוסק בסיוע בחיפוש מידע על נעדרי צה"ל. הארגון פעל רבות על מנת לפגוש את גלעד שליט בזמן שהיה בשבי חמאס^[4]^[5]. החל משנת 2007 מקיים הארגון תחרות שנתית בין סטודנטים מבתי ספר למשפטים בישראל על משפט בין-לאומי^[6]. החל משנת 2006 ארגון מגן דוד אדום הישראלי מתפקד כחבר מלא בתנועת הצלב האדום והסהר האדום^{[דרושה הבהרה]}. הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום פועל בשיתוף עם האגודות הלאומית הישראלית (מגן דוד אדום) והפלסטינית (הסהר האדום הפלסטיני) ומסייע לשתיהן תקציבית.

מעמד משפטי

ארבע אמנות ז‘נבה, בשנים 1864–1949, וכן הפרוטוקולים שנוספו להן בשנת 1977 ובשנת 2005, מעניקות לוועד מנדט לסיוע לנפגעי סכסוכים מזוינים ולהגן עליהם, בתחומי המדינות שהוא פועל בהן. משנת 1864 המנדט והמעמד המשפטי של הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום מבדילים אותו מארגונים לא-ממשלתיים ומסוכנויות בין-ממשלתיות, כגון ארגונים של האומות המאוחדות.

ברוב המדינות שבהן הוא פועל, חתם הוועד הבין-לאומי על ”הסכמי מטות“ עם השלטונות. הסכמים אלו, הכפופים למשפט הבין-לאומי, מקנים זכויות מיוחדות וחסינויות השמורות בדרך כלל רק לארגונים בין-ממשלתיים, כגון חסינות מפני הליכים משפטיים, המגנה עליו מפני הליכים מנהליים ושיפוטיים, ומעניקה חסינות למשרדיו, לגנזכיו ולמסמכיו. זכויות מיוחדות וחסינויות אלה מקנות לוועד נייטרליות ועצמאות אשר מסייעים לפעולתו.